יום ראשון, 3 ביוני 2012

הגעלת כלים

התורה שלנו מורכבת מתורה שבכתב ותורה שבעל פה. התורה שבכתב היא חמשת חומשי התורה, ההתחלה מ"בראשית" ומסתיים בסוף דברים במילים "לעיני כל ישראל". אך התורה שבעל פה היא החלק הקשה בהצגתו. שהרי ידוע שהתורה שבעל פה מסרה משה לזקנים וכך עברה הלאה מדור לדור ונאסרה להיכתב. עד שהגיע חשכה רוחנית נוראה על עם ישראל ונמצא היתר מתוך התנ"ך לכתוב את התורה שבעל פה. אומר דוד המלך ברוח קדשו "עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהֹוָה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ". מתנבא דוד שיגיע עת חשוכה כזאת אשר למען השם שהוא נותן התורה ואוסר על התורה שבעל פה להיכתב, שבאותה העת מתיר השם להפר את הכלל הזה של אי כתיבת התורה שבעל פה ומצווה לכותבה.


ועמדו התנאים וכתבו את המשניות אשר הן נקראות התורה שבעל פה. ומהן באו האמוראים ותיקנו את הגמרא שהיא התורה שבעל פה. ומהם הוציאו לנו את ההלכות אשר אנו מצווים לקיימם, ואת האיסורים אשר אנו מצווים שלא לקיימם. אך אין זו בלבד התורה שבעל פה!! התורה שבעל פה הם סודות התורה, הם סתרי תורה, הם הטעמים של המצוות אשר הם חודרים לעומק הרעיון באיסור והיתר.


וכוונתי להביא כעת את אחת ההלכות שלכאורה מן הקלות והלא מסובכות ולהראות את המתיקות המסתתרת מן העין.


הלכות הגעלת כלים: כלי שבלע איסור הרי הוא אסור בשימוש עד לתיקונו וישנם כמה אופני בליעה וכן אופני תיקון.


ואשזור את דברי מתוך דברי בעל "העקידה" שכבר הוא חבר את פשט ההלכה עם הסוד הטמון בו, ואלו דבריו:


"ומתחלקין אל אותם ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש, עבר על מצות עשה ועשה תשובה, לא זז משם עד שמוחלין לו (יומא פ"ו ע"א). ועל זה נאמר (ירמיה ג') שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, דוגמת הכלים שנשתמשו בהם בצונן, ודי להם בשטיפה. עבר על מצות לא תעשה ועשה תשובה וכו', דוגמת הכלים שנשתמשו בהם בחמין וטעונין שפשוף והגעלה. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה וכו', דוגמת הכלים שנשתמשו בהן על ידי האור עצמו, שלא יספיק להם רק כשיבואו באש ממש. אמנם מי שיש בידו חילול השם, הם הם דוגמת כלי החרס שאין להם טהרה רק בשבירה, כמו שאמרנו". עד כאן דברי בעל "העקידה".


ואסביר את הדברים: כלי חלבי שנשפך לתוכו מרק בשרי צונן. תיקונו על ידי שטיפתו במים צוננים אשר מחזירים אותו לתקנתו להיות כלי חלבי.


כלי חלבי שנשפך לתוכו מרק בשרי רותח הגעלת הכלי על ידי שנטבול כולו במים רותחים והם יפלטו את מה שבלע.


כלי חלבי שנשפך לתוכו מאכל בשרי שנתחמם על ידי אש, תקנתו ללבנו (ליבון) את הכלי באש וכך יפלוט הבליעה ואילו כלי חרס שבלע איסור ברותחין אין לו תקנה כיון שלא יכול לפלוט האיסור. (כלי חרס הוא היחיד בעל הדין הזה).


והנה מראה לנו בעל העקידה איך רומזים לנו חז"ל בהלכות אלו על מעשי האדם שעבר ועשה שלא כדין. עבר על מצות עשה ועשה תשובה שהיא עברה צוננת. התשובה מכפרת ומחזירה אותו לתיקונו.


עבר על מצות לא תעשה נצרך לתשובה ועוד למלקות. עבר על כריתות ומיתות בית דין נצרך לתשובה ומלקות ויום המיתה יכפר.


עבר על חילול השם אין לו תקנה.


כל זה לפי דברי בעל "העקידה" שלכאורה מיקל בחמורות. כיון שלרוב גם בעבירות שיש בהן כרת אין בהם תקנה. חלק גדול מהמצות לא תעשה אשר עונשן כרת באות על גילוי עריות. דהינו אקח שלש דוגמאות: 1. הבא על אשת איש הוא והיא נענשין בכרת. 2.אשה הנרבעת לבהמה הבהמה נסקלת והאשה חיבת בכרת. 3. הבא על הזכר שניהם חייבים כרת. וכמובן שבחילול השם העונש כנ"ל. לא אכנס כרגע לעומק הנושא של חילול השם כיון שכאן החילוקים עדינים ולא אצל כל אחד שווה הדין. ככל שאדם גדול בתורה כן צריך להתרחק יותר מן תופעת חילול השם. עד שאמר בגמרא רבי יוחנן שלגביו חילול השם שילך ארבע אמות בלא תפילין.


אבל בנושא העריות הדין שווה לכל. ירדה התורה לסוף דעתו של אדם. וניקח את אחת מן החמורות: הבא על הזכר. הרי הוא טעם מן האיסור הנורא הזה, ולא עזור לו תשובה וכפרה ואף לא המיתה. כי התלכלכה נפשו עד שאין לו תיקון. שתיקונה היא ניפוצה!!


ידעו חז"ל שבאם הלכות אלו יבואה בצורה זו גלויה לכל, עלולים רבים מבני עמנו פשוטי העם להישבר ולמרוד בכל. על כן נאמרים הדברים בכלים. ולרוב, נפש האדם יודעת להיזהר מהאמת. והשם יכפר אם שגיתי ברעיון או בהצגתו. והשם ישמרנו ויצילנו.


אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה