רוח מים אש

בחול המועד סוכות אינני יוצא מן הסוכה זולת לבית הכנסת. ואיני יוצא לטיולים בטבע, ובכלל כל טיוליי ועיסוקיי הם רק בסוכה. השנה חרגתי מהרגלי והשם יעזור שבשנים הבאות אוכל לחזור להרגלי הישר.
ביום י"ח תשרי שחל השנה ביום שלישי בחול המועד סוכות הזמנתי אורחים רבים לעבור איתם יחד את יום הפטירה ה199 של רבי נחמן. ולמחרתו בשעות הערב יצאתי מביתי בבית שמש ונסעתי עד עתלית השוכנת לחוף הים, להילולא נוספת שהתחייבתי להגיע. ובחזרה לביתי באמצע הלילה טסתי לביתי וקפצה לי הדרך. ומלמחרת המשכתי בטיסות לאורך כל חול המועד אבל בתוך הסוכה.
זה סיפור טיסת המסע שארעה לי: נכנסתי ל"ספר היצירה" מסע שהוביל אותי לחקור בשלשת האִמות (יסודות) המוזכרות בספר היצירה "רוח מים אש". וככל שהפלגתי במסע אבדתי את חומר גופי עד שנשארתי ערום מחומר. ואף אלו השלש אימות אבדו מעליהם כל רוח. וכל מה שראיתי לנגד עיני זה את היסוד הרביעי "עפר" שלא נכנס לספר היצירה. מכיוון שספר היצירה לא יורד לעולם העשייה, ויסוד העפר מתגלה בעולם העשייה. שאלתי עצמי מאין הגיע זה?? שהרי כל השלש אימות משתלשלות אחת מן השנייה כפי שעוד נעסוק בהם. וכל הספירות והאורות יורדות בהשתלשלות זו מזו, ומאין הגיע זה היסוד שממנו עומד העולם הגשמי? אלא כאן יצא אור האין סוף בכבודו ובעצמו ויסד את זה היסוד. והעזתי לחשוב שבחומר הגס והעב שהוא העפר שם מתגלה לנו אלוקותו התברך!!
ובזאת התגלית טסתי תיכף חזרה אל שלשת האימות לחקור מי הם? וכפי שאומר ספר היצירה: "אחת רוח אלהים חיים ברוך ומבורך שמו של חי העולמים קול ורוח ודבור וזהו רוח הקדש: שתים רוח מרוח חקק וחצב בה עשרים ושתים אותיות יסוד שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות ורוח אחת מהן: שלש מים מרוח חקק וחצב בהן תהו ובהו רפש וטיט חקקן כמין ערוגה הציבן כמין חומה סככם כמין מעזיבה: ארבע אש ממים חקק וחצב בה כסא הכבוד שרפים ואופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת ומשלשתן יסד מעונו שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט":
ובעודי בסוכה ביקרתי את מפרשי הספר, עברתי וזימנתי אותם כולם יחד וכל אחד לחוד לסוכתי. ולא נחה דעתי. התיישבה דעתי ברוח אלהים חיים, שהיא רוח הקודש, כפי שאמר מי שאמר. אך הרוח שיצאה ממנה מי היא? הרי ספר היצירה מונה עשרה עשר ספירות, אשר שמותם לא כספירות שהורגלו בהם. שהם, כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. אבל אם נבוא ונצמיד אחת לאחת יבואו אלה הארבעה שהזכרנו מספר יצירה כנגד כתר חכמה בינה וחסד. רוח הקודש היא הכתר. ורוח היא החכמה. ומים הם הבינה. ואש היא החסד. כאן לא נתקררה דעתי מן הפירושים שהרי אנו נמצאים בספירות העליונות הנקראות מוחין, וכאן אם מדברים על רוח או מים או אש אפילו שכל אחת עומדת בפני עצמה שלא כמו היסודות הארבעה ששם כל אחת מורכבת מכל הארבעה ושם כל יסוד מתקרא כי הוא הדומיננטי מן הארבעה. וכאן שכל אחת עומדת בפני עצמה אין לה שום מציאות נהיה חייבים להגיד אליהם שהם כוחות.

מכאן התחלתי להתיישב בדעתי שהרי הרוח שיוצאת מן רוח הקודש היא באה לסבר את אוזני ולהגיד לי שרוח, הכוונה הוא כוח המניע שיש בכתר או במחשבה. והוא מניע המחשבה. (הערה-ביציאתי מן הסוכה ומקפיצת הדרך חזרה נדבקו בי בדרך אנשי המדע שחזרו מן הטבע) ולטענת המדענים הרי המחשבה הייתה במצב של מנוחה, ובא כוח המניע ודוחף אותה. ואז חוק ההתמדה חל עליה - כח המניע דוחף וחוק ההתמדה מנסה לבלום, המניע דוחף את המולקולות, והבולם מנסה לאחד אותם. ומה נוצר כח המדבק - הוא המים. וכמו שרומז בו ספר ביצירה "רפש וטיט". וכאן כח המניע דוחף, כח המדבק בולם, ונולד עוד כח. כח המפריד. כתוצאה מתנועת המחשבה חל עליה שוב כח ההתמדה ששואפת המחשבה להתמיד בתנועתה. ואילו כח המדבק בולם. ואז משאיפת ההתמדה בתנועה נולד כח המפריד - הוא האש. וכמו שרומז ספר היצירה "שרפים ואופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת" שאנו קוראים לכל אלה שכלים נפרדים.
ומהליווי הצמוד של המדענים שנדבקו בי לפתע אני רואה ניצוץ בעיניהם ופיצוץ אדיר!!! כן הם רואים כרגע את המפץ הגדול.
כאן התערבבו לי כל אורחי סוכתי. מצד אחד האושפזין העילאין אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף ודוד כולם צועקים "כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים צמצם את עצמו אור האין סוף לנקודה האמצעית שבו". והמדענים צועקים, בתחילה היה היקום רק נקודה אחת. אלה האושפזין בני אלפי השנים ואלה המדענים הצעירים בני מאתים שנה התאחדו על נקודה אחת. ומכאן אומרים הזקנים מתחילה ההתפשטות לצדדים. והצעירים אומרים עכשיו בא הפיצוץ זה ההתפשטות לצדדים.
ואני כשראיתי בעיניהם של הצעירים את הפיצוץ ובעיני הזקנים את השמחה הפכתי כולי לאין ואפס. ועד לפני כמה שעות הייתי שקוע ב"תרדמת קומה" אולי כי ראיתי "שיעור קומה".
בינתיים אצבעותיי חדלות מלתפקד ומוחי סחרחר עלי וכאן אני מפסיק ואולי עוד נמשיך