אתמול זכיתי להיות בברית של חבר שמל את בנו שנתעבר ברחם אימו בנס. ונולד בפ
רשת ניסי מצרים. ונימול בנס ים סוף. וביקש חברי שהגיד דבר תורה כיון שיש לי חלק בענין. ומכיון שזמן ארוך לא כתבתי בבלוג מסיבותי, החלטתי לשתף אותכם בדברי התורה שאמרתי והנה הם:
מונה ספר החינוך את מצות פרו ורבו כראשונה באומרו: "בְּרֵאשִׁית - יֵשׁ בָּה מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, וְהִיא מִצְוַת פִּרְיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית א כח) וַיְבָרֵךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ: מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְיֻשָּׁב (גיטין מא, ב במשנה), שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּיִשׁוּבוֹ, כְּדִכְתִיב, (ישעיהו מה יח) לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. וְהִיא מִצְוָה גְדוֹלָה שֶׁבְּסִבָּתָה מִתְקַיְּמוֹת כָּל הַמִּצְוֹת בָּעוֹלָם, כִּי לִבְנֵי אָדָם נִתְּנוּ וְלֹא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (ברכות כה, ב): דִּינֵי הַמִּצְוָה, מָתַי חַיָּב אָדָם לַעֲסֹק בָּהּ, וְכַמָּה בָּנִים יִהְיֶה לוֹ וְיִפָּטֵר, וּמֵאֵיזוֹ מִצְוֹת הוּא פָּטוּר בְּעָסְקוֹ בָּזוֹ, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבוֹאָרִים בִּיבָמוֹת בְּפֶרֶק ו' (דף סא, ב. וסב, ב.) וּבִבְרָכוֹת (דף טז, א.). (שו"ע אבן העזר סימן א ואו"ח סימן ע סעיף ג): וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן (קדושין לו, ב) וְחַיָּב אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ מִשֶּׁהוּא רָאוּי לָהּ, וְהוּא הַזְּמַן שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים ז"ל (אבות פ"ה מכ"א.) לִשָּׂא אִשָּׁה. וּמִצְוָה זוֹ אֵינָהּ מֻטֶלֶת עַל הַנָּשִׁים, וְהַמְבַטְּלָהּ בִּטֵּל עֲשֵׂה וְעָנְשׁוֹ גָדוֹל מְאֹד, (קדושין כט, ב.) שֶׁמַּרְאֶה בְּעַצְמוֹ, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֵפֶץ הַשֵּׁם לְיַשֵּׁב עוֹלָמוֹ":
לכאורה נראה מוזר שפתחה התורה את המצוות, במצוה זו. שהרי רוצה להדגיש התורה את חשיבותה של מצוה זו מכל המצוות, שהרי היא הראשונה שבה נצטוינו.
ומאידך לוּ לא כתבה לנו התורה מצוה זו לא היינו מקיימים אותה? שהרי אנו רואים שכל העולם מוליד ילדים אפילו כל בעלי החיים פרים ורבים מדוע טרחה התורה בעניין כה פשוט להודיע בראש ובראשונה שזו המצוה הכי חשובה שבסיבתה מתקיים העולם?
אך אם נתבונן במצווה זו בעיון ובשכל נראה שאין השכל מקבל מצוה זו שהרי הילדים הם טורח ומעמסה וצריך אני לחלק את ממוני גם בניהם. צריך לדאוג לגידולם לחינוכם, ונראה שנתח גדול מן החיים צריך להקדיש בעבורם, וזאת בשנים היפות והטובות של חיינו.
כאן כבר מתחילה לקבל המצוה את כוחה, שאילולי נצטוינו לא היה לנו הכח והרצון לקיים את ההיתרבות. ובכלל מה לי להשאיר כאן ממשיכים אחרי שהרי אני הולך מכאן ומה לי ולהם. ועל כן באה המצווה לכפות עלי את עניין ההיתרבות.
ואם כן מה נותן לכל הגוים ולהבדיל לכל בעלי החיים את אותו העניין של היתרבות? שהרי אין הם מצווים!
אלה נצטרך להתבונן לעומק הענין וחפש את הכח הדוחף.- העולם משתלשל מן האין אל היש. האין שנקרא אין סוף מכיל בתוכו את הכל בכח. כדוגמת אבן המצת שכאשר אנו משפשפים אותה יוצא ניצוצות. אם נקח את האבן ונחתוך אותה לחלקיקים לא נמצא בתוכה את הניצוצות. כך נכון גם לגבי האין סוף, שם נמצא הכל בכח ומשם יוצא בדרך ההשתלשלות אל הפועל.
אך את המעבר מן האין ליש קשה לשכל לתפוס.
מסביר ספר היצירה, בקצרה ובהסתרה, את ההשתלשלות. קורא הוא למצב הראשוני שלפני היציאה אל הפועל: רוח אלהים חיים. מסבירים המפרשים וכן גוף הספר שהכוונה על רוח הקודש. דהיינו רוח הקודש היא לא בעלת תנועה ואינה גוף ואפילו אינה כוח בגוף והיא כדוגמת המחשבה שברגע שאני אוחז בה היא מתפעלת מעצמה.
ומאותה רוח הקודש יוצאת רוח - כך ממשיך ספר היצירה. זהו כבר היסוד הראשוני של הרוח הרוצה להגיד שיש בה את כח התנועה. זהו החוק הראשון של ניוטון:
"גוף ישאף להתמיד במהירותו, כל עוד סכום הכוחות הפועלים עליו הינו אפס".
ומן הרוח יוצא המים כך ממשיך ספר היצירה. המים הם המשל של ההתפשטות.
"זהו הכח שמבטא את מכפלת התאוצה במסה" - כך מסביר ניוטון את החוק השני שלו.
ואחר מן המים יוצא האש מספר לנו ספר היצירה. הוא הביטוי של ההתנגדות כמו שראינו באבן המצת שמן החיכוך נוצר ניצוץ,
ולפי ניוטון בחוקו השלישי "שעל כל כח בגוף מופעל כנגדו כח שווה".
שלשת כוחות אלו נקראים לפי ספר היצירה "תלי"
לפי האסטרולוגים התלי מחזיק את היקום משתי נקודות בקצותיו הקדמונים ציורו כנחש ענק המחזיק את הכדור משני קצוותיו.
האסטרולוגים יודעים להגיד שנקודות אלו הן נקודות וירטואליות המציינות את נקודת החיתוך בין מסלול הירח לבין מסלול השמש כפי שזה נראה מכדור הארץ.
למעשה אנו אומרים שהתלי הוא הביטוי של היציאה בפועל של רוח הקודש. הוא התגשמות אותה הרוח, אותה התנועה שנוצרת בנקודות הוירטואליות הם הגורמות לכל הישויות בעולם את התענוג מן חיבורי הגופים. בין לבני אדם בין לבעלי החיים ואפילו למערכות הכוכבים והמזלות. שהרי כל חודש וכל שנה שבאים הם הולדה של קודמיו. תחילת החודש נקראת מולד אנו משתמשים במונח עיבור על מנת להוסיף חודש, מעברים את השנה. גם גופים שמימים אילו יש להם הנאה מן החיבור וזה מה שדוחף אותם למעשה.
כך עכשיו מובן מדוע כל היקום משתתף במעשה ההולדה - התענוג שמאחרי המעשה דוחף את הכל.
אך לנו בני אדם המשתמשים בשכל יכול אותו הכח להבלם עקב התבוננות שכלית - לכן נצטווינו.
ואם נשאל על הגויים רואים אנו שככל שאדם דתו נבנית קרוב לשכל כך דוחה את הילודה, ומי שדתו נבנית על אמונה כמו המוסלמים מקבל הוא את הילודה כברורה והכרחית.
ואילו הגויים הנאורים מה יגידו הם על עצם קיימם את הציווי?
נוכל להגיד אליהם כשמורידים את המכנסים השכל יורד מטה.
כמובן שלא באנו לשלול את הילודה אלא נהפוך הוא. האושר הגדול ביותר של ההורים אלו הילדים. כל הורה יודע ורואה את הפלא הגדול הזה שנקרא ילדים אין נס גדול יותר מזה.
ואולי נסיים מענייני הפרשה בניסים הגדולים שבאו על עם ישראל בשנתם האחרונה במצרים.
רד"ו שנים שירדו ישראל למצרים במשך מאתים ועשרה השנים שהיינו במצרים ב"כור הברזל" כך מכנה שלמה המלך את המאורעות הללו.
לכור הברזל נכנס הברזל לאותה האש הרותחת עד שהופך לנוזל בחינת שינוי הטבע.
כך בשנים אלו זוככנו עד שעלינו למדרגת מעל הטבע. וכשבאו המכות על המצרים בשנה האחרונה לישיבה במצרים, עם ישראל מעל הטבע, המכות לא יכולות לתפוס אותו ונהפוך הוא, הם עוד מרפאות ומחזקות אותו. המכות מכות בדרך הטבע, שהרי פרעה שם עצמו לאלהים הוא השולט בטבע ואז באו המכות ושברו אותו ואת כל עמו לרסיסים, השליטה בטבע מתפורר לו בין אצבעותיו. ועם ישראל שהטבע כעת לא שולט עליהם אינם ניזוקים, אלא בחושך רואים הם כפלים אור. ואז מגיעים הם בבורחם ממצרים אל המדבר. ועומדים על שפת הים. הים לפניהם ופרעה וחילו מאחריהם. צועקים העם אל משה הושיענו! ומשה צועק אל השם, ואומר לו השם מה תצעק אלי סעו!! וכך נכנסים למים. והמים מגיעים עד נפש, ועוד מעט ונראה כי טובעים הם.
ועומד פרעה על ראש ההר ורואה את המחזה המרהיב וכולו שמחה. אומר הוא בליבו סגר עליהם המדבר, ועכשיו יטבעו כולם בים, אין לי צורך לעשות מאום. המתין כאן והראה בתבוסתן. והים גועש וסוער, ורואה פרעה את כל עבדיו שקועים במים והמים עברו את ראשם וצועדים הם בקרקעית הים.
אומר בפרעה בליבו שוב משה עושה לי כאן "טריק", ודאי אין כאן מים ומשה מנסה הוא להניס את כל העם. מניף פרעה את ידו וקורא לפרשיו קדימה! חסלו את כולם! ואז דוהרים כל פרשיו אל המים והמים נסים לקראתם. המים הם הניסים לעם ישראל והם המכה הגדולה מכל המכות שבאו על מצרים. כל רכב פרעה וחילו טבע בים וישראל שהם מחוץ לטבע הולכים בתוך הים אך בקרקעיתו ביבשה, שהרי הם מחוץ לחוקי הטבע.
והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ט"ו בשבט שמח.
רשת ניסי מצרים. ונימול בנס ים סוף. וביקש חברי שהגיד דבר תורה כיון שיש לי חלק בענין. ומכיון שזמן ארוך לא כתבתי בבלוג מסיבותי, החלטתי לשתף אותכם בדברי התורה שאמרתי והנה הם:מונה ספר החינוך את מצות פרו ורבו כראשונה באומרו: "בְּרֵאשִׁית - יֵשׁ בָּה מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, וְהִיא מִצְוַת פִּרְיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית א כח) וַיְבָרֵךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ: מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְיֻשָּׁב (גיטין מא, ב במשנה), שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּיִשׁוּבוֹ, כְּדִכְתִיב, (ישעיהו מה יח) לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. וְהִיא מִצְוָה גְדוֹלָה שֶׁבְּסִבָּתָה מִתְקַיְּמוֹת כָּל הַמִּצְוֹת בָּעוֹלָם, כִּי לִבְנֵי אָדָם נִתְּנוּ וְלֹא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (ברכות כה, ב): דִּינֵי הַמִּצְוָה, מָתַי חַיָּב אָדָם לַעֲסֹק בָּהּ, וְכַמָּה בָּנִים יִהְיֶה לוֹ וְיִפָּטֵר, וּמֵאֵיזוֹ מִצְוֹת הוּא פָּטוּר בְּעָסְקוֹ בָּזוֹ, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבוֹאָרִים בִּיבָמוֹת בְּפֶרֶק ו' (דף סא, ב. וסב, ב.) וּבִבְרָכוֹת (דף טז, א.). (שו"ע אבן העזר סימן א ואו"ח סימן ע סעיף ג): וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן (קדושין לו, ב) וְחַיָּב אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ מִשֶּׁהוּא רָאוּי לָהּ, וְהוּא הַזְּמַן שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים ז"ל (אבות פ"ה מכ"א.) לִשָּׂא אִשָּׁה. וּמִצְוָה זוֹ אֵינָהּ מֻטֶלֶת עַל הַנָּשִׁים, וְהַמְבַטְּלָהּ בִּטֵּל עֲשֵׂה וְעָנְשׁוֹ גָדוֹל מְאֹד, (קדושין כט, ב.) שֶׁמַּרְאֶה בְּעַצְמוֹ, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֵפֶץ הַשֵּׁם לְיַשֵּׁב עוֹלָמוֹ":
לכאורה נראה מוזר שפתחה התורה את המצוות, במצוה זו. שהרי רוצה להדגיש התורה את חשיבותה של מצוה זו מכל המצוות, שהרי היא הראשונה שבה נצטוינו.
ומאידך לוּ לא כתבה לנו התורה מצוה זו לא היינו מקיימים אותה? שהרי אנו רואים שכל העולם מוליד ילדים אפילו כל בעלי החיים פרים ורבים מדוע טרחה התורה בעניין כה פשוט להודיע בראש ובראשונה שזו המצוה הכי חשובה שבסיבתה מתקיים העולם?
אך אם נתבונן במצווה זו בעיון ובשכל נראה שאין השכל מקבל מצוה זו שהרי הילדים הם טורח ומעמסה וצריך אני לחלק את ממוני גם בניהם. צריך לדאוג לגידולם לחינוכם, ונראה שנתח גדול מן החיים צריך להקדיש בעבורם, וזאת בשנים היפות והטובות של חיינו.
כאן כבר מתחילה לקבל המצוה את כוחה, שאילולי נצטוינו לא היה לנו הכח והרצון לקיים את ההיתרבות. ובכלל מה לי להשאיר כאן ממשיכים אחרי שהרי אני הולך מכאן ומה לי ולהם. ועל כן באה המצווה לכפות עלי את עניין ההיתרבות.
ואם כן מה נותן לכל הגוים ולהבדיל לכל בעלי החיים את אותו העניין של היתרבות? שהרי אין הם מצווים!
אלה נצטרך להתבונן לעומק הענין וחפש את הכח הדוחף.- העולם משתלשל מן האין אל היש. האין שנקרא אין סוף מכיל בתוכו את הכל בכח. כדוגמת אבן המצת שכאשר אנו משפשפים אותה יוצא ניצוצות. אם נקח את האבן ונחתוך אותה לחלקיקים לא נמצא בתוכה את הניצוצות. כך נכון גם לגבי האין סוף, שם נמצא הכל בכח ומשם יוצא בדרך ההשתלשלות אל הפועל.
אך את המעבר מן האין ליש קשה לשכל לתפוס.
מסביר ספר היצירה, בקצרה ובהסתרה, את ההשתלשלות. קורא הוא למצב הראשוני שלפני היציאה אל הפועל: רוח אלהים חיים. מסבירים המפרשים וכן גוף הספר שהכוונה על רוח הקודש. דהיינו רוח הקודש היא לא בעלת תנועה ואינה גוף ואפילו אינה כוח בגוף והיא כדוגמת המחשבה שברגע שאני אוחז בה היא מתפעלת מעצמה.
ומאותה רוח הקודש יוצאת רוח - כך ממשיך ספר היצירה. זהו כבר היסוד הראשוני של הרוח הרוצה להגיד שיש בה את כח התנועה. זהו החוק הראשון של ניוטון:
"גוף ישאף להתמיד במהירותו, כל עוד סכום הכוחות הפועלים עליו הינו אפס".
ומן הרוח יוצא המים כך ממשיך ספר היצירה. המים הם המשל של ההתפשטות.
"זהו הכח שמבטא את מכפלת התאוצה במסה" - כך מסביר ניוטון את החוק השני שלו.
ואחר מן המים יוצא האש מספר לנו ספר היצירה. הוא הביטוי של ההתנגדות כמו שראינו באבן המצת שמן החיכוך נוצר ניצוץ,
ולפי ניוטון בחוקו השלישי "שעל כל כח בגוף מופעל כנגדו כח שווה".
שלשת כוחות אלו נקראים לפי ספר היצירה "תלי"
לפי האסטרולוגים התלי מחזיק את היקום משתי נקודות בקצותיו הקדמונים ציורו כנחש ענק המחזיק את הכדור משני קצוותיו.
האסטרולוגים יודעים להגיד שנקודות אלו הן נקודות וירטואליות המציינות את נקודת החיתוך בין מסלול הירח לבין מסלול השמש כפי שזה נראה מכדור הארץ.
למעשה אנו אומרים שהתלי הוא הביטוי של היציאה בפועל של רוח הקודש. הוא התגשמות אותה הרוח, אותה התנועה שנוצרת בנקודות הוירטואליות הם הגורמות לכל הישויות בעולם את התענוג מן חיבורי הגופים. בין לבני אדם בין לבעלי החיים ואפילו למערכות הכוכבים והמזלות. שהרי כל חודש וכל שנה שבאים הם הולדה של קודמיו. תחילת החודש נקראת מולד אנו משתמשים במונח עיבור על מנת להוסיף חודש, מעברים את השנה. גם גופים שמימים אילו יש להם הנאה מן החיבור וזה מה שדוחף אותם למעשה.
כך עכשיו מובן מדוע כל היקום משתתף במעשה ההולדה - התענוג שמאחרי המעשה דוחף את הכל.
אך לנו בני אדם המשתמשים בשכל יכול אותו הכח להבלם עקב התבוננות שכלית - לכן נצטווינו.
ואם נשאל על הגויים רואים אנו שככל שאדם דתו נבנית קרוב לשכל כך דוחה את הילודה, ומי שדתו נבנית על אמונה כמו המוסלמים מקבל הוא את הילודה כברורה והכרחית.
ואילו הגויים הנאורים מה יגידו הם על עצם קיימם את הציווי?
נוכל להגיד אליהם כשמורידים את המכנסים השכל יורד מטה.
כמובן שלא באנו לשלול את הילודה אלא נהפוך הוא. האושר הגדול ביותר של ההורים אלו הילדים. כל הורה יודע ורואה את הפלא הגדול הזה שנקרא ילדים אין נס גדול יותר מזה.
ואולי נסיים מענייני הפרשה בניסים הגדולים שבאו על עם ישראל בשנתם האחרונה במצרים.
רד"ו שנים שירדו ישראל למצרים במשך מאתים ועשרה השנים שהיינו במצרים ב"כור הברזל" כך מכנה שלמה המלך את המאורעות הללו.
לכור הברזל נכנס הברזל לאותה האש הרותחת עד שהופך לנוזל בחינת שינוי הטבע.
כך בשנים אלו זוככנו עד שעלינו למדרגת מעל הטבע. וכשבאו המכות על המצרים בשנה האחרונה לישיבה במצרים, עם ישראל מעל הטבע, המכות לא יכולות לתפוס אותו ונהפוך הוא, הם עוד מרפאות ומחזקות אותו. המכות מכות בדרך הטבע, שהרי פרעה שם עצמו לאלהים הוא השולט בטבע ואז באו המכות ושברו אותו ואת כל עמו לרסיסים, השליטה בטבע מתפורר לו בין אצבעותיו. ועם ישראל שהטבע כעת לא שולט עליהם אינם ניזוקים, אלא בחושך רואים הם כפלים אור. ואז מגיעים הם בבורחם ממצרים אל המדבר. ועומדים על שפת הים. הים לפניהם ופרעה וחילו מאחריהם. צועקים העם אל משה הושיענו! ומשה צועק אל השם, ואומר לו השם מה תצעק אלי סעו!! וכך נכנסים למים. והמים מגיעים עד נפש, ועוד מעט ונראה כי טובעים הם.
ועומד פרעה על ראש ההר ורואה את המחזה המרהיב וכולו שמחה. אומר הוא בליבו סגר עליהם המדבר, ועכשיו יטבעו כולם בים, אין לי צורך לעשות מאום. המתין כאן והראה בתבוסתן. והים גועש וסוער, ורואה פרעה את כל עבדיו שקועים במים והמים עברו את ראשם וצועדים הם בקרקעית הים.
אומר בפרעה בליבו שוב משה עושה לי כאן "טריק", ודאי אין כאן מים ומשה מנסה הוא להניס את כל העם. מניף פרעה את ידו וקורא לפרשיו קדימה! חסלו את כולם! ואז דוהרים כל פרשיו אל המים והמים נסים לקראתם. המים הם הניסים לעם ישראל והם המכה הגדולה מכל המכות שבאו על מצרים. כל רכב פרעה וחילו טבע בים וישראל שהם מחוץ לטבע הולכים בתוך הים אך בקרקעיתו ביבשה, שהרי הם מחוץ לחוקי הטבע.
והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ט"ו בשבט שמח.
בס"ד
השבמחקבזכות הילדים אנו לומדים להוריד מעצמנו ולתת.
כך אנו מתדמים לבורא עולם, נתינה בלא תנאי, אהבה ללא תנאי.
זאת ההתחלה ואילו מי שימשיך לראות רק את עצמו בעליונות וימשיך ע"י אגו שלילי טועה ומפספס.
לא בכדי מצוות פרו ורבו ניתנה לגברים זאת ההתחלה לתקן עצמם.
ומאחר וישראל אור לגוים, במידה וישראל יפעלו לפי הוראות יצרן שאר העולם יקבל דרך ישראל.
שבוע טוב ישראל.