יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

(ויחי יעקב) [ויחי אברהם] (אבו אל עפיה)

למעלה משבועיים לא כתבתי מאומה בבלוג, וכבר קבלתי איתותי דאגה מהמודאגים. היינו ועדיין טרם יצאנו מבצורת השפע. כנראה שלא הכנתי כלים ואם זאת נתתי ריווח למעיינים בבלוג להשלים את המאמרים. ולפני שאני מביא את דברי הרב אבולעפיה לפרשת ויחי אוסיף פרט מעניין שארע לי השבוע.

העיר לי חבר שבספר "מפתח השמות" של הרב אבולעפיה המבאר את חומש שמות (שאנו עוברים אליו בע"ה בשבוע הבא). ב"פרשת בא" מציין רביינו את השנה שהוא נמצא בה. ונראה מדבריו שמדובר על שנת נ"ד לאלף הששי. ואילו אני מציין בשער הספר שרבינו כתב את הספר בשנת מ"ט לחייו (לחייו ולתחילת האלף זה אותו העניין מכיוון שרבינו נולד בשנת הראשונה לתחילת האלף הששי). ומיד כינסתי ישיבת חירום בהולה שהרי יש כאן פרט בעל ערך אדיר שהרי אין לנו שום מידע מרבינו לאחר שנתו ה51 שבו הוא כותב את ספרו "אמרי שפר". וכאן עשוי להתווסף לו עוד שלש שנים ויותר. והנה הביא את המקור לעיניכם:

"ומפני שזה הספר כולל השמות אגיד לכם פה מפני היות השנה הזאת שנת הגלוי שבעדה נכתב ספר תורה על הגוי"ל להיותו עד לגויה על שנת השמטה שבה תהיה התשועה גלויה. כרמז אומרו "גלוי לכל העמים ולהיות היהודים עתידים ליו"ם הז"ה להנקם מאויביהם" (מגלת אסתר ח' יג'). שהוא מז"ל הוי"ה אשר סוד שמט"ה ש"ה מ"ט" (מפתח השמות תחילת פרשת בא).

אבולעפיה רומז את השנה במלה "הגילוי" אשר היא בגימטריא נ"ד, ואחר חוזר ומוסיף חיזוק באומרו "הגויל" ואחר "לגויה" ואחר "גלויה" שכל אלה גימטריא נ"ד. ועוד רומז על שנת השמיטה, שהיתה אז בשנת נ"ד (כפי שאפשר לבדוק בלוחות).

כך החלה ישיבת החירום במוצאי השבת ב11 בלילה לאחר הפגישה עם חברי, וכך נמשכה הישיבה עד עלות השחר. שלאחריה השלמתי את כל ענייני תפילת הבוקר של העשירי בטבת יום צום, ולאחר כמה סידורים בשעה 9.30 פניתי עצמי לשינה, וחשבתי להתעורר לקראת סוף היום וכך לגמור את הצום. אך טירדת עניין התאריך לא עזבה אותי גם בשנתי, ולאחר שעתיים התעוררתי. וכך המשכתי את היום במסע קדחני לפתרון התעלומה.

ב11 בלילה פניתי בטלפון לידידי הפורופסור משה אידל ושיתפתי אותו בעניין. בתחילה עמד על דעתו הפרופסור שלא יתכן אך אט אט נותרו בו כמה ספקות. וכך לאחר כמה טלפונים קבלתי ממנו עצה לבדוק במחשב בכל "המפתחות" עוד הזכרה של שנת הכתיבה.
כך גליתי ב"מפתח התוכחות" שהוא אחרון המפתחות, פרשת ואתחנן, והנה לכם:

"ואמנם יש לנו היום מזמן הגלות הזה ועד שנה זו שהיא שנת המ"ט ליצירה אלף ומאתים ועשרים ואחת שנה, סימן להם ארכ"א. חברם עם המספר הראשון ויעלה הכל המ"ט כמו שזכרתי סימן להם "מטה עזך ישלח יהוה מציון" (תהלים קי' ב'). ("מפתח התוכחות" פרשת ואתחנן בתחילתה)
גם כאן חוזר רבינו לרמוז על שנת המ"ט שזה בגימטריא נ"ד, אך מוסיף פרט מעניין והיא השנה בה הוא נמצא מהחורבן, והיא שנת אלף מאתים עשרים ואחת. ובבדיקה בלוחות העליתי שהכן מדובר בשנת מ"ט, וכפי שצינתי בשער, וכפי הדעה הרווחת. ואילו בכל הרמזים (וכמו שגם הפרופסור אידל טרח לציין) בכל פעם האות ה' באה לרמז על ה' אלפים ומ"ט שנים. וכן "הגלוי" ה' אלפים ו"גלוי" שנים, שזה מ"ט. והכל שב על מי מנוחות.
בשתיים ושלשים בלילה יכולתי גם אני לפוש למנוחה.
הקוריוז של כל זה, שאילו לא היינו שבים לתאריך המקורי (שאז הקוריוז היה הופך לדרמה), הייתי צריך התנצלות מבישה על מאמרי "בעצם היום הזה". שזו הפתיחה ל"אמרי שפר", שאני בונה את כל המאמר על "בעצם היום הזה" שאומר השם למשה ביום הסתלקותו. וכך אני רומז במאמר על ידיעתו של הרב אבולעפיה שבעצם סיים תפקידו.
תודה לפרופסור אידל על הסבלנות ועל העירנות אפילו ב11 בלילה, ותודה לחברי שהעיר את תשומת ליבי, ותודה לשם שזיכנו לתורת אמת ולאנשי אמת ולהפיץ אמת.
חשבתי עוד להביא מן הפרשה אך מכיון שנסחפתי לים התורה.
נשאיר זאת למחר.

תגובה 1:

  1. " שנת המ"ט שזה בגימטריא נ"ד "

    ??

    השבמחק

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה