אבנים שחקו מים

שכם בן חמור מתגלגל ברבי עקיבא. ודרך אגב רבי עקיבא נקרא "בן גרים" כינוי זה מופיע פעמים רבות אצל האריז"ל. ומה רוצה לחדש לנו האריז"ל בכינוי זה, שהרי רבי עקיבא, ידוע לנו שמו ושם אביו שנקרא רבי עקיבא בן יוסף. ומהיכן נהפך לבן גרים. ומתרצים שאבות אבותיו היו גרים. אם נתבונן בכינוי "בן גרים" נוכל להבין את כוונת "אבות אבותיו". שהרי המילה "גרים" גימטריא 253, וחמור בגימטריא 254 שהוא אבי שכם. וכמו שלימדנו האריז"ל "בן גרים" עם הכולל הוא "בן חמור" הרי שמצאנו רמז לכינוי בן גרים שאבות אבותיו היו גרים.
אז שכם בן חמור שמוצא את דינה מטיילת בטיילת של שכם לוקחה בכח ובועלה ונהיה בעלה. ולאחר ימים רבים שלא מתרצה אליו דינה שהרי הוא אנסה בכח. מחליט שכם בן חמור נשיא הארץ כמו שקוראת לו התורה לגשת לאבי הנערה ולקבל את הסכמתו.
כאן יושבים מן הצד שני אחיי דינה שמעון ולוי שחיכו להזדמנות נקמה בשכם. ובעורמה פונים אליו ואומרים לא שלא יוכל לקחת את דינה, ולא יוכלו הם למסור מבנותיהם ליושבי הארץ. כיוון שהם, דהיינו בני יעקב נוספה להם מצוה שהיא מצות המילה למול כל זכר, ולא יכולים הם למסור בת מעדתם לערל שאינו מהול. פונים שכם ואביו לכל התושבים ונועצים בהם בעניין המילה, ומכיוון ששטופי זימה הם כמובן שמסכימים הם פה אחד למול עצמם רק כדי לקבל את הבנות הנאות.
ואז מבצעים שמעון ולוי את זממם. באים לעיר שכם ביום השלישי למילה, הוא היום בו כאב המילה מגיע לשיאו, ובחרב הורגים את כל אנשי שכם.
אך מעשה זה גורם להם ולכל יושבי שכם לחזור בגלגול. שהרי ברגע שמלו עצמם יתקבלו בקהל עדת בני יעקב, כביכול הפכו ליהודים. ואז מתו כיהודים. ועל כל מעשיהם מקבלים הם אפשרות לחזור בגלגול על מנת לתקן. וכן שמעון ולוי שמתחייבים במעשיהם בגלגול. ובמעשה הגלגול שבים הנתבע והתובע יחד על מנת להתקן. (במקרה דנן התובע הם אנשי שכם והנתבע הם שמעון ולוי). ונופלים המגולגלים בעם ישראל היוצאים ממצרים. ולוי שהוא גדול משמעון בא ראשון בדמות קורח. ויושבי שכם הם תלמידיו. קורח הוא בן יצהר בן קהת בן לוי (הוא גלגולו של לוי) ומקהיל קורח את קהילתו ויוצא כנגד משה וחולק עליו בחכמתו ורוצה הוא את הכהונה לעצמו. ובסופה של המחלוקת מגיעה המגפה ואוכלת את כל תלמידיו של קורח 24 אלף במספר, שבקנאתם תמכו בו. וקורח בולעת אותו האדמה חי.
וגם אחיו שמעון שותפו לזממו יורד באותה העת ומתגלגל הוא בזמרי בן סלו נשיא שבט שמעון, שהוא מצאצאיו של שמעון בן יעקב. ומעצתו של בלעם שנשכר על ידי בלק לקלל את ישראל וכמעט שלא עלתה בידו, ובסופו הצליח לזרוע זנות בעם. שמצא פתח להסית בכישופיו את הגברים בנשות מדין. ומי המתפתים שבט שמעון. וזמרי בן סלוא נשיא השבט לוקח לו את כזבי בת צור לאשה, שהיא ביתו של מלך מדין. וכן הולכים אחריו תלמידיו. והוא עוד בעזותו בא למשה ומתרברב בו, ובכח חכמתו "מנסה לטהר את השרץ" (ביטוי תלמודי שהרי השרץ טמא ומטמא ואין דרך להתירו. וכל המנסה לטהר מעשה טמא שאין לא תקנה נקרא מנסה לטהר את השרץ). ואומר הוא למשה הרי אתה נשאת את ציפורה המדיינית ומה לך כי תתרעם עלי, שהרי גם אני נשאתי מדיינית כמוך. אך למעשה משה גייר את אשתו בטרם נשאה. ושוב פורצת המגפה ואוכלת את 24 אלף תלמידיו הקנאים של זמרי, ואילו זמרי והמדיינית כזבי בת צור נדקרים למוות על ידי פינחס בן אלעזר.
ולא באים אלו ואלו לידי תיקונם. שהרי לא ניצלו את חייהם שהרי באו לתקן את מעשה הזנות מאבותם. (כך נקרא אדם המתגלגל. על שם אבותיו שהרי ידוע מנבואתו של ירמיה "האבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" שלימדונו חז"ל האבות אלו הגלגול הקודם של הבן. וכן בתפילה אנו אומרים בתחנון "אלקינו ואלקי אבותינו. תבוא לפניך תפלתנו ואל תתעלם מתחנתנו. שאין אנו עזי פנים וקשי ערף לומר לפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו. אבל אנחנו ואבותינו חטאנו". ושואלים על זה, אם אנו אומרים "אבותינו צדיקים" איך אחר כך באותו המשפט נאמר "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו"? ומתרצים אבותינו אלו הגלגולים הקודמים).
שכם בן חמור נופל לזנות עם דינה ונהרג בחרב. זמרי נופל לזנות עם כזבי בת צור ונהרג בחרב. 24 אלף התלמידים מתים פעם בחרב ופעם במגפה.
(סיפורו של קורח יותר מעורפל נראה שחלק מהתיקון של לוי מתבצע אך עדין קורח לא הגיע לתיקונו ונתקן בשמואל).
ואז מגיע רבי עקיבא שרובץ עליו חטא קין המחייבו בהריגה. ותיקון מעשה הזנות של שכם ושל זמרי.
עד גיל 40 מעיד על עצמו רבי עקיבא שהיה עם הארץ. קשה עלינו ההבנה מה טיבו של עם הארץ. ראינו שגם על מנוח נאמר עם הארץ.
מנוח הוא אבי שמשון. אשתו, אמו של שמשון הייתה עקרה כפי שמעיד עליה הכתוב.ובכל זאת בהיותה בשדה מתגלה אליה מלאך השם ומבשר לה שתלד בן, וחייבת היא לשמור עליו כנזיר. דהיינו ישנם שלשה איסורים מוחלטים על הנזיר. א' שאסור ביין וכל היוצא ממנו. ב' אסור בגזיזת שערותיו. ג' אסור לו להיטמא אל המתים דהיינו לבוא במגע אם מת.אשת מנוח מספרת לבעלה על הגילוי שנתגלה בפניה, ואז פונה מנוח לשם בבקשה שיוסיף להתגלות עליהם איש האלוהים להנחותם הדרך. ואכן מתגלה המלאך פעם שנייה לאשת מנוח ומבקשת אותו האשה שימתין לה עד שתקרא לבעלה. ואז רצה לספר לבעלה. ואומר הכתוב "ויקם וילך מנוח אחרי אשתו" (שופטים יג). מכאן למדו חז"ל שמנוח עם הארץ היה, שהלך אחר אשתו. שהיה צריך הוא ללכת לפניה כדי שלא ינעץ בה עיניו כל הדרך. אך הפלא ופלא שהרי מן הפסוק הראשון המספר עליו נאמר "ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה". לימדו אותנו חז"ל כמה עניינים בעניין מנוח. מן המלה "ויהי" שהיא בגימטריא 31 הורונו חז"ל שהיה מנוח אחד מ31 הצדיקים של אותו הדור. ומזה שכתוב "ואשתו עקרה" אמרו חז"ל ראה מנוח ברוח הקודש שהוא אינו עקר אלא אשתו עקרה. והפלא איך אפשר להגיד על כזה צדיק ובעל רוח הקודש שהוא עם הארץ. אלא התירוץ הוא שבמעשה זה של ההליכה אחרי אשתו נחשב הוא לעם הארץ.
כך שההגדרה "עם הארץ" צריכה בירור לגופו של עניין. ובדוגמת רבי עקיבא שהיה בקי גדול בחכמה אך תורת ה' לא למד וסברתו איתו, ולכן מחשיב עצמו רבי עקיבא לעם הארץ כיון שלא עסק בתורה. וכמו שהזכרנו בשיעורים קודמים מידותיו היו גרועות. ואולי הקצנתי קצת במידותיו שהרי ודאי שאדם כמוהו חייב להיות בעל מידות. אבל הסתמכתי על לימודו של הסבא מנוברדוק שמנסה לעמוד על מידותיו של רבי עקיבא. ומסביר את סירובו של רבי עקיבא ללמוד תורה עד גיל 40 וכך מספר בספרו "מדרגת האדם":
"וזה היה ברור אשר רבי עקיבא כאשר ראה את התורה לא ראה בה את חכמתה או חיובי המצוות בלבד. הוא ראה כי עיקר מה שהתורה דורשת הוא אשר האדם יהיה בעצמו תורה חיה. שלם במידותיו מופשט מכל הנגיעות. שלא ירצה רק את רצון ה' בלבד. ומצא עצמו איך שמידותיו נוטים להמרות הבורא, ורוצים לקרב את התורה לפי רוחם, ומסרבים (מידותיו) לבטל דעתם מפני דעת התורה...." המעניין שכיוון בדיבורו גם אלינו. שלכל אחד יש נגיעה כזאת, שאפילו שעדין לא תיקן מידותיו רוצה לכפות את דעותיו.
ואז בגיל 40 נפקחו עיניו של רבי עקיבא ממראה המים שחקקו האבן.
(גם במשה יש משהו מן הסיפור, אך איני יורד לסוף דעתם של חז"ל. שהרי משה מתחייב מיתה מידי פרעה בהורגו את המצרי. וכשבא המוציא לפועל להכות במשה בחרבו על מנת לכרות ראשו נעשה צוארו של משה כשיש וכהתה החרב ואז בורח משה למדבר).
ואז בגיל 40 מתחיל רבי עקיבא ללמוד תורה ולהיכנס בעובי הקורה.