יום חמישי, 1 באוקטובר 2009

סוד הנבואה

היום הביא מאמר מתוך ספר חיי נפש לרבי אברהם אבולעפיה ספרו זה עוסק בביאור "מורה נבוכים" לרמב"ם ובכל מקום שכתוב הרב או בספרו הכוונה על הרמב"ם ועל ספרו "מורה נבוכים".


חיי הנפש-עיקר סוד הנבואה - הנבואה היא עניין שכולו אהבה לי"י אחד, וזה נודע לכל. כי האוהבים הנבואה הם האוהבים את השם יתברך והם האוהבים בלי ספק, והם הנקראים חכמים ונביאים. וכן אוהבים בגימטריא נבואה ר"ל אוהבים נבואה אהובים. והמעלה הזאת בעצמה היא מעלת עבודת השם מאהבה כמו שאחבר בזה החבור בעניינו בסוף חלק ג' בע"ה. והנה הרב ז"ל האריך בסוד הנבואה בעניינים צריכים מאד לדעתם צורך גדול לכל מי ששם השם רוחו בקרבו והשפיעו מטובו מה שגזרה חכמתו יתעלה והעירו והניעו והכריחו השפע הקדוש ההוא להשתדל אחר ידיעת שמו יתברך, ולקדשו למען ספר שמו בכל הארץ. ודע כי המתנבאים בידיעת השם הם המתאהבים עם השם, על כן העירני השם בדעתי קצת מנפלאות הספר הנכבד ההוא אשר חבר הרב, ואתאזר באזור חשק, וזיינתי לשוני, וקידשתי משכבי מור אהלים וקנמון (משלי ז' יז'), וכתבתי מעט ממה שהוציא שכלי לפועל, והוא החן אשר חונן לי השם. ואם הוא לי מעט מצד מניעת מזג עצמי בעיני, הנו קרוב לתכלית ההצלחה והמעלה העליונה והשלמות הנבואי. ומי שזיכני אל זה המעט ברוב חסדיו ורחמיו יזכני אל יותר מזה, אם טוב אני בעיניו. ואם לא, אל יסיר מעלי כזה, כי לא חפצתי כי אם זה, כאשר הראני ה' במחזה. ואתה בן אדם, אם אמור תאמר בדעתך ויהרהר לבך לאמר, מתי אעלה במדרגה הזאת העליונה. והנה עימי מונעים רבים במזג החלוש שהוא מונע טבעי, ואין תחבולה להפכו עד תכלית המעלה. וכעניות המחייב רדיפת המזון והלבוש ותיקון הבית, שהם עניינים הכרחיים טבעיים בעמידת האיש זמן אחד, וכעבדות הנקרא גלות, בהיות אדם עבד נמכר לסכלים זונים ומשעבדים את האדם בעבודה קשה בחמר ובלבנים. וכיוצא בעלילות האלה אשר הם רעים מאד, הנני מודיעך שזה כולו נמשך אחר יצר הרע והוא מפתך עד שתמות בלי חכמה ותתלכלך בחמר ובלבנים, בלתי תבן בלתי תבונה, עד שלא יהיה לשנאך חלק לעולם הבא. אך אם יש אלהים עמך ראוי שתחשוב כי החכמה היא מזון הנפש, ואם תחסר החכמה תמות הנפש מיתה משונה "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה" (במדבר טו' לא'). ואם לאו חיה תחיה, "כי הוא חייך וארך ימיך" (דברים ל' כ'). וכאשר תחשוב כי הלחם מזון לגוף ואם יחסר ימות הגוף, כן ראוי שתחשב על החכמה. ואתה יודע כי כשירעב אדם אינו ראוי שיאמר אמתין עד שיבואו לידי מטעמים ואם לא יבואו לידי לא אוכל, אבל ראוי שישמח עם מה שיגיע לידו מן המזון בעתו, כדי להסיר רעבתנותו שהוא מכת המות. ובהזדמן לו המטעמים הרבים ישבע מהם כדי סיפוקו. וכן תעשה מן החכמה אם תרעב ממנה ותצמא אליה, דין הוא שתשבע ממנה ותרוה צמאך לפי הנמצא, כדי להציל נפשך משאול מטה. כי אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים, והוא שישתדל המשתדל להעלות לבו תמיד, ואז ישיגנו בבקשו החכמה מהחכמים וספריהם הקדושים בכל יום כפי יכולתו. לא שיחשוב לומר אני לבי בשמים וכל מה שאני עושה לשם שמים אני עושה, והוא איננו מעניין אשר יביאנו המעשה ההוא לידי חכמה. ואינו יודע כי תלמוד מביא לידי מעשה ואין מעשה מביא לידי תלמוד, ואינו מכיר כי המעשה נקל אפילו לנערים כל שכן לבעלי שכל. והתלמוד כבר אמר אפילו לזקנים וכל שכן לבעלי דמיון השקרי. וחושב כי מעשהו מקובל מפני דבור פיהו או מפני דמיון שקרי שדימהו לבבו, כי אין מעשה טוב בעולם באמת אלא העשוי לקיים בו החכמה והמביא אל השתדלותה. וכל המונע מזה הוא מפעל יצר הרע הממית החיים:
ובציירך זה לא ימנעוך מונעים כלל מלבקש החכמה שאתה יודע שהמונעים הנזכרים אלו בקשו למנוע ממך מזון גופך, לא היית סובל אבל היית צועק לשם ולבריות לפרנסך והיית בורח מעיר לעיר. ולו יכולת לפרוח באויר היית פורח כדי לבקש מזונך מכל צד ומכל פנה. ולו יעזרך השם בזה הציור השכלי לקבלו ולהאמינו ולהמשך אחריו בכל יכולתך. דע כי לא ימנעך מזג ולא עוני ולא גלות, ואפילו היית בבית הסוהר מלבקש החכמה והבינה והדעת. ומי הוא השוטה אשר לא היה בורח מן המוות בהכירו מהות המוות אשר היא ירידה עד תהום, אבל מפני שרוב בני אדם לא ידעו להבדיל בין החיים ובין המתים, אבל יהפכו דברי אלהים חיים ויחשבו המוות לחיים והחיים למוות. מפני זה לא יבחרו בחיים אבל יברחו מהם ויבחרו להם חיי שעה ויתעסקו עסק גדול ויטרחו טורח גדול להמית עצמם טרם זמנם ולהנחיל לזולתם ממונם ואולי לשונאיהם או לבניהם, כדי שישיגו החיים הפחותים ההם אשר העת שולט עליהם ומאתו הם וכל אשר להם. ובסבה זו ישכחו חיי עד שכחה גמורה עד שובם אל החשך אשר ממנו נבראו ובסבתו באו. ועליהם אמר הנביא "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים וחשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר" (ישעיה ה' כ'):
ואתה בן אדם שים לבך אל השרש אשר ממנו לוקחת וחוצבת. ודע כי מכסא הכבוד נלקחת ומאור השכל נחצבת ונשפעת ומצלם אלהים ודמותו נבראת ומשפע אמיתת מציאותו נמצאת "ושובה אלי כי גאלתיך" (ישעיה מד' כב'). "לשם יהוה אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך" (ישעיה ס' ט') ושמע דברי אלה ו"קשרם על גרגרותך וכתבם על לוח לבך" (משלי ג' ג') "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגורתך" (משלי א' ט'). והשתדל יומם ולילה להגות בתורת משה בחכמה ולקרא בספרי הנביאים בתבונה ולשורר בדברי הכתובים בדיעה ולגרוס במאמר הנביאים החכמים בעיון זך שכלי ולהסתכל בחבורי החוקרים המקובלים בשכל האלהי ויתאמתו אצלך העניינים המבוקשים מהם ותמצאם כולם צועקים על חסרון החכמה ועל פחיתות המעשים ועל מעוט ההבנה. ובעשותך זה שים לבך לדעת את השם הנכבד והנורא וחוקקהו בלבך חקיקה אשר אין לה מחיקה. כי על זה נאמר שהשמות אינם נמחקין ר"ל שמות הקדש אשר הם כולם מורים על ציורים אלהיים. ואיך ימחק המצייר אחר שאין המצויר נמחק. ואל תזכיר השמות בפיך אבל קדשם וכבדם וחשוב שהם מלאכי המציאות, מלאכי השם השלוחים אליך להעלותך למעלה למעלה ולתתך עליון על כל גויי הארץ. "וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח' י'). וחבר זה לזה וציירם ונסם ובחנם וצרפם. וחשוב שהם כתב המלך ששלחם אליך "למען יטב לך והארכת ימים" (דברים כב' ז'). ושא ותן בהם משא ומתן בהיר וזך נקי ובר, חשוך מכל חטא ופשע, ומנוקה מכל עון ואשמה ורשע:

וזה צריך עוד שתעשה מן התיבה האחת בעצמה תיבות רבות, ומן התיבות הרבות תיבה אחת, כגון צבאו"ת שציירתי לך. וכן בעצם התיבה לפי אותיותיה כאלה צד"י בי"ת אל"ף ו"ו ת"ו. ותכיר ממנו נפלאות ותדע את השם בשלמות הפועל בעת התעסקך בהם, ותכיר את השם שהוא שר הפנים. ובהגיעך לדעת שם שר פנים תמצא שם השם שהוא משמש את השם ית', ויתגלו לך סודות אלוהיות באלו הדרכים. וכן בעשותך מתיבה אחת תיבות רבות, תפלא מן חכמת לבך מה שתוליד מזה הדרך, כאמרך בסוד "דברך נצב בשמים" (תהלים קיט' פט'), שהשם היוצא בנקודו שהוא השרש ירא האש ודע האל. "כי יהוה אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא" (דברים ד' כד'). כי אל כולו הוא אש, והוא כל בסוד יו"ד ה"א ו"ו ה"א. כי סודו "ירד עליו יהוה באש" (שמות יט' יח'). ופירושו השם ירד ויעל באש בעבור ישראל עבדו. ובדרך זאת האלהית לבדה תעשה ובה תלך, "כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל" וגו' (יהושע א' ח'). רק חזק ואמץ והבן כל מה שהעירותיך עליו. והזהר כאשר הזהירוך אבותיך מן האש, והשמר לך ושמור נפשך מאד פן תפרוץ ותהרוס הגבול אשר גבלו ראשונים, והוא השכל האנושי החושק את חשקו מרוב חשקתו ירצה להדבק בסבתו. אבל "אם רץ לבך שוב למקומך שלכך נאמר רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית" (ספר יצירה). סוד רי"ת תר"י ומספרו אתרו"ג ולב דומה לו:

תגובה 1:

  1. נשמה שנתת בי טהורה היא.

    מתוך כך שהיא טהורה וחלק אלוקה ממעל המזון שלה הוא רוחני, מצוות ותורה, כפי שכל יום הגוף זקוק למזון כך גם הנשמה שאם לא כן היא תעלם בתוך הגוף ותשקע וכאשר היא למטה אין דרך להתחבר למעלה היא חייבת מזון יום יומי כדי להשאר קרובה לבורא ואז מתוך אהבה ועבודה מגלים נפלאות חוכמה ותבונת אמת.

    תודה.

    השבמחק

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה