רבי אברהם אבולעפיה

רבי אברהם אבולעפיה נולד בשנת ה' אלפים, 1240 למניינם ולאחר שנת ה' אלפים נ"א, 1291 למניינם נעלמו עקבותיו. בתוך ימי חייו אלו חבר 48 ספרים הנקראים כיום קבלה נבואית או קבלת השמות. כתביו עוררו פולמוס גדול סביבו, ולטענת המקובלים בדורנו לא ראו מקובלי דורו לנכון שקבלה זו תוצג בפני הציבור. והביאו גדולי המקובלים דאז את המצב לכך שכתביו נשארו בידי קומץ מקובלים, וכך עברו מדור לדור כשהפחד לפרסמם אחז בכולם.

למרות שכל גדולי המקובלים בכל הדורות ממנו ועד אלינו למדו בכתבים והשתמשו בשיטותיו, נשאר הדבר לנחלת הבודדים הראויים והדבקים בשם שמשכימים בקר ולילה לעבודת הלב, ושכל חפצם הוא קבלת השפע האלוקי.

הראשון שמעלה את רבי אברהם אבולעפיה ממרתפי הגניזה הוא רבי חיים דוד אזולאי הנקרא החיד"א, שחי בארץ ישראל בין השנים ה' אלפים תפ"ד ועד ה' אלפים תקס"ו (1724-1806 למניינם), היה תלמידו של הרש"ש. כבר בצעירותו היה לעילוי ובהמשך חייו נגזרה עליו גלות ויצא לגולה לאסוף כספים עבור תלמידי ארץ ישראל. וכך בין מסעותיו כותב כ160 ספרים בכל מקצועות התורה.

בספרו "שם גדולים" מזכיר את שמו של הרב אבולעפיה, ואת אחד מספריו החשובים "חיי העולם הבא" ואומר באלו המילים "ברם קושטא קאמינה דחזיתיה לרב גדול ממארי רזין ובישראל גדול שמו ואחרי דברו לא ישנו שהוא מקרב לספר הנזכר ותושע לו ימינו." תרגום: אבל להעמיד על האמת ראיתי רב גדול מבעלי הסוד ובישראל גדול שמו ...וכו'.

כותב החיד"א ספר הנקרא "מעגל טוב" בו מספר על מסעותיו. ובסיפור הראשון 

בספר מספר לנו החיד"א איך זכה לחבר את הרב אבולפעיה לאותו הרב הגדול שהזכרנו קודם. הסיפור הוא הסיפור הראשון הקצר בספר וארשום אותו לפניכם: בשנת תקכ"ד בבואי מצרים בא לידי ספר מופלא מכתב יד מוהרח"ו זצ"ל (רבי חיים ויטאל תלמיד האריז"ל) בקבלה מעשית וחכמת הצירוף ועניינים אחרים מהתנאים. ולקחתי בתורת שאלה ספר זה עם ספרים אחרים והלכתי והייתי מתבודד בספר הנזכר. וכמעט שהתחלתי להבין קצת בדרך השגה והיה לי התלהבות גדול. ובעוד שהייתי מעיין בו נתנמנמתי וראיתי למוהרח"ו זצ"ל והייתי שואל שאלה ממנו והשיב לי. ונתן לי כוס של יין לשתות והייתי שמח הרבה:

נבוא להסביר: אחד מספריו האחרונים של רבי חיים ויטאל הוא הספר "שערי קדושה". וכמו שמעיד עליו בהקדמתו הוא ספר המביא את הלומד בו להשגת רוח הקודש ואפילו לנבואה. כן כותב הרב חיים ויטאל בהקדמתו שכל דבריו הם פי האריז"ל. שהרי האריזל כבר הלך לעולמו שנים קודם טורח להגיד לנו רבי חיים שנדע שגם דברים אלו הם פי האריז"ל. הספר "שערי קדושה" יצא לאור על מזבחי הדפוס כבר למעלה מ300 שנים ובכל המהדורות ועד לפני 4 שנים הושמט הפרק הרביעי של הספר. והמביא לדפוס ביושרו טרח להגיד לנו שהשמיט את הפרק בטענה שיש בו שמות קודש שלא ראוי להעלותם על הדפוס.

אך הפרק הרביעי לא הלך לאיבוד. הוא הונח במרתפי הגניזות ליד אבולעפיה כחומר שלא הגיע שעתו לפרסום. בשנת תשמ"ח לפני למעלה מ20 שנה יצא ספר מופלא הנקרא "כתבים חדשים לרבי חיים ויטאל" ע"י ישיבת אהבת שלום. ואחד הפרקים הוא הפרק הרביעי של השערי קדושה. ובו אנו מוצאים את רבי אברהם אבולעפיה "כוכב הפרק". מצטט ממנו המהרח"ו כ10 עמודים מתוך ספרו של הרב אבולעפיה. וכשמחברים את 4 הפרקים יחדיו רואים שכל המטרה בספר הייתה להגיע אל הרב אבולעפיה ולהביא מתורתו שרובה ככולה עוסקת שבהשגת הנבואה. אך אפילו הרב חיים ויטאל שיצא מגדרו והעלה את הרב אבולעפיה מנידויו אל תכלית העליה, ומעיז לצטט בשמו ולהזכיר שמו. הולך רבי חיים ויטאל לעולמו שכתביו מונחים בקברו. ורק מאוחר יותר מתחיל פרסומם של הכתבים. ומיד דאגו כבר בתחילת הדרך להפריד את שלשת הפרקים מן הפרק הרביעי.

וזה הפרק הרביעי מה שמוצא הרב החיד"א במצרים. כפי שמעיד "ספר כתב יד המוהרח"ו בקבלה מעשית וחכמת הצירוף" שזוהי מהות שיטתו של הרב אבולעפיה. וכן באותו הפרק לאחר הציטוטים מן הרב אבולעפיה מביא המהרח"ו מן התנאים. ויושב החיד"א והמתבונן בספר ומנסה להבין ומתנמנם ובחלומו מגיע אליו המהרח"ו ושואלו החיד"א באם יוכל להעתיק את הספר כפי שרומז, שלקחו בהשאלה. והמהרח"ו משיבו בחיוב. והסימן שנותן לו כוס יין לשתות הוא הסימן להסכמה.

למעשה לפני כ4 שנים ערכתי מחדש את ה"שערי קדושה השלם" שכל הארבעה פרקים בתוכו על הסדר.

בעזרת השם הביא בהמשך מידי פעם מתורתו של הרב אבולפעיה אם ציצים ופרחים שזורים סביבו. ואולי גם מן ה"שערי קדושה" לזיכוי הרבים למען שמו באהבה