אני חוזר לענייני הצירופים, ומצרף מאמר מתוך הספר שערי צדק. ספר מומלץ מאד "שערי צדק וסולם העליה". נכתב על ידי שני תלמידים של הרב אבולעפיה, שמסכמים את כל שיטות הצירופים בדרך נאה. בעל ה"סולם עליה" הוא הרב אלבונטיני שחיי כ200 שנה לאחר אבולע
פיה. ואילו בעל ה"שערי צדק לא ידוע זהותו, ונראה שהוא קרוב לרב אבולעפיה, אולי תלמיד שלו ממש. הבאתי כאן מהקדמתו של בעל ה"שערי צדק", את הקטע בו הוא מספר את החויה הנוראה שעוברת עליו בעת השגתו. ניתן את הספר הזה כמו את כל הספרים שערכתי לרכוש ישירות דרכי. מאחל לך הנאה צרופה מן הקריאה.
פיה. ואילו בעל ה"שערי צדק לא ידוע זהותו, ונראה שהוא קרוב לרב אבולעפיה, אולי תלמיד שלו ממש. הבאתי כאן מהקדמתו של בעל ה"שערי צדק", את הקטע בו הוא מספר את החויה הנוראה שעוברת עליו בעת השגתו. ניתן את הספר הזה כמו את כל הספרים שערכתי לרכוש ישירות דרכי. מאחל לך הנאה צרופה מן הקריאה.
דעו רבותי כי בראשונה היה לי חשק בלמוד התורה ולמדתי קצת ממנה ומן המקרא, רק לא מצאתי מי שידריכני בענין התלמוד לא מצדם רק מצד געגועי הבית ותענוג האב והאם, עד ששם בי השם כח לבקש התורה ויצאתי ובקשתי ומצאתי ועמדתי בענין התלמוד חוץ מארצי שנים, ועדיין אש התורה בוער בי ואנכי לא הייתי מרגיש. חזרתי אל ארצי זמן לי השם פילוסוף אחד יהודי ולמדתי מעט מדברים הנבוכים והוסיף לי חשק על חשקי, שמתי עצמי מעט בחכמות ההגיון ומעט בחכמת הטבע ונמתקה לי זאת החכמה מאד, כי הטבע כמו שידעתם מושך הטבע מין במינו לא בטיל. והשם יודע ועד לולי אשר קדם לי חוזק באמונה במעט אשר למדתי מן התורה והתלמוד, כבר היה מתקלקל עלי עניינים רבים מן המצות וזולתם, אעפ"י שהיתה אש הכונה שורפת בלבי, ולא הספיק לי מה שגלה הרב על דרך העיון, עד שזימן לי השם איש אלהי מקובל והורה לי דרך הקבלה בראשי פרקים. ואעפ"כ מצד אותו המעט אשר היה אצלי מחכמת הטבע היתה הדרך נראית לי כדמות נמנעת, ענה לי מלמדי בני מדוע אתה מכחיש עניין אשר לא ניסיתו. אמנם ראוי לך לנסות ואם לא תמצא דבר ואין בך כל כך שלמות לתלות החסרון מצדך אז אמור כי איננה דבר. ולעולם בכל מה שהיה מדריך אותי היה מגביל לי הענין בגבול טבעי להמתיקו לי עד אשר יקבלנו שכלי ואכנס בו בחשק. נשאתי קל וחומר בעצמי ואמרתי זהו עניין אשר יש בו ריוח בלא הפסד אראה אם אמצא דבר הנה הרוחתי ואם לאו מה שהיה לי הוא אשר יהיה.
שמתי את עצמי והורני דרך הצירוף והתמורות והגימטריאות ושאר דרכי ספר יצירה, ובכל דרך היה מניח אותי לטייל בו שתי שבועות עד שתחקק הצורה בלבי בטוב, וכן המשיכני כמו ד' חדשים והיו מתחדשים לי דיבורים מועילים מאוד מתוך הצירופים והגימטריאות, והיה מצוה עלי למחוק הכל, והיה אומר לי בני אין זו הכונה שתעמוד על שום צורה מוגבלת, ואע"פ שתהיה בתכלית המעלה כי כן דרך השמות כל מה שהם בלתי מובנים לך זאת היא מעלתם לעצמם עד אשר תגיע אל פעולת הכח אשר איננו ברשותך רק שכלך ומחשבתך ברשותו. עניתי לו וכבודך מפני מה מחבר ספרים בדרכי הטבעים משותפים בהוראת השמות. אמר לי בעבורך והדומים לך מן המתפלספים למשוך שכלם האנושי בדרך טבע אולי תהיה ההמשכה הזאת סבה להבאתם אל ידיעת השם. והוציא לי ספרים מחוברים מאותיות שמות וגימטריאות אשר לא יבין לעולם האדם בהם דבר כי אינם מורכבות הרכבת הבנה. ואמר לי זאת היא דרך השמות באמת לא רציתי לראותה כי לא קבלה שכלי. אמר לי שטות גדולה עשיתי שהראיתי אותם לך, סוף דבר שאחר שעברו עלי כמו ד' חדשים ונתפשטה מחשבתי וראיתי מתחדשים לי עניינים מעולים, שמתי את עצמי בלילות לחבר ולהנהיג חומר האותיות מנהג העיון הפילוסופי בקצת שנוי מעט כאשר אני עושה עתה ועמדתי כמו שלשה לילות ולא הודעתיו, כשבאתי בלילה הג' בעבור חצות לילה עלי והקולמוס בידי והנייר על ארכובותי נתנמנמתי וראיתי שהנר הולך וכבה עמדתי לתקנו, כיביתיו, כאשר קורה פעמים רבות למקיץ, ראיתי שהאורה נשארה, תמהתי תימה גדולה כאילו עיינתי וראיתי שהיא יצאה מפני. אמרתי איני מאמין, הלכתי בכל הבית והנה היא הולכת עמי, נכנסתי במצע ונתכסיתי והנה היא הולכת עמי לפי שעה. אמרתי בוודאי זה סימן גדול וחדוש עניין אשר ראיתי. כשהיה בוקר הודעתי לרבי והבאתי לו אשר חברתי. ישרני ואמר לי בני אילו היית משים נפשך בהרכבת השמות היה מתחדש אצלך יותר ענין גדול, ועתה בני אמור לא תוכל לסבול שלא תחבר תן חציו לשם וחציו לכם. כלומר תחבר חצות לילה וחצות לילה תצרף. וכן הייתי עושה כמו שבוע אחד וכשנכנסתי בשבוע השני נתחזק בי כח העיון, ולא הייתי יכול לכתוב החבור עד שאילו היה שם עשרה בני אדם לא היה אפשר להם לחבר מה שהיה נשפע עלי על דרך משל.
כשהגעתי ללילה שלישי לזה הכח אחר עבור חצות הלילה שזה הכח נתפשט ונתחזק עד למאד והגוף נחלש, שמתי את עצמי לקחת שם של ויסע לצרף בו ולגלגל. אני בהיותי מגלגל שעה אחת קטנה, והנה נתגדלו האותיות בעיני כדמות הרים גדולים על דרך משל ורעדה גדולה אחזתני ולא עצרתי כח ועמדו שערותיי וכאילו אינני בעולם. מיד נפלתי כי לא הייתי מרגיש שום כח בכל איבריי, והנה כדמות דבור יוצא מתוך לבי ובא עד שפתותי מכריע אותם להתנועע, אמרתי שמא חס ושלום רוח שטות היא שנכנסה בי, והנה ראיתיה מדברת חכמות. אמרתי ודאי כי זה רוח חכמה היא, והנה אחר שעה קטנה שב עלי הכח הטבעי וקמתי חלוש מאד ועדיין לא האמנתי בעצמי והוספתי עוד לקחת את השם לצרפו כאשר עשיתי בראשונה.
והנה פעל בי אותו הפועל בעצמו ואם כל זה לא הייתי מאמין עד שניסיתיו כמו ד' וה' פעמים. כשקמתי בבוקר הגדתי לרב, אמר לי ומי הרשה אותך לגעת בשם, אמרתי לך לא תצרף אותיות לבד, אמר לי זו ודאי מעלה גדולה מן המעלות הנבואיות היא, והוא רוצה להפרידני כי ראה שנשתנו פניי. אמרתי לו למען השם אפשר לך לסמור לי שום כח שאוכל לסבול הכח ההוא היוצא מלבי ולקבל ממנו כי הייתי רואה להמשיכו ולקבל ממנו כדמות מעיין ברכה גדולה מלאה מים אם יפתחה האדם ישקע במימיו ותיפרד נפשו ממנו. אמר לי בני השם ימסור לך אותו הכח כי אין אותו הכח ברשות האדם.
ועוד פעל בי בליל שבת כדומה לזה, ושני סימנים היו לי בענין כשהייתי יודע שאני מוכן לקבל אחר עבור שתי לילות בלא שינה כי אם מעיין יום ולילה בצירופים ובעיונים מושכלים בידיעת המציאות הזה ובטול כל המחשבות הזרות. הסימן האחד הוא תגבורת המחשבה בדרכים מושכלים עמוקים מאד לפי הטבע וחולשת הגוף ותגבורת הנפש עד שהייתי חושב כל עצמי נפש. והסימן השני שהיה כח המדמה בי חזק והיה נראה לי כאילו מצחי כשכר אז הייתי מכיר כי אני מוכן לקבל השם ניסיתי גם כן בליל שבת בשם הגדול המפורש ומיד כשנגעתי בו, והנה החלשתני מאד ויצא ממני קול ואומר מות תמות ולא תחיה ומי הביאך לנגוע בשם. והנה מיד התנפלתי והתחננתי לפני המקום ואמרתי רבונו של עולם לא נכנסתי לזה המקום אלא לשם שמים כמו שכבודו יודע, ומה פשעי ומה חטאתי הלא נכנסתי כי אם לדעתך, והלא צוה דוד לשלמה בנו, "דע את אלהי אביך ועבדהו" (דה"א כ"ח מ'), וגלה לנו משה רבינו ע"ה זה בתורה באמרו, "הודיעני נא את דרכיך ואדעך" וכו' כי אז "אמצא חן בעינך" (שמות ל"ג י"ג) ואני בתוך כדי דבור והנה כדמות שמן המשחה משחני מראשי ועד רגלי, והקפתני שמחה גדולה מאד ואיני יודע להעריך לה דמות לרוב רוחניותיה ומתק תענוגה, זה כולו קרה לעבדכם בהתחלתו.
וחלילה וחס ושלום כי לא מפני התפארת ספרתי זה המעשה כדי להתגדל בו בעיני ההמון, כי אני יודע באמת שהגדלה ההמונית היא חסרון ופחיתות בערך מבקשי המעלה האמתית הנבדלת במין ובסוג כהבדל האור מן החשך. ואם יעיינו בו מתפלספים מאומתנו הנמשכים אחר המושכל המוטבע וחלש כח שכלם מאד בסתרי התורה, יצחקו עלי ויאמרו ראה איך רוצה להמשיך שכלינו זה בדברים ספוריים כלומר מזכרונות ומעשיות ודמיונות אשר בלבלו דעתו, וחשבם לאמתיות למיעוט כח שכלו בחכמת הטבע. אמנם אם יראום מקובלים שהשיגו קצת מן הענין, וכל שכן אם נתגלה להם דבר על ידי שום נסיון ישמחו בהם ויאותו הדברים בעיניהם רק יקשה עליהם על אשר גליתי כל זה מפורש. ואני, השם יודע ועד בי, כי כוונתי בזה לשם שמים, והייתי רוצה שכל אדם מאומתנו הקדושה יהיה יותר מעולה ממני בזה הענין, ויותר נקי. ושמא יהיה אפשר לגלות דבר מה שלא הייתי יודעו, שזה חכמה האמתית דרכה אינה מקובלת קראה והמוסר לזה ולזה אינו נפרט והוא באמתתו אחד ומלמד לכל בריותיו המוכנים לקבל בחנם לפי מדת חסדו השלימה וחפץ בו שנתדמה לו בשליחות מדותיו.
ולא יכולתי לסבול שלא להשפיע על זולתי מה שהשפיע השם עלי, ובעבור שזו החכמה אין עליה מופתים טבעיים מפני שהקדמותיה רוחניים כדמות התולדות, הוצרכתי לספר זה המעשה אשר השיגני על פי הנסיון. כי אין מופתי זה החכמה באמת אלא מנסיונות, ודומה מי שלא ניסה אל מי שנסה בזה הענין כמי שהשיג מושכל אחר מופתים רבים ותולדות רבות אל מי שלא השיג אלא תולדה ראשונה אשר תראה בערך אל האחרונה בדמות הכריי"ת, עד שיביאהו המשכיל ההוא בידיעת אותם התולדות הרבות אשר אומ"ת לנו אותו הענין בהם במופת מושכל אחרון ותנוח דעתו. כן אני אומר למי שיכחיש זה הדרך אני אתן לו בה מופת נסיוני במה שאעיד לפנים בע"ה בחכמת האותיות על דרך ספר יצירה בפעולות הרוחניות אשר נסיתי. אמנם הגופניות לא נסיתים והענין אצלי אפשר היות לו צורה ואינני חפץ בה כי היא בזויה והכל בערך אל שלימות הנפש ברוחני ואדרבה הוא אצלי הפועל בה מחלל את השם. ולזה רמזו רז"ל באמרם כשרבו הפריצים וכו' (קידושין ע"א.). כי הנכנס אל זו הדרך יצטרך להיות לבו דואג בקרבו אפילו על העניינים הטבעיים ההכרחיים מצד היותו מורכב ממנו ונקשר בו, כל שכן בבקשת היתרונות תמים דעות.
ואם כן הנני מיישר דעת כל מי שרוצה להכנס בזו הדרך שתהיה כוונתו לשם שמים, ושלא יכחיש דבר מאשר לא ידע עד שינסנו. וידעתי שאם הוא שלם ולא יפעל בו הנסיון יתלה החסרון בו כי לא הוכן הכנה ראויה לקבל, ואם הוא חסר יתלה החסרון בענין כדמות בעל המופת הנגלה אשר לא היה לו חידוד שכל להכנס לפנימי ומכחישו. אף על פי כן האמת אמת כי היא כעצם מציאותה ואף על פי שלא ישכילה עד שיזמן השם משכיל יתפשט שכלו בה ויתענג במציאותה. ועל אותו נאמר שכל העולם נברא בעבורו ר"ל עולם האמת אשר פקח השם עין שכלו בו והתענג עליו ונתן לו משאלות לבו לקבל הדברים האמתיים
שמתי את עצמי והורני דרך הצירוף והתמורות והגימטריאות ושאר דרכי ספר יצירה, ובכל דרך היה מניח אותי לטייל בו שתי שבועות עד שתחקק הצורה בלבי בטוב, וכן המשיכני כמו ד' חדשים והיו מתחדשים לי דיבורים מועילים מאוד מתוך הצירופים והגימטריאות, והיה מצוה עלי למחוק הכל, והיה אומר לי בני אין זו הכונה שתעמוד על שום צורה מוגבלת, ואע"פ שתהיה בתכלית המעלה כי כן דרך השמות כל מה שהם בלתי מובנים לך זאת היא מעלתם לעצמם עד אשר תגיע אל פעולת הכח אשר איננו ברשותך רק שכלך ומחשבתך ברשותו. עניתי לו וכבודך מפני מה מחבר ספרים בדרכי הטבעים משותפים בהוראת השמות. אמר לי בעבורך והדומים לך מן המתפלספים למשוך שכלם האנושי בדרך טבע אולי תהיה ההמשכה הזאת סבה להבאתם אל ידיעת השם. והוציא לי ספרים מחוברים מאותיות שמות וגימטריאות אשר לא יבין לעולם האדם בהם דבר כי אינם מורכבות הרכבת הבנה. ואמר לי זאת היא דרך השמות באמת לא רציתי לראותה כי לא קבלה שכלי. אמר לי שטות גדולה עשיתי שהראיתי אותם לך, סוף דבר שאחר שעברו עלי כמו ד' חדשים ונתפשטה מחשבתי וראיתי מתחדשים לי עניינים מעולים, שמתי את עצמי בלילות לחבר ולהנהיג חומר האותיות מנהג העיון הפילוסופי בקצת שנוי מעט כאשר אני עושה עתה ועמדתי כמו שלשה לילות ולא הודעתיו, כשבאתי בלילה הג' בעבור חצות לילה עלי והקולמוס בידי והנייר על ארכובותי נתנמנמתי וראיתי שהנר הולך וכבה עמדתי לתקנו, כיביתיו, כאשר קורה פעמים רבות למקיץ, ראיתי שהאורה נשארה, תמהתי תימה גדולה כאילו עיינתי וראיתי שהיא יצאה מפני. אמרתי איני מאמין, הלכתי בכל הבית והנה היא הולכת עמי, נכנסתי במצע ונתכסיתי והנה היא הולכת עמי לפי שעה. אמרתי בוודאי זה סימן גדול וחדוש עניין אשר ראיתי. כשהיה בוקר הודעתי לרבי והבאתי לו אשר חברתי. ישרני ואמר לי בני אילו היית משים נפשך בהרכבת השמות היה מתחדש אצלך יותר ענין גדול, ועתה בני אמור לא תוכל לסבול שלא תחבר תן חציו לשם וחציו לכם. כלומר תחבר חצות לילה וחצות לילה תצרף. וכן הייתי עושה כמו שבוע אחד וכשנכנסתי בשבוע השני נתחזק בי כח העיון, ולא הייתי יכול לכתוב החבור עד שאילו היה שם עשרה בני אדם לא היה אפשר להם לחבר מה שהיה נשפע עלי על דרך משל.
כשהגעתי ללילה שלישי לזה הכח אחר עבור חצות הלילה שזה הכח נתפשט ונתחזק עד למאד והגוף נחלש, שמתי את עצמי לקחת שם של ויסע לצרף בו ולגלגל. אני בהיותי מגלגל שעה אחת קטנה, והנה נתגדלו האותיות בעיני כדמות הרים גדולים על דרך משל ורעדה גדולה אחזתני ולא עצרתי כח ועמדו שערותיי וכאילו אינני בעולם. מיד נפלתי כי לא הייתי מרגיש שום כח בכל איבריי, והנה כדמות דבור יוצא מתוך לבי ובא עד שפתותי מכריע אותם להתנועע, אמרתי שמא חס ושלום רוח שטות היא שנכנסה בי, והנה ראיתיה מדברת חכמות. אמרתי ודאי כי זה רוח חכמה היא, והנה אחר שעה קטנה שב עלי הכח הטבעי וקמתי חלוש מאד ועדיין לא האמנתי בעצמי והוספתי עוד לקחת את השם לצרפו כאשר עשיתי בראשונה.
והנה פעל בי אותו הפועל בעצמו ואם כל זה לא הייתי מאמין עד שניסיתיו כמו ד' וה' פעמים. כשקמתי בבוקר הגדתי לרב, אמר לי ומי הרשה אותך לגעת בשם, אמרתי לך לא תצרף אותיות לבד, אמר לי זו ודאי מעלה גדולה מן המעלות הנבואיות היא, והוא רוצה להפרידני כי ראה שנשתנו פניי. אמרתי לו למען השם אפשר לך לסמור לי שום כח שאוכל לסבול הכח ההוא היוצא מלבי ולקבל ממנו כי הייתי רואה להמשיכו ולקבל ממנו כדמות מעיין ברכה גדולה מלאה מים אם יפתחה האדם ישקע במימיו ותיפרד נפשו ממנו. אמר לי בני השם ימסור לך אותו הכח כי אין אותו הכח ברשות האדם.
ועוד פעל בי בליל שבת כדומה לזה, ושני סימנים היו לי בענין כשהייתי יודע שאני מוכן לקבל אחר עבור שתי לילות בלא שינה כי אם מעיין יום ולילה בצירופים ובעיונים מושכלים בידיעת המציאות הזה ובטול כל המחשבות הזרות. הסימן האחד הוא תגבורת המחשבה בדרכים מושכלים עמוקים מאד לפי הטבע וחולשת הגוף ותגבורת הנפש עד שהייתי חושב כל עצמי נפש. והסימן השני שהיה כח המדמה בי חזק והיה נראה לי כאילו מצחי כשכר אז הייתי מכיר כי אני מוכן לקבל השם ניסיתי גם כן בליל שבת בשם הגדול המפורש ומיד כשנגעתי בו, והנה החלשתני מאד ויצא ממני קול ואומר מות תמות ולא תחיה ומי הביאך לנגוע בשם. והנה מיד התנפלתי והתחננתי לפני המקום ואמרתי רבונו של עולם לא נכנסתי לזה המקום אלא לשם שמים כמו שכבודו יודע, ומה פשעי ומה חטאתי הלא נכנסתי כי אם לדעתך, והלא צוה דוד לשלמה בנו, "דע את אלהי אביך ועבדהו" (דה"א כ"ח מ'), וגלה לנו משה רבינו ע"ה זה בתורה באמרו, "הודיעני נא את דרכיך ואדעך" וכו' כי אז "אמצא חן בעינך" (שמות ל"ג י"ג) ואני בתוך כדי דבור והנה כדמות שמן המשחה משחני מראשי ועד רגלי, והקפתני שמחה גדולה מאד ואיני יודע להעריך לה דמות לרוב רוחניותיה ומתק תענוגה, זה כולו קרה לעבדכם בהתחלתו.
וחלילה וחס ושלום כי לא מפני התפארת ספרתי זה המעשה כדי להתגדל בו בעיני ההמון, כי אני יודע באמת שהגדלה ההמונית היא חסרון ופחיתות בערך מבקשי המעלה האמתית הנבדלת במין ובסוג כהבדל האור מן החשך. ואם יעיינו בו מתפלספים מאומתנו הנמשכים אחר המושכל המוטבע וחלש כח שכלם מאד בסתרי התורה, יצחקו עלי ויאמרו ראה איך רוצה להמשיך שכלינו זה בדברים ספוריים כלומר מזכרונות ומעשיות ודמיונות אשר בלבלו דעתו, וחשבם לאמתיות למיעוט כח שכלו בחכמת הטבע. אמנם אם יראום מקובלים שהשיגו קצת מן הענין, וכל שכן אם נתגלה להם דבר על ידי שום נסיון ישמחו בהם ויאותו הדברים בעיניהם רק יקשה עליהם על אשר גליתי כל זה מפורש. ואני, השם יודע ועד בי, כי כוונתי בזה לשם שמים, והייתי רוצה שכל אדם מאומתנו הקדושה יהיה יותר מעולה ממני בזה הענין, ויותר נקי. ושמא יהיה אפשר לגלות דבר מה שלא הייתי יודעו, שזה חכמה האמתית דרכה אינה מקובלת קראה והמוסר לזה ולזה אינו נפרט והוא באמתתו אחד ומלמד לכל בריותיו המוכנים לקבל בחנם לפי מדת חסדו השלימה וחפץ בו שנתדמה לו בשליחות מדותיו.
ולא יכולתי לסבול שלא להשפיע על זולתי מה שהשפיע השם עלי, ובעבור שזו החכמה אין עליה מופתים טבעיים מפני שהקדמותיה רוחניים כדמות התולדות, הוצרכתי לספר זה המעשה אשר השיגני על פי הנסיון. כי אין מופתי זה החכמה באמת אלא מנסיונות, ודומה מי שלא ניסה אל מי שנסה בזה הענין כמי שהשיג מושכל אחר מופתים רבים ותולדות רבות אל מי שלא השיג אלא תולדה ראשונה אשר תראה בערך אל האחרונה בדמות הכריי"ת, עד שיביאהו המשכיל ההוא בידיעת אותם התולדות הרבות אשר אומ"ת לנו אותו הענין בהם במופת מושכל אחרון ותנוח דעתו. כן אני אומר למי שיכחיש זה הדרך אני אתן לו בה מופת נסיוני במה שאעיד לפנים בע"ה בחכמת האותיות על דרך ספר יצירה בפעולות הרוחניות אשר נסיתי. אמנם הגופניות לא נסיתים והענין אצלי אפשר היות לו צורה ואינני חפץ בה כי היא בזויה והכל בערך אל שלימות הנפש ברוחני ואדרבה הוא אצלי הפועל בה מחלל את השם. ולזה רמזו רז"ל באמרם כשרבו הפריצים וכו' (קידושין ע"א.). כי הנכנס אל זו הדרך יצטרך להיות לבו דואג בקרבו אפילו על העניינים הטבעיים ההכרחיים מצד היותו מורכב ממנו ונקשר בו, כל שכן בבקשת היתרונות תמים דעות.
ואם כן הנני מיישר דעת כל מי שרוצה להכנס בזו הדרך שתהיה כוונתו לשם שמים, ושלא יכחיש דבר מאשר לא ידע עד שינסנו. וידעתי שאם הוא שלם ולא יפעל בו הנסיון יתלה החסרון בו כי לא הוכן הכנה ראויה לקבל, ואם הוא חסר יתלה החסרון בענין כדמות בעל המופת הנגלה אשר לא היה לו חידוד שכל להכנס לפנימי ומכחישו. אף על פי כן האמת אמת כי היא כעצם מציאותה ואף על פי שלא ישכילה עד שיזמן השם משכיל יתפשט שכלו בה ויתענג במציאותה. ועל אותו נאמר שכל העולם נברא בעבורו ר"ל עולם האמת אשר פקח השם עין שכלו בו והתענג עליו ונתן לו משאלות לבו לקבל הדברים האמתיים
אני מתקשה להבין איך אפשר לחוות חוויה רוחנית מיסטית כתוצאה מצירוף אותיות. יכול להיות שכתוצאה מהריכוז והכוונה הבן אדם נכנס למצב של טראנס ומקבל אינפורמציה מהמקור האלוהי?
השבמחק