יום חמישי, 22 באוקטובר 2009

סדר בראשית

הנה הבאתי את דברי הרב אבולעפיה על פרשת בראשית.


וכמעט נראה לי שכבר גיליתי לך כל התורה כלה בכללה, אלא שצריך שאדבר בה עוד לפי פרטי החכמה שבה בקצת מקומות שנתגלו לנו ממנה. ועל כן אומר כי לפי החכמה כבר באו פרטי הבריאה כסדר שאחר שנאמר כי השמים והארץ שהם המקיף והמוקף ומה שביניהם יש להם התחלה אלוהית, הורה לנו השם יתעלה שמציאותו מחויבת המציאות בבחינת עצמה באמרו כי השמים והארץ שהם הנבראים הם שיש להם התחלה, אבל הוא יתברך אין לו ראשית כי הוא ראשית הכל. ובו ראוי להתבונן עם מה שצריך להתבונן בנבראים מפני היות המתבונן מכללם. ומפני שעם ההתבוננות בנבראים יושג ענין מציאות הבורא ומעלתו, כמו שיושג ענין מציאות הבנאי ומעלתו על דרך משל שהמשילו בבנין הבית עם רוב ההשתכלות בו. ולפי פרטי היצירה יודיעונו האמתיות בחכמות אשר בכל אחד ואחד מהם. ואמנם מה שצריך לאדם להשתכל (כשבא להסתכל בש' הכוונה להסתכל בעיניי השכל) בו יותר הוא ענין מהות האנושות. ועל כן קצר משה בענין הבריאה וכלל אותה בדברים מעטים מספיקים לפי הכלל ולפי הכונה בם. וכך עשה יחזקאל כשזכר המרכבה קיצר בה בתכלית הקצור והורה בסוף שכונתו לדבר בה היה בעבור הוראת ההשגחה שיש לשם על מין האדם ועל מין אישיו כפי מה שהם. וכך משה כשהגיע אל בריאת האדם, זכר עניינו בכלל ואחר כן שב ופרט וזכר בריאתו עם מקומו והורה על הכונה בבריאתו. והמשיך דרך הפשט בכל זה וקשר ענינים מופלאים והסתיר החכמה בם בשמות משותפים ובמשלים וחידות נוראים מבהילים. והחל לומר אחר אמרו "ואדם אין לעבוד את האדמה. ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה". ואד נלקח מן אדמה כי סוד אדמה הוא אד מה, זה לפי החכמה אבל לפי הקבלה אֵד מֵאֵד. והם ה' כחות נבראים מן ה"א כחות, ובעבור היות הכח האחד כללי והארבעה פרטים קרא השם שמו א"ד. והעד הנהר שנאמר עליו "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים". ונזכרה פה השקאה לכל פני האדמה ופה השקאה לגן, וזה רמז עונה אל כחות העולם הנגלים והנעלמים ואל כחות מין האדם שהוא כולו מין אחד ונחלק לארבעה חלקים. ושמות הנהר יעידו עליהם על דרך הגזרה כי שם האחד פישון וזה הוא המעולה מהם, ונגזר זה השם משני דבורים מן פה ומן שינה ומן שנון. וזהו מין הנביאים אשר פיהם שנון ומדבר תמיד ואפילו בשינה. ועל כן זכר בו סבוב והקפה אל ארץ ידועה ושמה חוילה והוא שם נגזר מן יחוה ומן לילה לפי דרכינו והוא הדבור המלחש והמחוה בלילה. והנה עניינו כענין פישון בעצמו ואמנם אמרו במקום ההוא אשר שם הזהב "וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדלח ואבן השהם", יעיד שזה המקום הוא המעולה שבם שהרי לא זכר כזה בחבריו. וידוע כי שם זהב נגזר מן זה אהב והוא בגימטריא גם כן אהוב. וכן כסף מלשון כוסף, והמדה מפני שהכל אוהבים הזהב ונכספים אל הכסף. ואמנם נחשת נגזר מן מנוחה ומן שיתה ששניהם נחים. וכן ברזל נגזר מן בריה ומן זול כלומר בריה בלתי יקרה בריה זלולה בזויה. והנה בדיל נבדל ממעלת חבריו, גם עופרת גזרתו מבוארת מן עפר. אמנם כסף חי (כספית) גם כן נקרא כן מפני היותו מתדמה בתנועתו לבעלי חיים ומראהו נחמד. והנה זכוכית מן זכות ומן זכוך. וכתבתי שמות המתכות להורות על גזרת שם זהב וכבר זכרו בו חילוף ז' בצ' וקראהו צהוב. ונקרא הנה זהב טוב להעיד על תכלית הכונה שהיא במדרגה הראשונה כמו שנאמר טוב בכל התכליות של ברואים. ואמרו "שם הבדולח ואבן השהם" להעיד על היות זה המקום מקום המרגליות ומקום שראוי לדור בו יותר משאר המקומות. שהם העניינים הנאהבים לכל. ובדלח לפי הגזרה בד לח ופירושו ענף לח שמורה על קרבתו אל הפרי מפני שגם הנבואה מדרגות. ושהם הוא לפי הגזרה מן שהיה ומן הֵמְיָה כי בעליהם שוהים הרבה למצאם אבל כשמוצאים אותם מיד הומה לבם עליהם, וכל זה על דרך החכמה. ואמנם לפי הקבלה שם הבדולח הוא הלחש הדם ואבן השהם שם הנבואה וזו עדות מקובלת תורית מקיימת מה שזכרנוהו על דרך החכמה. ושם הנהר השני גיחון זה משל למין החסידים ונגזר מן גו ומן חן מעורר על היותם גופים בעלי חן, הם סובבים ומקיפים המקום היפה. כי אשה כושית ענינה יפה כענין "שחורה אני ונאוה". והנה אלה למטה מן הראשונים. ושם הנהר השלישי חדקל חד וקל, זהו מין הצדיקים שאע"פ שהם בעלי חדוד הבנתם קלה והם למטה מן השניים. ועל כן לא נזכר בם סבוב אבל הליכה אמר בם "הוא ההלך קדמת אשור" כי יש להם קצת הקדמות בענין העיון והם הולכים בדרכו אבל אינם מקיפים בו בשניים. והנהר הרביעי הוא פרת לא יזכר שמם כי לא זכר בו שם והם המון הפתאים והרשעים אשר הכונה בקיומם קיום המין לבד בקיום מיני שאר בעלי חיים בלתי מדברים. והכונה בם שם פרת כלומר להיות פרים ורבים. והנה כבר גליתי לך סוד "אד" וסוד הנהר ששניהם משקים והקבלה עוזרת לחכמה במה שאמרנו בה, אלא שסוד ונהר הוא מחזור ומזרח גם כן לפי הקבלה ונקרא נהר על דרך ונהרו אליו שהוא מענין מרוצה. וזהו ענין רץ בארץ ולפי הקבלה עוד ונהר יוצא מעדן הר ציון עד אמן. להשקות את הגן ואם נהר הוא מזרחי הגן הוא חמה והנם התקופות, ובגוף האדם הוא משל לחושים וחוש המשוש הוא הכללי. ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אשר כולם ממששים בכחם והם ארבע מדרגות. וכן הוא משל לכחות הנפש הפנימיים שהם "אד" גם כן. ורבותינו ז"ל אמרו שהוא משל לארבע מלכיות שהן תחת מלכות ישראל הכללית. ויש מי שאמר שהוא משל לארבע חיות הקדש אשר דמות פניהם פני אדם והכללי למעלה מהכסא "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה" (יחזקאל א' כו'). ואמנם יש מבעלי החכמה שאמרו שהוא משל לארבע כחות נפרדות זה מזה הבאות מן הגלגל מכח אחד כללי שהם זו למעלה מזו. ויש מי שאמר שהוא משל לד' מיני המורכבים בעצמם, שהרכבת הארץ כוללת אותם. ואמנם בלא ספק מה שהסכימו עליו רוב החכמים חכמי המחקר, הוא שאמרו שהוא משל לחמר הראשון ושהוא נהר יוצא מעדן. וקוראים עדן זיו השכל הפועל שהוא סבת מציאות החמר הזה השפל באמצעות הגלגלים ותנועותיהם וכחותיהם. והחמר יפרד והיה לארבעה ראשים הם ארבע יסודות, שלהם ארבע מדרגות גם כן. ולפי הקבלה הנעלמת עוד הוא משל לד' מדות אלוהיות שנכללות תחת מדה אחת כללית שהיא ראשית ההנהגה וההשגחה. והן ידועות מן הכתוב שנאמר "לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד" (דברי הימים א' כט' יא'). שארבעתן נכללות תחת מדת הגדולה למבין, והמדות האנושיות נשפעות מן האלוהיות וגם הן ידועות בנפש. ודע כי עם כל זה אינו נמנע אצל השכל להיות הנהר עם ארבעת ראשיו דברים נמצאים כפשוטם בארץ. ואמנם מפני שאמרנו שהוא משל לאלה הענינים הרבים הנמצאים, יחשוב השומע שזה הדרך אינו כלום. כי איך יאמר משל אחד לנמשלים רבים ואע"פ שכולם סובלים הפירוש והפתרון אין כונת המושל אלא על נמשל אחד. וכל חכם יודע שענין המשל קל להבינו אבל נמשלו קשה מאד ולעתים יהיה כל כך עמוק אפילו במשכיתו (לשון כסוי, רש"י ויקרא כו' א') שהוא המורה על הנמשל שלא יוכל המשכיל החכם להבינו מדעתו עד שימסרו לו בו ראשי פרקים. ואמנם הדרך הנכונה הראשונה היא להבין בדרך המסופק עד שיודע באמת אם הוא משל ואם הוא כפשטו. ואחר זו הידיעה יבוקש בו הנמשל אם הוא משל ויובן זה למשכיל בראותו שיש דברים במשל שהם נמנעי המציאה (הכוונה - המציאות) או קרובים להם. ומה שאין המציאות האפשרי מונה על המנע הכתוב בפשט הדברים אין הכרח מביאנו להוציא הכתוב ההוא מפשוטו. ולפיכך אנו חייבים להוציא ענין הנחש מפשוטו וכל מה שדבק אליו כי לא זכרה התורה שהנחש דבר לחוה בחלום ולא בהקיץ גם כן על דרך הפלא. כי מה שזכרה התורה גם כן שהוא פלא אין להרהר אחריה בו לחשבו משל. אבל המספק נעיין במשכיותיו והן יורונו הדרך אם לפשט אם למשל אם לפלא, ובעדם נצא מן הספקות. ואם כן אמרו "וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". יהיה ה' האדם שהיא ה"א הידיעה משכית למעיין ששם האדם בזה המקום ובכיוצא בו הוא שם לכל המין. ולא יתכן היותו שם לאיש הזה הפרטי אשר שמו אדם בשם העצם. כי שם העצם בלשון הקדש אינו סובל ה"א הידיעה בשום פנים בעולם. כי לא מצאנו האברהם היצחק היעקב והדומים להם כמו שזכר בן עזרא ז"ל בפירושו הנכבד בענין שם העצם שאינו מקבל ד' דברים. ואמרנו שסימנם פרד"ס פ' פעולה ר' ריבוי ד' דעת ס' סמיכה וכולם ידועים מספרו. ואם כן אמרו "ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר" גם זה האדם משכית. ותבין מכאן שאפילו אות אחת בכל הענין היא משכית שבה האדם מבין הכל וכל שכן אם שם תיבה למשכית או תיבות רבות או ענין. ואם כן יתחייב מן היות שם האדם לענין כולל כל מינו שגם שם חוה אע"פ שהוא לה שם העצם הוא ענין כולל כל מינה. והמשכית כאומרו עליה "כי היא היתה אם כל חי" ולא אמר כי היא היתה אם כל אדם. וזהו אשר הביא לחכמי המחקר להאמין כי שם חוה הוא שם לחומר, ושם אדם שם לצורה, ושם נחש שם לכח המתעורר, והגן שם לכל הגוף שהוא בעל איברים מתחלפים. כמו שהגן בעל אילנות מתחלפים ועץ החיים בתוך הגן שם לשכל החמרי ועץ הדעת טוב ורע שם לכח המשוש. באמרו ולא תגעו בו והוא המעורר כח התאוה למשגל כמו שכל אדם מרגיש זה. ועל שני העצים בתוך הגן האחד הוא תוך והשני הוא תוך התוך ההוא. ולפי זה יהיה הנהר משל לכחות הגוף ולא ימנע בשכל מהיות משל אחד נשוא על ענינים רבים מתדמים במין ממיני החכמה. כי כל הכונה בו לגלות סוד המציאות מכל הצדדים. ואחר שנאמר זה על דרך החכמה ראוי לדעת שאין הקבלה מכחשת מה שגלתה אותו החכמה. כי אין בין החכמה ובין הקבלה אלא שהקבלה הוגדה מפי השכל הפועל, ביותר עמוקה ממה שהוגדה החכמה עם היות שתי ההגדות מפיהו. והקבלה אם כן השגה יותר דקה וחכמה יותר עמוקה מן החכמה המושגת בשכל החמרי. ועל כן החכמים מקבלים מן הנביאים. ואל יטעך מאמר האומר חכם עדיף מנביא, כי זה המאמר אמתי הוא אבל עניינו כי החכם רואה מה שרואה ומבין מה שמבין בחכמה מדעתו. והנביא בראותו מה שרואה רואהו על ידי זולתו. ולפיכך יאמר כי מי שרואה על ידי דעתו מה שרואה, עדיף ממי שרואה על ידי זולתו. והנה אם כן לפי אלה הדרכים שזכרנו בדרכי החכמה וכל מה שנקשר אליהם בענין לקיחת האדם והנחתו בגן עדן לעבדה ולשמרה והיותו מצווה לבלתי אכול מעץ הדעת ושאר כל עצי הגן עם עץ החיים מותרים לו וההפחדה על ענשו במות וכל הדבק לו, יובן מהרה על פי החכמה שכל זה הוא למין האנושי ואחר שהוא על המין כלו החל לפתוח פתח משכיות רבות לומר "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" והוא כאילו רוצה עתה להעלים מה שבארו בענין המין ומחזירו אל האיש ואל האשה הפרטים ואל בריאתם הפרטית. והענין הפרטי יחשב על דרך החכמה לפי מציאות פרט כל איש ואיש ממנו ואם כן אין צרך להאריך בעניינו כי מן הנזכר יובן הכל והפרטים אין להם חקר והקללות ידועות מטבע האנושות העומד כנגד הכונה האלוהית במציאות אישי המין, וכבר רמז הרב במורה (הרמב"ם ב"מורה נבוכים") ענין בראשית בחלק שני בפרק ל' ברמזים עמוקים ודקים ולצדיקים מספיקים עם רצותם להיות נמשכים אחר דרכי החכמה בכל מה שנגלה סוד עניינה בחכמה לחכמים וענין המנחות והבנים וקריאת שמותם הכל משל לכחות החמריות והרוחניות והשאר ימשך על זה הקשר בעצמו ובני האלהים הם כחות הגלגלים ולפי הקבלה הם שרי הכחות ובנות האדם הם כחות אנושיות ולפי הקבלה הם הכחות השדיות שגם הם טובות לפי בחינת עצמם.

אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה