יום רביעי, 26 באוגוסט 2009

שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד

משה רבינו בגיל 40 יוצא למדבר ל40 שנות לימוד ודבקות בשם. גם רבי עקיבא יוצא בגיל 40 ל40 שנות לימודיו. לאחר כמה שנים, שתבערת הלימוד הגיע לליבו לוקח רבי עקיבא רשות מאשתו ויוצא לבית מדרשו של רבי אליעזר הגדול הוא רבי אליעזר בן הורקנוס תלמידו של רבי יוחנן בן זכאי.



רחל בת כלבא שבוע היא אשתו של רבי עקיבא בוחרת ברבי עקיבא לבעלה, ומתנה איתו תנאי ובלבד שילך ללמוד תורה. ראתה היא ברוח קודשה שיעלה הוא לגדולה, ושמה עיניה בו שעוד היה הוא רועה הצאן של אביה. וכשבאה לתקופת השידוכין סירבה היא לכל שידוך שהוצע לה, שהרי עיניה ברועה הצאן עקיבא בן יוסף, ולבסוף נישאה לו בסתר, ולאחר שסיפרה לאביה הדירה ונישלה מכל נכסיו שהיה עשיר מופלג.
גרו הזוג העני בבית התבן את שערותיה מכרה כדי להביא פת הביתה, לבשה סחבות שנים רבות. והכל כדי שבעלה יגדל בתורה ויאסוף את 24 אלף תלמידיו שהם גלגול תלמידי זמרי בן סלו, שלא עיינו בתורה. ועכשיו ההזדמנות לתקנם. ונתנה היא את חייה בעברו ובעבורם. ואכן יוצא רבי עקיבא ל12 שנות לימוד.
שבעה דברים צווה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו 1) בני אל תשב בגובהה של עיר ותשנה 2) ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים 3) ואל תכנס לביתך פתאום כל שכן לבית חברך 4) ואל תמנע מנעלים מרגליך 5) השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה 6) ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות 7) והוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו (פסחים קי"ב).
וחוזר עם 12אלף תלמידים. וזוכר הוא את ציוויו מספר 3 ולא נכנס לביתו פתע אלא מגיע לדלת, מטה אוזנו ושומע את שכנו מן החלון אומר לאשתו. "גברת רחל עד מתי תישארי אלמנה חיה שבעלך הלך כבר 12 שנים". עונה לו רחל "אם בעלי שומע אותי כעת הייתי שולחת אותו ל12 שנים נוספות".
מסתובב רבי עקיבא על עקבו חוזר לישיבה ל12 שנים נוספות, וחוזר לביתו לאחר 24 שנים עם 24 אלף תלמידים. העיר צהלה ושמחה. שומעים הם על החכם הגדול שבא לעיר עם 24 אלף תלמידיו, ויוצאים כל העיר לקראתו. גם רחל בין היוצאים. אומרת לה שכנתה "בואי אתן לך בגד ראוי ללבוש ולא תצאי בסמרטוטים". עונה לה רחל, "יודע צדיק נפש בהמתו". גם כלבא שבוע בין היוצאים בתקווה שהחכם הבא יוכל להתיר לו את נדרו על מנת שיוכל לזון את ביתו. כשחולף רבי עקיבא על פני אשתו מנסה היא להתקרב אך התלמידים מסיתים אותה הצידה. אומר להם רבי עקיבא "עזבוה שהיא אשתי"! ותיכף מוסיף להם "שלי ושלכם שלה". הפשטנים רוצים ללמד אותנו שהכוונה שהתורה שלי ושלכם שלה. אך עוד נראה שהייתה באמרתו כוונה עמוקה יותר.
כאן מתחיל מסכת הטרגדיות תוך 33 יום מפסח ועד ל"ג בעומר מתים כל 24 אלף תלמידיו. אשתו רחל גם היא עולה לעולם האמת. (וכל מי שלא היה אתנו וקרא את המאמרים לאורך כל הדרך יושב המום ומבוהל מהטרגדיה. אך אנו רואים מהלך מופלא של מעגלי המציאות עובר על פנינו מחושבן ומדוקדק להפליא.
יודע גם רבי עקיבא את הקורה. עדיין נשאר לו שני תיקונים. שהרי צריך הוא לעבור את ניסיון הזנות, ועוד למות בהריגה.
יושב הוא בבית המדרש על לימודו. הימים הם לאחר חורבן בית המקדש, הרומאים הם השולטים. נכנס השר הרומאי טורנוסרופוס לבית המדרש, שמע הוא על רבי עקיבא החכם ורוצה הוא לנצחו בחכמתו. אך בכל פעם יוצא הוא אבל וחפוי ראש מהמכה שמכהו רבי עקיבא שוק על ירך. ואולי נביא רק דיון אחד.
טורנוסרופוס שאל את רבי עקיבא. למה הקב"ה שונא אותנו (את הגוים) שכתב "ואת עשו שנאתי". אמר לו (רבי עקיבא) למחר אני משיבך. למחר אמר לו ( השר) רבי עקיבא מה חלמת זה הלילה ומה ראית? אמר לו (רבי עקיבא) בחלומי היה לי הלילה שני כלבים אחד שמו רופוס ואחד שמו רופינא. מיד כעס (השר) אמר לו, לא קראת שם כלביך אלא על שמי ושם אשתי. נתחייבת הריגה למלכות! אמר לו רבי עקיבא ומה בינך לביניהם (הכלבים) אתה אוכל ושותה והן אוכלין ושותין אתה פרה ורבה והן פרין ורבין אתה מת והן מתים. ועל שקראתי שמם בשמך כעסת! והקב"ה נוטה שמים ויוסד ארץ ממית ומחיה, אתה נוטל עץ וקורא אותו אלהים כשמו. לא כל שכן שיהא שונא לכם? הוי "ואת עשו שנאתי".
וכך בדיכאונו מגיע השר לביתו. שואלת אותו אשתו מה לך. מספר לה את כל הביזיונות שסופג הוא מרבי עקיבא. אומרת לו אשתו תן זאת בידי, אלך אליו ואפתהו שאלוהיהם שונא זימה (חשבה שכך בפיתויה ייענש הוא מהשמים, המעניין שחשבה שיש בורא עולם, אך במעשיה שלה לא תלתה פגם).

מתייצבת היא בפתח ביתו של רבי עקיבא. ידועה היא ביופייה הרב, ועוד חושפת היא ירכה בפניו. רבי עקיבא רואה ממולו את כזבי בת צור המדיינית שהתגלגלה באשת טורנוספורוס על מנת שתתקן את זנותה. מספרת הגמרא: רבי עקיבא ירק ובכה וצחק. אומר לה שובי לאחוריך שבאת לפתות אותי חבל על זמנך.
שואל הגברת מדוע עשית את המעשים האלה עכשיו בפני. אומר לה רבי עקיבא ירקתי מכיוון שראיתיך בעיניי והמראה חדר לליבי שהרי העיניים הפוגעות בדבר נחקק הדבר בלב. וכבר למדנו שעין רואה, ולב חומד, והאברים גומרים המעשה. ושואלת אותו ולמה צחקת אמר לה זאת איני יכול לספר לך. ולמה בכית אמר לה לא חבל על יופי כזה שיאכלוהו התולעים. מיד נכנסו הדברים לליבה ושבה אצלו שיגייר אותה. ונתגיירה ואחר נשאה רבי עקיבא לאשה. ואז סיפר לה למה צחק שידע שתשוב אליו בהיתר, ומיטה שהציעה לו באיסור יציע לה בהיתר. אך זאת לא יכל לגלות בפניה עד שנשאה. נשאר לרבי עקיבא עוד דבר אחד למות בהריגה.
הגענו לרגע הגדול.
רבי עקיבא נחבש בבית האסורים באשמה שעבר על גזרת המלכות שאסרה ללמד תורה. לבית האסורים מגיע תלמידו רבי שמעון בר יוחאי. כאן מתנהל ביניהם דו שיח קצר. ונראה לעניות דעתי שזה התיעוד היחיד בכל ה2500 דפי גמרא. - שיחה בין רבי שמעון למורו רבי עקיבא. וכך מתואר בגמרא:
"חֲמִשָּׁה דְּבָרִים צִוָּה רַבִּי עֲקִיבָא אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, כְּשֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. אָמַר לוֹ (רבי שמעון), רַבִּי, לַמְּדֵנִי תּוֹרָה! אָמַר לוֹ (רבי עקיבא), אֵינִי מְלַמֶּדְךָ. אָמַר לוֹ (רבי שמעון), אִם אִי אַתָּה מְלַמְּדֵנִי, אֲנִי אוֹמֵר לְיוֹחַאי אַבָּא וּמוֹסֶרְךָ לַמַּלְכוּת. אָמַר לוֹ (רבי עקיבא), בְּנִי, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָעֵגֶל רוֹצֶה לִינֹק, פָּרָה רוֹצָה לְהֵינִיק. אָמַר לוֹ (רבי שמעון), מִי בְּסַכָּנָה? וַהֲלֹא עֵגֶל בְּסַכָּנָה! אָמַר לוֹ (רבי עקיבא), אִם בִּקַּשְׁתָּ לֵיחָנֵק, הִתָּלֵה בְּאִילָן גָּדוֹל. וּכְשֶׁאַתָּה מְלַמֵּד אֶת בִּנְךָ תּוֹרָה, לַמְּדֵהוּ בְּסֵפֶר מֻגָּהּ. מַאי הִיא (שואלים מה הכוונה ספר מוגה)? אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַב מְשַׁרְשִׁיָּא (ענה רבא ויש אומרים שזה שענה הוא רב משרשיא), בְּחַדְתָּא, דְשַׁבֶּשְׁתָּא, כֵּיוָן דְּעַל, עַל (בלימוד חדש. ששגיאה, כיוון שנכנסת נכנסת). וְאַל תְּבַשֵּׁל בִּקְדֵרָה שֶׁבִּשֵּׁל בָּהּ חֲבֵרְךָ, מַאי הִיא (מה הכוונה)? (אמר רב פפא) בִּגְרוּשָׁה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, דְּאָמַר מַר, גָּרוּשׁ שֶׁנָּשָׂא גְּרוּשָׁה, אַרְבַּע דֵּעוֹת בַּמִּטָּה. אִי בָּעִית אֵימָא (אם תרצה לומר), אֲפִלּוּ בְּאַלְמָנָה, לְפִי שֶׁאֵין כָּל הָאֶצְבָּעוֹת שָׁווֹת, מִצְוָה וְגוּף גָּדוֹל, אוֹכֵל פֵּרוֹת וְלֹא שָׂכָר, וּמִצְוָה וְגוּף טָהוֹר, נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְלוֹ בָּנִים": (פסחים קי"ב)
ביאור מליבי-
איני מלמדך - מפני הסכנה שבדבר. ענה לו באירוניה שהרי הוא כבר אסור בגין אותו האיסור.יותר ממה שהעגל וכו' – שאתה רבי שמעון העגל שרוצה לשמוע, ואני רוצה למסור. אך חושש אני מן הסכנה (נראה בעצם שרבי עקיבא חשש לרבי שמעון פן יואשם גם הוא).


מי בסכנה - הרי אתה כבר חבוש.
אם בקשת להחנק - זה סלנג שכוונתו שאם תרצה שחברך לא יוכל להשיב על דברך, (זו גדולתו של רבי עקיבא שעונה לו מגוף העניין).
התלה באילן גדול - גם כאן ממשיך בסלנג, מכיוון שנקט חנק נקט אילן. הכוונה תלמד בפני רב ותאמר שמועה משמו.
ספר מגה - נראה ששוב רומז רבי עקיבא על עצמו - כרגע שאני חבוש אין דעתי צלולה כספר מוגה. אל דעתי משובשת.
בחדתא - הפירוש המילולי של חדתא הוא חדש. אבל נראה שלצורך העניין ממשיך רבי עקיבא לרמוז, שכשאתה שומע בחידוש ויש בו שיבוש, אך מכיוון שהחידוש נחקק בלב בשמחה שהשמחה פותחת הלב ועל בקל יחקק החידוש, גם השיבוש יחקק. (חדתא הוא גם שמחה)גרושה בחיי בעלה וכו' - שיש בחשבותיהם ארבעה אנשים במיטה, הגרוש ואשתו הראשונה הגרושה ובעלה הראשון. ומכאן והלאה המבין יבין.



שעת הערב מתקרבת מובל רבי עקיבא לכיכר העיר. אוסף טורנוסרופוס הרשע את כל היהודים לצפות במחזה. המחזה נורא ואיום, נסרק רבי עקיבא ב"מקולין". כך קוראת הגמרא לאותם קולבי הברזל שהיו נועצים בבהמה השחוטה וכך היו תולים אותה. ובאותם המקולין סורקים את בשרו של רבי עקיבא, וכל העם מסביב מקיאים את תוכן המעיים. ורבי עקיבא עומד וקורא קריאת שמע שהגיע עתה. ועוד צועקים תלמידיו מן הקהל רבי עד כאן! תפסיק כבר לקדש שם שמים, הוצא את נשמתך ומות! עונה רבי עקיבא להם, כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו. והכוונה "כל ימי", דווקא ימי ולא חיי. שכשמזכירים ימים הכוונה לאותם הימים המתוקנים שלי, שבכל אלה הימים כבר ידעתי מהיכן באתי, כבר ידעתי איך הסתיימו חיי. שהרי אני מחלקו הטוב של קין ואני חייב לקיים את עונש ההריגה. שאני גלגולו של שכם שתיקנתי את מעשיו. שאני גלגולו של יששכר, אחד מעשרת השבטים שרובץ עליהם גזר דין מוות בעבור מכירת יוסף. שעל יששכר נאמר יששכר חמור גרם, ואני אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכהו כחמור. שתיקנתי את בעילת הזנות ולא התפתתי מאשת טרונוספורוס ואף תיקנתי אותה שהיא מגלגול כזבי בת צור. השלמתי את מעגל המציאות וזה הרגע הגדול מכולם. "ה' אלקינו". ה' הוא מדת הרחמים, ואלקינו הוא מדת הדין. ושניהם גם יחד הוא אחד, כשכל המציאות מושלמת לפניי הכל אחד הן הדין והן הרחמים. וכשהגעתי עד הלום לא אקיימנו.
עכשיו מובן מה אמר רבי עקיבא לתלמידיו, "שלי ושלכם שלה הוא". הכוונה התיקון שלי והתיקון שלכם הכל שלה, שהיא ראתה כל זה והביאתנו לידי זה.
שמשה נרדף על ידי פרעה בעבור שהרג את המצרי, בורח משה למדבר עוזב את כל החכמה ונשאר לא רק חכמה אחת תורת ה', שנכפת עליו כעל עם ישראל (שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית). כן רבי עקיבא - באה רחל בת כלבא שבוע ומכל עושרה בחרה בעני המרוד והתנתה אתו תנאי אחד, אהיה לך לאשה רק באם תלמד תורה. היא ראתה את עברו היא ראתה את עתידו היא פורסת לו את תוואי הדרך אל תיקונו. ולכן שלי ושלכם שלה הוא. מלכי השרת עומדים משתוממים זו תורה וזו שכרה. בתוך המהלך לא ניתן לשכלל את כל המיכלול שאפילו הם לא ראו מתחילה ועד סוף.
לכן כשאנו רואים מיתה משונה, מת טרם זמנו, ואפילו מי שהלך לעולמו בשיבה. ככל שהדבר קרוב לליבנו הצער גובר עלינו. שלימדונו חז"ל שאין לנו אלא מה שעינינו רואות שאנו מצווים להתאבל על הנפטר.
ואפילו על צדיק שנפטר מתאבלים. ורק אם כעבור זמן ונזכה שיצוייר בשכלנו כל מהלכו מתחילתו ועד סופו נוכל להתנחם במותו.
אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד.

תגובה 1:

  1. מאמר נפלא ומלא חידושים

    השבמחק

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה