יום ראשון, 18 באוקטובר 2009

מפתחות החכמה - הקדמה

במוצאי השבת הבאתי את הפתיחה לספר "מפתחות החכמה" של הרב אבולעפיה. וכעת נתחיל בהקדמה הארוכה. ואחלק אותה לשלושה חלקים מפאת אורכה, כך שעוד השבוע אוכל להכניס גם את הביאור לפרשת בראשית. כל הדיבורים כאן הם ממש מעין עולם הבא. אפשר להעתיק הכל לword ואז להדפיס ואפשר ללכת עם זה לכל מקום. ולהתקדם מעט מעט.

הקדמה-דעו אתם אחי ורעי אלופי ומיודעי המעיינים בדברי אלה כי אמתתה של התורה היא על דרך שבה אדם יכול לקבל שפע הנבואה. ונתינתה לנו מהר סיני היתה על זאת הכונה המעולה אשר אי אפשר להיות שם שום כונה אחר זאת, בשום פנים בעולם. והראיה על זה היא היותה מגדלת לנו הנביא על כל אישי מין האדם ומגדת שהשלמים שבמין האנושי אשר הם בתכלית השלמות הם הנביאים. ולמטה מהם במדרגות האנושיות לפי המעלות השלמים בחסידות הנקראים בלשוננו חסידים ולמטה מהם הצדיקים. ומן הנביאים הוא הכלל הכולל אישים שהיו צדיקים ונתעלו עוד ושבו חסידים, ונתעלו עוד ושבו נביאים. ושלשת המדרגות האלו ממין האדם הם הראוים שיאמן בם שהם לבדם בני העולם הבא בשלשת מדרגות מתחלפות גם כן. ואמנם זולתם אין שם דרך להאמין שיש להם חלק לעולם הבא כראוי. ודין הנערים שמתו קטנים ולא חטאו עדין כי לא הגיעו לזמן היותם בני מצוה הוא שלא יגמלו ולא יענשו עם האמינונו שהגמול האחרון הוא חיי עד חשקיים והענש חיים בלתי מושגים בחשק הציור. והצדיקים הנזכרים הם הנמשכים אחר החסידים ומבקשים להתדמות להם בחסידות. והחסידים הם הנמשכים אחר הנביאים ורודפים דרכם ורוצים להדמות אליהם בנבואה. והנביאים הם הנמשכים אחר דרכי השם וחושקים בשכלם להדמות אליו, וחוקרים פעולותיו ודרכיו ומדותיו ושמותיו. וזהו אשר מביאם לקבל שפע ממנו והוא הדיבור הנאמר ברוח הקדש אלהית משותפת עם רוח הקדש אנושית.

ואמנם שם צדיק מורה על מי שנותן לכל דבר חקו כמו שיעשו קצת עמי הארץ שיתנהגו על פי החכמים אע"פ שהם לא למדו חכמה. ושם חסיד מורה על מי שהוא צדיק ולמד חכמה ונתחכם עד שיודע אמתת המציאות. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, והם אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר "ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ" (ישעיה ס' כא') ארץ חיים היא. ואם כן החסיד הוא צדיק וחכם ועל היותו קרוב לנביאים נאמר "אז דברת בחזון לחסידיך" (תהלים פט' כ'), ונאמר באבות האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות, מפני שבאותה המסכתא יש דברים מעוררים לב הצדיק ומורים לו הדרך אשר ילך בה ביושר. ואמנם שם נביא באמת מורה על מי שקבל הדבור האלוהי בין רב בין למעט ועל דרך האמת כי זה הדבור בא מרוח הקדש לנביא, אינו בא אלא על ידי הדבור האנושי תחלה. ועוד אמרו בתורה "משה ידבר והאלהים יעננו בקול" וגלו סודו באמרם בקול בקולו של משה. ויתחייב ממה שאמרתיו בזה הענין שהצדיק בלכתו תמיד עם החסיד כדי שיקבל מפיו חכמות וילך בדרכיו ברוב חשק אמיץ שישוב חסיד בהכרח אם לא ימנעוהו מונעים חיצונים או פנימיים. וכן יתחייב שיקרה לחסיד עם הנביא עד שישוב נביא, וכן יתחייב שיקרה לנביא עם השפע האלהי עד שישוב דבק בו ויחיה ביום מותו. ואחר שהדבר כן נצרכה התורה להדריכנו בשלשת דרכי אלו המדרגות, המדרגה הראשונה בפשטי התורה המשלימים הצדיקים, ונמשכו אחריהם פשטי המשלים והחידות ופשטי המדרשות וההגדות והדומים להם מכל מה שיובן כפשוטן ממה שאין תכלית הכוונה עליו. שכבר אמרנו שאין תכלית כוונת נתינת התורה והמצוה והחקים והמשפטים בעבור שיהיו בני אדם צדיקים בלתי יודעים שום חכמה אבל עושים מעשי העבודות בלבד. אבל יש שם כונה שניה והיא שכיוון השם עוד, אחר ויהיו בני אדם צדיקים שילמדו עד שיהיו חכמים ובשמרם דרכי הצדק והחכמה יהיו חסידים. ועוד יש שם כונה שלישית והיא שכיוון השם עוד אחר שיהיו בני אדם חסידים שיתנבאו, כי זו היא תכלית ההשגה האנושית בעולם הזה ואליה כוון השם תחלה בבריאת האדם בזו הצורה. והעד אמרו בבריאתו, "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותינו". ועל כן אמר משה, "הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה". ועוד אמר, "ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני", כמו שאמר "ואדעך בשם". וכן נאמר עוד, "אם יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו". סוף הדברים כולם כי זו הדרך שהיא התכלית האחרונה לאדם ושהיא הכונה הראשונה לשם בהמציאו אותנו, היא מושגת בידיעת צירוף האותיות והשמות שהורכבו מן האותיות והפסוקים שהרכבו מן התבות שקראנום בכלל שמות, והפרשיות שהורכבו מן הפסוקים והספרים שהורכבו מן הפרשיות בכללם. כי הידיעה בכללים ואע"פ שנכללה מן הפרטים היא הידיעה המעולה. וזו הידיעה צריך הצדיק ללקחה בתורה כפשוטה כדי להשלים בה צדקותו. אבל אם יבקש להתחסד ראוי ללקחה על הדרך הנסתרת הפילוסופית. ואמנם אם יבקש עוד להתנבאות חייב ללקחה על דרך השמות והיא הדרך הנסתרת המקובלת על פי השכל האלוהי.
ואחר שגליתי לכם סוד זאת ההקדמה המופלאה אם תרצו להגיע אל היותכם צדיקים לבד די לכם בלכתכם בדרכי התורה על צורת פשטיה. ואם תרצו להגיע אל היותכם חסידים לבד די לכם בדעתכם סתרי התורה על דרך חכמי המחקר עם היותם צדיקים גם כן. ואמנם אם תרצו להגיע עם מעלת התורה אל היותכם נביאים די לכם בלכתכם בה בדרכי הנביאים שדרכיהם לצרף כל התורה כולה וללקחה על דרך שמות הקדש מראשה ועד סופה. כמו שבאה לנו הקבלה האמתית עליה שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה מן ב' של בראשית עד למ"ד של לעיני כל ישראל. עם היותכם שלימים בשני הדרכים הראשונים הנזכרים.
ואחר השלימי ההקדמה אחל לדבר במה שכללתי לפי הפשט בכלל, שהיא דרך הצדיקים. ואחר כן אדבר בו עוד לפי החכמה הפילוסופית בכלל שהיא דרך החסידים. ואחרי כן אדבר בו לפי הקבלה שהיא דרך כל הנביאים ע"ה.

ואמנם אומר בענין פשטי הספר הראשון המשלים הצדיקים, הכוונה בו במה שבא מהגדת ענין בריאת העולם כולו היא מפני שהצדיקים הם חלק קטן מאד ממין האדם. וכל צדיק וצדיק מבני האדם כבר היה תחלה בלתי צדיק. וברצותו להיות צדיק צריך שיבדל בענייניו מענייני ההמון שמהם היה. כלומר שיבדל מחברת הפתאים וממנהיגיהם, וימשך אחר הצדיקים שכבר נבדלו גם כן מהם והרגילו עצמם זמן רב ללכת בדרך טובה ישרה ונכונה. ואם הפתאים הם אביו ואמו ושכניו וקרוביו ורוב קהלו או כולם, הדין נותן שיפרד מהם לגמרי ואפילו אם יתרחק מארצו. ואם יחשוב בלבו שבכל מקום שילך בו ימצא כמוהם יעמוד במקומו ויתבודד מהם או יתרחק מהם הרחקה יתרה עד שיראה להם כי הוא זר אצלם, עם היותו עושה עמם טובה או נותן להם דברים טובים כדי שלא ירגישו בריחוקו ובזרותו מהם. ויורם דרך אהבה ויוכיחם תמיד להטיב דרכיהם. ואם יאמר אומר ואיך יצדק הוא מהם והרי אין בקהלו צדיק אין דרך להצדיק עצמו כי זה טבע בני אדם הוא שיורו הדרך הטובה זה לזה. ואם אין שם מורה צדק, נמצא שאין שם צדיק. כמו שאם אין שם מורה חסד אין שם חסיד. ואם אין שם מורה נבואה אין שם נביא. ואם אין שם שפע אלוהי נסתלקה שכינה מביניהם לגמרי ואין חלק אלוה לאחד מהם. שהרי הם כולם בהמות ואע"פ שתאריהם ודמות פניהם פני אדם נבדל מינם ממין החמורים כהבדל מין הקופים ממין הדובים שאלה חיות רעות ואלה חיות רעות יותר מהם. ואם כן הכרח הוא שהרוצה להצדיק עצמו יבקש לו מורה ומלמד דרך צדק ואז יתכן שיצדק, זו טענת הטוען והיא באמת טענת אמת. אלא שצריך להודיע פה ביאור אחד והוא שעם היות טבע האדם שאינו לומד עד שילמדוהו, יש בין בני האדם אנשים זכי הטבע מצד מזגם הטוב, ויש ביניהם אחרים עבי המזג ומדין הזכים שיתחילו להתעורר מעצמם. וכשיורום מעט דרך ויפתחו להם שער קטן יכנסו הם מעצמם במקומות עמוקים ויוציאו ספיקותם לאור בקלות כל איש מהם כפי גזרת טבע מזגיו בזכות זה יותר מזה. ומדין עבי המזג להיות זה להפך והוא טעם היות להם רב ומורה ומלמד תמיד ופותח להם שערים רבים. הם כעבים עומדים ואינם יכולים להכנס בשערים שנפתחו להם כל שכן שלא יפתחו אחרים מעצמם. ואלה גם כן אחד פחות מחברו וכל אחד מהם כפי עובי חמרו במזגיו בתחלת יצירתו וכל מה שנגזר לכל אחד ואחד מבני אדם אלה בתחלת היצירה לפי ענין המזג, אין עליו דין אחר דינו הנגזר. ואם יש קצת תקון או קלקול מאחד מאלה הוא בקרבת המזג לא להפכו ולא להמירו מטוב לרע ומרע לטוב. וזה הקירוב עדין עם תחבולות רבות והנהגות ידועות.

ואחר שהדבר כן כבר יתכן שיתעורר איש או אישים מן הקהל מעצמו ויתנועע לבקש דרך הצדק. וזה יקרה לצדיק בבקשת החסידות שיתעורר מעצמו אליה וכן יקרה לחסיד בבקשת הנבואה שיתעורר מעצמו אליה. ואם לא היה זה כן כיון שפסקה נבואה מעמנו לא היה אפשר שתחזור לעולם. ודעת החושבים שהשם מעורר ומניע לזה ולזה אל אחד מאלה השלשה דרכים היא דעת אמתית על דרך אמרם בא ליטהר מסייעין אותו. לא על דרך גזרה אלוהית או הכרח חס ושלום, כי אין שם אלא הערה לראויים לבד בכל אלה. ולפיכך ניתנה התורה מפני היותה מורה שלשת הדרכים הנזכרים שהם דרך הצדק ודרך החסד ודרך הנבואה לכל תחלה ובכלל. וממנה יתעוררו שלשה מיני בני אדם הנרמזים כל איש ואיש מהם כפי כחו וכפי ענינו. והוצרכה התורה תחלה להשלים לבות הצדיקים בשלשה דרכים ראשונים הנתלים על הפשט ועל דומיו שהם הפשט בעצמו ראשון, ושני לו פירושו שגם דברי הפירוש כפשוטם, ושלישי לו הדרש והאגדה כשיובנו כפשוטם גם כן. וזה מפני שבעל הפשט לא גלה להמון שיש בדבריו נסתר ולא המפרש בעצמו שפירש דבריו ולא בעלי האגדה והדרש. וראוי לכלול אלו השלשה דרכים בשם הראשון אחר שהכל פשט. ואמנם יש שם דרך רביעי שהמדברים בה הוציאו את רוב התורה מפשטיה ולא העלימו עצמם מזה והם הדורכים דרך הפילוסופיאה, ואמרו שכל התורה כולה משלים וחידות. ועל דרך האמת יש שם דרך מקובלת מעולה מן השתים האלו הנזכרות שהן ארבע גם היא נחלקת לשלשה חלקים. החלק האחד הוא דרך הקבלה הראשונה ההולכת על צורת עניני ספר יצירה. והשני הוא דרך השבת האותיות אל חמרם הראשון עד שיצטרכו אל הנותן צורות חדשות. והשלישי מעולה מכולם והוא שביעי לכל הדרכים הנזכרים והוא שראוי לכל ההולכים בדרך זו לחדש לה עולם לשון והבנה. ואמנם שלשת הדרכים הראשונים משלימים לצדיקים ולהם מספיקים. והרביעית משלמת כל החסידים בין מן הגוים בין מן היהודים. ושלשת האחרונים משלימים את הנביאים מן העוברים וההוים והבאים. ואלה הם השבעה דרכים כבר דברתי בם ב"אוצר עדן גנוז" ובפירוש ספר יצירה ועוד אדבר בם פה בעזרת ה' בספר המפתחות זה בקצת מקומות ממנו.

ואשוב עתה לומר כי מה שהתחלתי לדבר בזה הספר הראשון הנקרא מפתחות החכמות בענין כוונת התורה כפשוטה בהיותה מגדת לנו ענין בריאת העולם כלו בתחלת דבריה. מפני היות הצדיק חלק ממין האדם והאדם במינו חלק מן העולם כלו, היה זה מכוון בענין חכמה מופלאה מצד האדון הנותן לנו תורה. וזה מפני שאם לא ינתנו לאדם בתחלת קבלותיו אמונות מביאות אותו תחת כנפי השכינה ולא יסופרו לו עניינים שבם יכיר ממשלת קונו עליו ודיניו ומשפטיו עמו והשגחתו בו לגמלו ולהענישו אחר שהכל שלו והכל ברשותו, ולא תובא עדות ממה שעשה כן לפלוני ופלוני עבדיו ויראיו ואהביו שגמלם על מעשיהם גמול טוב הראוי לגמלם לפי מחשבת צדיקי המון העם בכלל, והעניש מורדיו לעוברי רצונו על מעשיהם הרעים לפני מותם, ושמר החסד לטובים לזמן מרובה וגמל בניהם ובני בניהם עד כמה דורות, ועשה ההפך למרחיקיו ולמכעיסיו, לא היה אפשר בשום פנים לבלי זאת התחבולה האלוהית המופלאה אשר היא חכמה שאין להרהר אחריה לפי טבע מציאות האדם לקבל שום אמונה לא הכרחית ולא אמיתית. והאמונות הם סבות מחזקות המעשים. ועל כן ראוי להקדימן לפני כל דבר, וזאת היתה הכונה בהגדת מעשה בראשית מפי השם ומפי משה על דרך הפשט, בהיות הימים המתגלגלים הקיימים במינם לפי המחשבות. והיה מן הדין שיבא הסיפור בם שיש שם יום אחד שממנו היתה התחלת הימים השבעה שהם שבעת ימי בראשית. והיה מן הדין להורות שכל יום ויום נברא בו דבר מחודש. ומפני היות האור דבר מעולה למרגישים ומועיל לעין כל חי יותר מן שאר התועלות המפורסמות לבעלי העינים והוא דבר כללי, התחייב על זה להיותו נברא ראשון מאין, עם היותו מקרה נשוא על זולתו בהכרח. כי מי שאינו חכם אין לו דרך לצייר ההבדל שבין המקרה והעצם. ולא עוד אלא שכל אדם יחשב שמציאות החשך צריך אל נושא במציאות האור בעצמו. והחכם לבדו יוכל לדעת הבדלם הגדול ואינו קשה כדעת ההמון שיהיה אור מאיר לכל הארץ בלי גוף השמש. וכן חשך בלתי היותו ענינו מניעת האור מצד גוף הארץ. גם לא ידע ההמוני שהעולם כדורי אבל יחשבהו לחצי כדור או לשטוח לפי מה שהרגיש בעיניו ממנו. גם יחשב עוד שהארץ תחתית השמים כקרקע הבית והשמים כגג הבית. סוף דבר כי לא ישגיח בעולם איך הוא תבניתו אבל יקבל כל מה שיאמר לו שהוא בצורת כך ממה שלא יכחישהו הרגשיו בתחלת מחשבה. ולפיכך לא יקשה עליו ענין יום אחד ולא ענין האור והחשך שהם היום והלילה הנבראים בו ראשונים.

והנה אם כן אחר הברא השמים פשוטים בלי אור ובלי כוכבים ובלי שמש וירח ואחר הברא הארץ עם ההרים וכל הדומם ועם המים והאור והאש פשוטים מצמח וחי ומדבר, דין הוא לומר שהאור והחשך התחדשו אחריהם ואינם מהם כלל. ובעבור שהיתה התורה עתידה להפחיד ההמון העתידים לקבלה בענין ענש "ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה" בשביל עבודת-עבודה זרה. והפך מזה בגמול "יפתח יהוה לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך לך את כל מעשה ידך". אשר כולם יעודים גשמיים חכמו נותניה האלוהי והאנושי להודיע לעם שביום השני נתחדש פעל במים שאין סבתו אחד מן המאורות, שהרי עדין לא היו בעולם. אם כן ענין המטר תלוי ביד השם לא ביד זולתו, ומעשי בני אדם יחייבו מעוטו ורבוייו וברכתו וקללתו המתחייבת ממנו. ועל כן נזכר הרקיע המבדיל בין המים העליונים והתחתונים. ובשלישי נעשה בו גם כן פעל המקוה כדי שתראה היבשה כי זה הכרחי בספור מפני ראותינו היבשה והים דבקים זה בזה. ואחר זה צריך עוד להודיע שגם הצמחים אין צמיחתם תלויה במאורות שהרי חיוב זה להאמן מצד המטר שהוא מורגש שהצמח צריך אליו להצמיחו, כמו שנקשר עם ענין "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו". ועם היות אלה אמונות הכרחיות והן גם כן אמיתיות בצורה מן הצורות כמו שנגלה לכם במקומו בעזרת ה'. וברביעי נבראו בו המאורות והכוכבים רצה להודיע בזה שהענינים העליונים הנראים בעין הם ברואים כמונו. ואע"פ שקדמו לנו בבריאה והם יפים ונאים ומאירים אין צרך לעבדם שגם הם עבדים כמונו. כמו שרמז זה באמרו "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' ואתכם לקח יהוה ויוציא אתכם מכור" וגו'.

אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה