השבת החלה פרשת בראשית. וביושבי כעת מוצאי שבת קודש מול המחשב עלתה בי המחשבה להביא מתוך כתבי הרב אבולעפיה שערך פירושים על התורה אשר כולם נקראים מפתחות.
ואביא היום את המבוא על המפתחות כפי שמביא לנו הרב.
מתוך מפתחות החכמה לרב אברהם אבולעפיה- "מבוא למפתחות"
מתוך מפתחות החכמה לרב אברהם אבולעפיה- "מבוא למפתחות"
בשם יי' אלהי הרוחות אכתוב סתרי תורה על ידי מפתחות
"מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהֹוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשלו בם" (הושע יד' י').
"מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְהֹוָה יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר" (תהלים כה' יב').
"אֵל אֱלֹהִים יְהֹוָה אֵל אֱלֹהִים יְהֹוָה הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע" (יהושע כב' כב').
כי הדבר הזה אשר אני עושה לשלוח יד עם קצור שכלי לבי, לדבר בסתרי התורה. אין זה מרוע לב, ולא לגלות ע' פנים בתורה כמו שיחשבו בני אדם אשר אינם שלימים בשום שלמות מן השלמויות האמתיות. ואינו גם כן מפני היותי חכם בעיני או מקובל יותר שלם ממי שקדמני מן החכמים המקובלים, שלא גלו מה שאני מגלה בסתרי התורה. ואינו גם כן מפני חשבי שאם לא יתגלה זה על ידי לא היה מתגלה על ידי זולתי ממי שהוא יותר שלם ממני. אבל הביאוני לזה שתי סבות. האחת סבה אלוהית והשנית סבה אנושית. ואמנם הסבה האלהית היא קרבת עת קץ כלומר קרבת זמן גאולת עם יי' וימי צאתם מאפלה לאורה. והסבה האנושית היא חסרון מציאות חכמי חכמת הקבלה היום. וכשנתגלו שתי הסבות האלה הנזכרות לקצת חברינו מחכמי אי סקליה אשר מהם שרידתם במסיני והם: ר' סעדיה ב"ר יצחק גלמאסי ור' אברהם ב"ר שלום קומטי ור' נתן ב"ר סעדיה חראר ילה"א (יזכו לימות המשיח אמן). ומהם שרידתם בפלרם והם ר' אחיטוב הרופא ב"ר יצחק הרופא ור' דוד הרופא אחיו ור' שלמה החזן ב"ר יכין ור' שלמה הרופא ב"ר דוד ישש"ק. והסכימה דעת שבעת הכחות האלה יחד לחדש להם ולדומים להם ספר מאיר האפלות אשר התמידו בם ימי חכמי הגלות והוא שראו בלבם שהאור אשר יאיר להם היום על פי חכמת קבלת סתרי התורה הוא האור הנזכר בשבעת ימי בראשית. והוא שנאמר עליו שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא מפני שראה שאין הרשעים ראויים להשתמש בו. והוא שהיה אדם רואה בו מסוף העולם ועד סופו ואלה החכמים הנזכרים יחצ"ו (יחזקם צורם וגואלם). בראותם מה שראו בכח שפע האור ההוא עם היותו אצלם מעט, בקשו ממני מפתחות לפתוח בם שעריו עד שוב המעט אצלם הרבה. ופצרו בי מאד וגזרו עלי בגזרת האהבה אשר ביני לבינם לבלתי השב פניהם ריקם מבקשתם המופלאה הזאת.
ואני הצעיר מתלמידי חכמת סתרי התורה בשמעי מפיהם זאת השאלה העמקה הכתרה עלי מאד מצדדים רבים אין צרך לזכרם כמעט שרציתי להשיב פניהם. ואמנם כאשר ראיתי שהתחדש חדוש ענין בעולם והוא שחשבו קצת מאנשי חכמי התלמוד המתדמים למי שקדמם מחכמי התוספות המתפארים בקבלה לבטל התלמוד הנקרא תורה שבעל פה על דרך האמת לא כפי הדמיונות ממי שראוי וממי שאינו ראוי. אז עבר עלי רוח קנאה וקנאתי ליי' אלהי ישראל יושב הכרובים אלהי ואלהי אבותי והעירתני קנאתי לבא בדרך השלמת נפש חפץ אוהבי הנזכרים בענין החבור כדי לגלות בו עדות מחשבת רודפי השוא ולהעיר בו חשק אוהבי האמת עד שוב חשקם אור בהיר דבק באור המאיר לב החושקים שבעדו חשקו. במה שבקשו להשיגו בשכלם ולהסיר כל מונע אורם הנצחי מהם עד שלא ישאר להם שום מונע מצד הספקות. וכשיוסרו אלה המונעים שהם יותר קשים משאר המונעים כולם יהיה כל מונע מחייב לבעליו מות נצחי זולת זה אשר כבר הוסר, שבעדו (הכוונה-שבגללו) היה פתחון פה לכל חוטא בדרך זו לומר, ומה אעשה כי איני יודע איזו היא דרך עץ החיים ואיני מכיר להט החרב ואיני משיג ענין הכרובים אשר שכנו מאז מקדם לגן עדן לשמור את דרך עץ החיים. ואיך אשלך ידי ואוכל מפריו וכבר אכלתי מעץ הדעת המחייב מות לאוכליו.
וזהו אשר הביאני להודיע אמיתת אלה העניינים ומהותם למשכילים האלה הנזכרים תחלה. ואחריהם, בעדם יזכו כל רואיהם הרוצים לחיות החיים אשר אין מות בם משותף, אשר אינם דומים לחיינו אלה המשותפים עם המות. אשר טרם היותם נמצאים עם חמרנו היינו חמר מת והוא שחת זרע אנושית, ובהתגדלו חברו אליו החיים מעת לעת והם חיי אמו בעודו בבטנה. ובצאתו לאויר העולם שב חמרנו זה בעל חיים כחיי השור והחמור ונתלו חייו באויר הבא לו מחוץ באפיו וגם במזונו, מפני שהוא אשר נוכח שאר גופו זה המוסרח. ועל כן בחסרון מזון או בחסרון אויר ימות כשיעבור מעליו שעור כח כל אחד מהם, האויר שעה קטנה והמזון קצת ימים. ואם כן חיי העולם הזה אינם כלום ולא נברא אדם כדי להגיע אליהם לבד. ואמנם החיים אשר בעבורם נברא האדם אינם לו שלמים עד צאתו שלם מן העולם הזה ובואו לעולם הבא שלם. וכמו שהעובר לא יקרא חי שלם בעודו בבטן אמו עד צאתו משם שלם בעל הכחות שבהם נתלו חיי האויר הזה, כן האדם מה שנפרד ממנו לקבל החיים הנצחיים לא יקרא חי שלם עד שיקבלם וישאר מה שהיה אתו בלתי ראוי לקבל אותם החיים בעולם אשר מחלקו נתהוה. וישב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. והנה נדמה הגוף אז כשלייה לולד, שאע"פ שבה נתגדל הנה השליכה בצאתו לאויר העולם ונדמה גוף האדם לגוף העולם הגופני, שהוא מה שכוללים שמים וארץ וכל צבאם. ואמנם כמו שאין חיי הילד שוים בעת היותו חי בבטן אמו עם עת היותו חי בעולם הזה, כן אין חיי נפש האדם שוים בעולם הזה עם חייו בעולם הבא. ואמנם כמו שהולד עם התפרנסו בבטן אמו והתגדל אבריו ושם מקבל כחות שישמרוהו וינהיגוהו בעת צאתו לעולם הזה, כן הנפש בהיותה בעולם הזה מקבלת עניינים ומדות שהם שומרות מציאותה וחייה בעת צאתה מן העולם הזה ולכתה לעולם הבא. וכמו שהולד הוא עם היותו בבטן אמו חי בכח חיי העולם הזה ואפשר שיצא לעולם הזה חי ואפשר שיצא מת, כן הנפש יאמר עליה שהיא חיה בכח חיי העולם הבא ואפשר שתצא מן העולם הזה חיה ואפשר שתצא מתה. ואמנם מיתתה היא בצאתה מן העולם הזה בלתי צורת חכמה וצדק, כלומר שלא היה בעל זאת הנפש לא צדיק ולא חכם אבל היה רשע וסכל. ואם כן סבת חיותה לפי דרך זו גם כן היותה היא צדקת וחכמה ובעבור שיתקיימו שני העניינים האלה ביד כל אחד ואחד מבני אדם, נתנה בו תחלה דעה שכלית בטבע. ובעבור שתתגדל בנו הדעת הטבעית הזאת נתנה לנו תורה מורה הדרכים האלה תחלה לפי פשטיה ומחזקת דעותינו באמתיות בקבלות טובות תוריות כוללות כל המונינו.
ועוד גלה לנו השם ית' על פי תורתו הקדושה עניינים דקים מן הראשונים ואחריהם יותר דקים מהם ועוד יותר דקים מן הדקים עד שנגיע בדקדוקינו האחרון שנאהב מה שהיינו שונאים אותו ונשנא מה שהיינו אוהבים אותו. וידוע כי האוהב מה שראוי לו לשנאו דין הוא להיותו שנוי (הכוונה-שנוא), והשונא מה שראוי לו לאהבו דין הוא להיותו גם כן שנוי. כי בשניהם הפך כוונת המכוון אל האהבה ואל השנאה אשר כוון לשנוא השנוי ולאהוב האהוב, וכל העושה כדין בשניהם דין הוא להיותו אהוב. וכבר נודע שהאדם לא היה אפשר שימצא כי אם בעולם האדם. ואחר שהאדם אדם מורכב מצורה אלהית רוחנית ומחמר טבעיי עפריי, והיה אחר שלא היה, ועוד שלא יהיה אחר היותו, וישוב כל דבר ממנו אל מה שמשם היה לפי טבעו. וראה השם שזו ההויה והתשובה אל בלתי הויה באחרונה תהיה לבטלה באישים, שתף עם הרכבת זה האדם דבר שלישי והוא השכל. ולא היה ראוי שזה השכל יתלה שיתופו עם החמר האנושי אבל עם צורתו מפני מעלתה, והוא לה כדמות רב מנהיג ומציל אותה מיד הכחות המתחיבות מן החמר. ועל כן היה מן הדין שזה השכל המנהיג הנפש יהיה משלים הנפש בכל ענייניה. ופעם יקראנה אמי ופעם יקראנה אחותי ופעם יקראנה בתי ופעם יקראנה כלתי. וכן גם היא, הדין נותן לה היותה קוראה אותו פעם אחת אבי ופעם אחת אחי ואחרת בני ואחרת אישי, כלומר דודי שהוא כמו חשוקי, כמו כלה שענייניה חשוקה. ואם כן הדוד והכלה עניינם כמו החשוק והחשוקה והמשותף בין שניהם הוא עניין החשק. ואז אפשר לומר שהשכל חושק את הנפש החושקת אותו ויקרא השכל חשוק מהנפש, ותקרא הנפש חשוקה מהשכל ויהיה החשק דבר חוץ משניהם והם נושאיו. והוא עניין המעלה השכלית ועניין המעלה הנפשית כלומר שהנפש אוהבת את השכל מפני שהוא משפיע עליה מאורו וזיוו וזהרו, עד שהיא מקבלת ממנו תענוג גדול בראותה על פיו כל הנמצאים. ואין בכולם דומה לו ולא שוה לו ולא נערך אליו כי כל יופי למטה מיופיו, וכל מעלה למטה ממעלתו וכל תענוג למטה מתענוגו. ואם כן ראוי להיותו נאהב לבדו למעלה מכל הנאהבים אצלה מצד עצמו. וכן השכל רואה ומביט בכל הבריות ואינו רואה בריה מכל בריותיו יותר יפה ויותר ראויה למעלה ולתענוג מנפש האדם השלמה המכרת מעלתו ויפיו וענינו. כי היא הצורה המעולה מכל הצורות המתחדשות המחוברות לחומר הזה השפל. ואלה הם דרכי האהבה והחבה והחשק שבין השכל והנפש.
ואחר שהענין כן עם היות כל משכיל מחויב להסתיר מה שנגלה לו מכללי סתרי התורה וכל שכן מפרטיהם מעין המון חכמינו וכל שכן משאר עמי הארץ. הנה הוא גם כן מחויב לגלות מה שנגלה לו מזה לראויים מהם כלומר למי שהיה מהם ונפרד מהם לקבל האמת לכבודה לבד, כלומר מפני היותה אמת. כי זו היא דרך השלמים שבחכמים ובנביאים להשפיע מטובם לטובים הרוצים להתדמות אליהם, ולמנוע הטוב ממי שאינו ראוי לו בשום פנים שבעולם. ולפיכך אי אפשר לי ולזולתי מכל מי שעלה בידו דבר מזה הענין העליון לגלות דרכו מבוארת לכל, אבל יש שם תחבולה לעשות עם המשכיל במסירת מפתחות לפתוח בם השערים הנעולים לבלתי בא בם מי שאינו ראוי כי עם היות המפתחות בידו, ואין יודע השערים אי זה הם, או יודע השערים ואינו יודע לפתחם עם המפתחות שבידו, הנה לא יוכל לבא במה שמנענוהו מבא בו. ועל כן בהראותנו המפתחות לכל, עדין הנסתר בהסתרתו עומד ובהראותנו עניין השערים ודרכי פתיחתם למי שהמפתחות בידו יהיה על דרך רמז נגלה מבואר למשכיל המקובל השלם ונעלם מזולתו. ואחר שעלה במחשב לבי הדבר המופלג הזה לעשותו כן עם הנזכרים לכבוד השם ית' ולכבוד תורתו הקדושה ולכבוד החכמים המשכילים הנזכרים מבקשי סתרי התורה. לאמת להם המסופק בם עד שיעלה בידם מה שעלה בידינו, ואם הוא כטפה קטנה מן הים הגדול גוזר דין מחשבתי זאת להיותי כולל סתרי התורה תחלה תחת עניינים כללים ואחלק הכללים לחמשה חלקים כפי כללי כל ספר וספר מחמשה חומשי תורה. ואקרא כל חלק כללי מהם מפתח, ואייחס לו שם כולל כל כלליו ואכתוב כל כלל וכלל בראש ספרו. ויתחייב מזה שאקבץ תחלה הכללים האלה לפי פשוטם בספר הזה הראשון ואחרי כן אדבר בפרטיהם. ואמנם יהיה ענין דברי בפרטיהם על אחת מהדרכים הנקראים נסתרים או על יותר מהם. והנה אקרא שם הספר הראשון מפתח החכמות ושם הספר השני מפתח השמות ושם הספר השלישי מפתח הקרבנות ושם הרביעי מפתח הספירות ושם החמישי מפתח התוכחות. ואין ראוי לשום משכיל להאשימני על מה שאעשה אבל ידינני לכף זכות בו. והשם יודע שאני נסמך על עזרו בכווני בכל זה לכבודו והוא ברחמיו יעזרני בו בכל מה שאומר בזה.
"מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהֹוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשלו בם" (הושע יד' י').
"מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְהֹוָה יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר" (תהלים כה' יב').
"אֵל אֱלֹהִים יְהֹוָה אֵל אֱלֹהִים יְהֹוָה הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע" (יהושע כב' כב').
כי הדבר הזה אשר אני עושה לשלוח יד עם קצור שכלי לבי, לדבר בסתרי התורה. אין זה מרוע לב, ולא לגלות ע' פנים בתורה כמו שיחשבו בני אדם אשר אינם שלימים בשום שלמות מן השלמויות האמתיות. ואינו גם כן מפני היותי חכם בעיני או מקובל יותר שלם ממי שקדמני מן החכמים המקובלים, שלא גלו מה שאני מגלה בסתרי התורה. ואינו גם כן מפני חשבי שאם לא יתגלה זה על ידי לא היה מתגלה על ידי זולתי ממי שהוא יותר שלם ממני. אבל הביאוני לזה שתי סבות. האחת סבה אלוהית והשנית סבה אנושית. ואמנם הסבה האלהית היא קרבת עת קץ כלומר קרבת זמן גאולת עם יי' וימי צאתם מאפלה לאורה. והסבה האנושית היא חסרון מציאות חכמי חכמת הקבלה היום. וכשנתגלו שתי הסבות האלה הנזכרות לקצת חברינו מחכמי אי סקליה אשר מהם שרידתם במסיני והם: ר' סעדיה ב"ר יצחק גלמאסי ור' אברהם ב"ר שלום קומטי ור' נתן ב"ר סעדיה חראר ילה"א (יזכו לימות המשיח אמן). ומהם שרידתם בפלרם והם ר' אחיטוב הרופא ב"ר יצחק הרופא ור' דוד הרופא אחיו ור' שלמה החזן ב"ר יכין ור' שלמה הרופא ב"ר דוד ישש"ק. והסכימה דעת שבעת הכחות האלה יחד לחדש להם ולדומים להם ספר מאיר האפלות אשר התמידו בם ימי חכמי הגלות והוא שראו בלבם שהאור אשר יאיר להם היום על פי חכמת קבלת סתרי התורה הוא האור הנזכר בשבעת ימי בראשית. והוא שנאמר עליו שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא מפני שראה שאין הרשעים ראויים להשתמש בו. והוא שהיה אדם רואה בו מסוף העולם ועד סופו ואלה החכמים הנזכרים יחצ"ו (יחזקם צורם וגואלם). בראותם מה שראו בכח שפע האור ההוא עם היותו אצלם מעט, בקשו ממני מפתחות לפתוח בם שעריו עד שוב המעט אצלם הרבה. ופצרו בי מאד וגזרו עלי בגזרת האהבה אשר ביני לבינם לבלתי השב פניהם ריקם מבקשתם המופלאה הזאת.
ואני הצעיר מתלמידי חכמת סתרי התורה בשמעי מפיהם זאת השאלה העמקה הכתרה עלי מאד מצדדים רבים אין צרך לזכרם כמעט שרציתי להשיב פניהם. ואמנם כאשר ראיתי שהתחדש חדוש ענין בעולם והוא שחשבו קצת מאנשי חכמי התלמוד המתדמים למי שקדמם מחכמי התוספות המתפארים בקבלה לבטל התלמוד הנקרא תורה שבעל פה על דרך האמת לא כפי הדמיונות ממי שראוי וממי שאינו ראוי. אז עבר עלי רוח קנאה וקנאתי ליי' אלהי ישראל יושב הכרובים אלהי ואלהי אבותי והעירתני קנאתי לבא בדרך השלמת נפש חפץ אוהבי הנזכרים בענין החבור כדי לגלות בו עדות מחשבת רודפי השוא ולהעיר בו חשק אוהבי האמת עד שוב חשקם אור בהיר דבק באור המאיר לב החושקים שבעדו חשקו. במה שבקשו להשיגו בשכלם ולהסיר כל מונע אורם הנצחי מהם עד שלא ישאר להם שום מונע מצד הספקות. וכשיוסרו אלה המונעים שהם יותר קשים משאר המונעים כולם יהיה כל מונע מחייב לבעליו מות נצחי זולת זה אשר כבר הוסר, שבעדו (הכוונה-שבגללו) היה פתחון פה לכל חוטא בדרך זו לומר, ומה אעשה כי איני יודע איזו היא דרך עץ החיים ואיני מכיר להט החרב ואיני משיג ענין הכרובים אשר שכנו מאז מקדם לגן עדן לשמור את דרך עץ החיים. ואיך אשלך ידי ואוכל מפריו וכבר אכלתי מעץ הדעת המחייב מות לאוכליו.
וזהו אשר הביאני להודיע אמיתת אלה העניינים ומהותם למשכילים האלה הנזכרים תחלה. ואחריהם, בעדם יזכו כל רואיהם הרוצים לחיות החיים אשר אין מות בם משותף, אשר אינם דומים לחיינו אלה המשותפים עם המות. אשר טרם היותם נמצאים עם חמרנו היינו חמר מת והוא שחת זרע אנושית, ובהתגדלו חברו אליו החיים מעת לעת והם חיי אמו בעודו בבטנה. ובצאתו לאויר העולם שב חמרנו זה בעל חיים כחיי השור והחמור ונתלו חייו באויר הבא לו מחוץ באפיו וגם במזונו, מפני שהוא אשר נוכח שאר גופו זה המוסרח. ועל כן בחסרון מזון או בחסרון אויר ימות כשיעבור מעליו שעור כח כל אחד מהם, האויר שעה קטנה והמזון קצת ימים. ואם כן חיי העולם הזה אינם כלום ולא נברא אדם כדי להגיע אליהם לבד. ואמנם החיים אשר בעבורם נברא האדם אינם לו שלמים עד צאתו שלם מן העולם הזה ובואו לעולם הבא שלם. וכמו שהעובר לא יקרא חי שלם בעודו בבטן אמו עד צאתו משם שלם בעל הכחות שבהם נתלו חיי האויר הזה, כן האדם מה שנפרד ממנו לקבל החיים הנצחיים לא יקרא חי שלם עד שיקבלם וישאר מה שהיה אתו בלתי ראוי לקבל אותם החיים בעולם אשר מחלקו נתהוה. וישב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. והנה נדמה הגוף אז כשלייה לולד, שאע"פ שבה נתגדל הנה השליכה בצאתו לאויר העולם ונדמה גוף האדם לגוף העולם הגופני, שהוא מה שכוללים שמים וארץ וכל צבאם. ואמנם כמו שאין חיי הילד שוים בעת היותו חי בבטן אמו עם עת היותו חי בעולם הזה, כן אין חיי נפש האדם שוים בעולם הזה עם חייו בעולם הבא. ואמנם כמו שהולד עם התפרנסו בבטן אמו והתגדל אבריו ושם מקבל כחות שישמרוהו וינהיגוהו בעת צאתו לעולם הזה, כן הנפש בהיותה בעולם הזה מקבלת עניינים ומדות שהם שומרות מציאותה וחייה בעת צאתה מן העולם הזה ולכתה לעולם הבא. וכמו שהולד הוא עם היותו בבטן אמו חי בכח חיי העולם הזה ואפשר שיצא לעולם הזה חי ואפשר שיצא מת, כן הנפש יאמר עליה שהיא חיה בכח חיי העולם הבא ואפשר שתצא מן העולם הזה חיה ואפשר שתצא מתה. ואמנם מיתתה היא בצאתה מן העולם הזה בלתי צורת חכמה וצדק, כלומר שלא היה בעל זאת הנפש לא צדיק ולא חכם אבל היה רשע וסכל. ואם כן סבת חיותה לפי דרך זו גם כן היותה היא צדקת וחכמה ובעבור שיתקיימו שני העניינים האלה ביד כל אחד ואחד מבני אדם, נתנה בו תחלה דעה שכלית בטבע. ובעבור שתתגדל בנו הדעת הטבעית הזאת נתנה לנו תורה מורה הדרכים האלה תחלה לפי פשטיה ומחזקת דעותינו באמתיות בקבלות טובות תוריות כוללות כל המונינו.
ועוד גלה לנו השם ית' על פי תורתו הקדושה עניינים דקים מן הראשונים ואחריהם יותר דקים מהם ועוד יותר דקים מן הדקים עד שנגיע בדקדוקינו האחרון שנאהב מה שהיינו שונאים אותו ונשנא מה שהיינו אוהבים אותו. וידוע כי האוהב מה שראוי לו לשנאו דין הוא להיותו שנוי (הכוונה-שנוא), והשונא מה שראוי לו לאהבו דין הוא להיותו גם כן שנוי. כי בשניהם הפך כוונת המכוון אל האהבה ואל השנאה אשר כוון לשנוא השנוי ולאהוב האהוב, וכל העושה כדין בשניהם דין הוא להיותו אהוב. וכבר נודע שהאדם לא היה אפשר שימצא כי אם בעולם האדם. ואחר שהאדם אדם מורכב מצורה אלהית רוחנית ומחמר טבעיי עפריי, והיה אחר שלא היה, ועוד שלא יהיה אחר היותו, וישוב כל דבר ממנו אל מה שמשם היה לפי טבעו. וראה השם שזו ההויה והתשובה אל בלתי הויה באחרונה תהיה לבטלה באישים, שתף עם הרכבת זה האדם דבר שלישי והוא השכל. ולא היה ראוי שזה השכל יתלה שיתופו עם החמר האנושי אבל עם צורתו מפני מעלתה, והוא לה כדמות רב מנהיג ומציל אותה מיד הכחות המתחיבות מן החמר. ועל כן היה מן הדין שזה השכל המנהיג הנפש יהיה משלים הנפש בכל ענייניה. ופעם יקראנה אמי ופעם יקראנה אחותי ופעם יקראנה בתי ופעם יקראנה כלתי. וכן גם היא, הדין נותן לה היותה קוראה אותו פעם אחת אבי ופעם אחת אחי ואחרת בני ואחרת אישי, כלומר דודי שהוא כמו חשוקי, כמו כלה שענייניה חשוקה. ואם כן הדוד והכלה עניינם כמו החשוק והחשוקה והמשותף בין שניהם הוא עניין החשק. ואז אפשר לומר שהשכל חושק את הנפש החושקת אותו ויקרא השכל חשוק מהנפש, ותקרא הנפש חשוקה מהשכל ויהיה החשק דבר חוץ משניהם והם נושאיו. והוא עניין המעלה השכלית ועניין המעלה הנפשית כלומר שהנפש אוהבת את השכל מפני שהוא משפיע עליה מאורו וזיוו וזהרו, עד שהיא מקבלת ממנו תענוג גדול בראותה על פיו כל הנמצאים. ואין בכולם דומה לו ולא שוה לו ולא נערך אליו כי כל יופי למטה מיופיו, וכל מעלה למטה ממעלתו וכל תענוג למטה מתענוגו. ואם כן ראוי להיותו נאהב לבדו למעלה מכל הנאהבים אצלה מצד עצמו. וכן השכל רואה ומביט בכל הבריות ואינו רואה בריה מכל בריותיו יותר יפה ויותר ראויה למעלה ולתענוג מנפש האדם השלמה המכרת מעלתו ויפיו וענינו. כי היא הצורה המעולה מכל הצורות המתחדשות המחוברות לחומר הזה השפל. ואלה הם דרכי האהבה והחבה והחשק שבין השכל והנפש.
ואחר שהענין כן עם היות כל משכיל מחויב להסתיר מה שנגלה לו מכללי סתרי התורה וכל שכן מפרטיהם מעין המון חכמינו וכל שכן משאר עמי הארץ. הנה הוא גם כן מחויב לגלות מה שנגלה לו מזה לראויים מהם כלומר למי שהיה מהם ונפרד מהם לקבל האמת לכבודה לבד, כלומר מפני היותה אמת. כי זו היא דרך השלמים שבחכמים ובנביאים להשפיע מטובם לטובים הרוצים להתדמות אליהם, ולמנוע הטוב ממי שאינו ראוי לו בשום פנים שבעולם. ולפיכך אי אפשר לי ולזולתי מכל מי שעלה בידו דבר מזה הענין העליון לגלות דרכו מבוארת לכל, אבל יש שם תחבולה לעשות עם המשכיל במסירת מפתחות לפתוח בם השערים הנעולים לבלתי בא בם מי שאינו ראוי כי עם היות המפתחות בידו, ואין יודע השערים אי זה הם, או יודע השערים ואינו יודע לפתחם עם המפתחות שבידו, הנה לא יוכל לבא במה שמנענוהו מבא בו. ועל כן בהראותנו המפתחות לכל, עדין הנסתר בהסתרתו עומד ובהראותנו עניין השערים ודרכי פתיחתם למי שהמפתחות בידו יהיה על דרך רמז נגלה מבואר למשכיל המקובל השלם ונעלם מזולתו. ואחר שעלה במחשב לבי הדבר המופלג הזה לעשותו כן עם הנזכרים לכבוד השם ית' ולכבוד תורתו הקדושה ולכבוד החכמים המשכילים הנזכרים מבקשי סתרי התורה. לאמת להם המסופק בם עד שיעלה בידם מה שעלה בידינו, ואם הוא כטפה קטנה מן הים הגדול גוזר דין מחשבתי זאת להיותי כולל סתרי התורה תחלה תחת עניינים כללים ואחלק הכללים לחמשה חלקים כפי כללי כל ספר וספר מחמשה חומשי תורה. ואקרא כל חלק כללי מהם מפתח, ואייחס לו שם כולל כל כלליו ואכתוב כל כלל וכלל בראש ספרו. ויתחייב מזה שאקבץ תחלה הכללים האלה לפי פשוטם בספר הזה הראשון ואחרי כן אדבר בפרטיהם. ואמנם יהיה ענין דברי בפרטיהם על אחת מהדרכים הנקראים נסתרים או על יותר מהם. והנה אקרא שם הספר הראשון מפתח החכמות ושם הספר השני מפתח השמות ושם הספר השלישי מפתח הקרבנות ושם הרביעי מפתח הספירות ושם החמישי מפתח התוכחות. ואין ראוי לשום משכיל להאשימני על מה שאעשה אבל ידינני לכף זכות בו. והשם יודע שאני נסמך על עזרו בכווני בכל זה לכבודו והוא ברחמיו יעזרני בו בכל מה שאומר בזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה