כי נר מצוה ותורה אור

 

עבודת הקודש לרבינו מאיר בן גבאי בהקדמה: ודוד המלך ע"ה אשר היה משתדל כל ימיו בתיקון העליון בסוד ויעש דוד שֵם (שמואל ב' ח') ... ולהורות שהדרך אל התיקון הוא התורה ומצותיה וסתריהם וטעמיהם שהיא נשמת התורה ביקש על זה באמרו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. כי אשר יעורר השלם לעבוד לזה התכלית וממנו יעמוד על הכוונה בעבודה לא בזולת זה.

וכן ספרים רבים באים להדגיש את הצורך בלימוד תורת הסוד בנוסף על לימוד המצוות.

ואני הולך בדרך זו שנים רבות ולומד מחכמי דורנו ודורות קודמים אנשי מעשה וחסידים ומקובלים ומהם אני מוצא דרך עבודה ואי פה ואי שם מעלה על הכתוב מִלֶקֶט שאספתי מהם ומוסיף חידושים משלי וכן כדרכי בקודש אבוא גם הפעם לחדש מה שלמדתי מפרשת השבוע מכמה ספרים: דגל מחנה אפרים, נועם אלימלך, אוהב ישראל, מאור עינים, פרי הארץ, בת עין. מכולם על פרשת השבוע. וכמובן מרבי ומורי הרב אברהם אבולעפיה זצלה"ה.

אומר הרב אבולעפיה "חיי העולם הבא": ואמנם הוא אשר שמו שד"י כמו ששם רבו שד"י וסוד שי"ן בגימ' מצפ"ץ והוא רו"ח אלהי"ם באמת. ובחברך מ"צ עם ו"ה הוא חצי השם האחרון תמצא מצו"ה, וכן תעשה ג"כ מן פ"צ עם י"ה שהוא חצי השם הראשון ואז יהיה צפי"ה, וזה עם זה כח רחמים וסודו הוא שד"י. והנה מצפ"ץ יוצא מן יהו"ה בחילוף א"ת ב"ש.

שם יהו"ה בא"ת ב"ש הוא מצפ"ץ, לוקח הרב את חצי הראשון מהשם (מצפץ) ומחברו החצי אחרון של השם (יהוה) מ"ץ עם ו"ה ומקבל מצוה. ואחר מחבר את חצי השם השני (מצפץ) עם חצי השם הראשון (יהוה) פ"צ עם י"ה ומקבל צפיה.

ומכאן אני מתחבר אל כותרת המאמר נר מצוה ותורה אור  המצוה היא נר, והתורה היא אור. המצוה היא הלבוש של הבורא, והתורה היא אורו (נשמת הבורא).

המצוות ההלכות הם גוף התורה, באותיות התורה טמון האור (פנימיות, הסוד). גילוי ראשון הוא האור וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר אומר רש"י וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל - אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה (חגיגה יב) ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבא. ואומרים חז"ל גנזו, והיכן גנזו בתורה. אומר הקדוש ברוך הוא למשה וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי. רצה הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם במידת הדין ראה שלא יוכל העולם להתקיים שיתף את מדת הרחמים. הבריאה המתוארת בפרק א' של בראשית כולה בדין אלהים) ומפרק ב' שיתף את הרחמים (יהוה אלהים).    

שם ההוי"ה איננו רשאים להזכיר בפינו כנכתב באותיותיו ובניקודו וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם, שמא אוזנינו ישמעו וליבנו יחשוב שהוא בהתגלמותו. אלא אנו מזכירים באותיות "אדני" אשר הוא לבושו כפי שנקרא בפי המקובלים הוא היכלו (היכל גימטריא אדני). וכן יתר השמות מצביעים על פעולותיו.

וכעת נגיע לפרשתנו פרשת בהעלותך אומר הקדוש ברוך הוא למשה: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: ואומרת לנו התורה וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה (במדבר ח). ואומר רש"י: להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. רש"י כהרגלו בקודש נסמך על גדולים ממנו הוא מצטט את מדרש ספרי שנאמר מפי רבי ישמעאל שחיי אלף שנים לפני רש"י ואלו דבריו: ויעש כן אהרן. להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו משה כן עשה המנורה. עשה לה מול פנים. כמו שרש"י סתם והלך, כן המדרש סתם והלך. ומכאן שואלים מפרשים רבים, וכי הוא שבח שאהרן עושה את ציווי השם.

 

ולפני שאענה אבוא להקדים עוד הקדמה: לימוד הסוד (הקבלה) זכינו בדורנו זה לראות רבים אשר הצטרפו ללמוד הסוד. כמו שאצל הנשים הפך ספר תהילים לנחלתן, ומארגנות יחד קריאה וגומרות את הספר יום ביומו. כן הזוהר הפך לנחלת הגברים ורבים הקבוצות שגורסים יחד זוהר וגומרים יחד כל חודש את הזוהר. וכן לימוד כתבי האריז"ל נלמדים בחבורות חבורות. ורבים שוקדים על ספרי הקבלה עד שאפילו בדורנו זה רבים לומדים את ספרי הרב אברהם אבולעפיה. וכמובן כל ספר קבלה נדרשים ונלמדים.

וכמו שהבאתי למעלה שהקדוש ברוך הוא גנז את האור בתורה כיון שרבו אלו שלא היו מסוגלים להכיל את הסודות, כי הסודות היו גורמים להם להתרחק מן התורה. בזמננו הענין התהפך רבים מחפשים את הסודות על מנת להתעלות בתורה.

יהודי בשם רבי יעקב מאיר בן אליהו שפילמאן שנולד בשנת תקע"ג (1813) שחיבר כמה ספרים. ספרו העיקרי נקרא "טל אורות" ונביא כעת את דבריו:

 

מראשית כזאת הודעתי ומלפנים אותה גליתי, איך שכל המקובלים האלהיים האריכו בראיות ברורות שכל מה שמחויב להסתיר הסודות, זאת היתה בימים הקדמונים, אמנם עתה בעיקבתא דמשיחא אדרבה הוא עון פלילי למונע לימוד החכמה האמיתית. וע״ש שכתבו איך שכל אריכות הגלות והגזירות רעות והצרות, צרות האחרונות משכחות את הראשונות, הכל הוא עבור מניעת לימוד הקבלה. ומחויב ומצוה לכל אחד מישראל החפצים ומשתוקקים ובוער בלבם צרות ישראל לגלות השכינה ורוצים בהתגלות כבוד מלכות שמים באמת, מחויבים בכל כוחם להתעסק בלימוד הזה ללמוד וללמד לבעלי האמונה, ודיי למבין.

לכן אני הפעוט והדל אזרתי כגבר חלצי ושמתי פני כחלמיש, וחברתי ספר המפואר שני חלקי טל אורות, לשם יחוד קב״ה ושכינתיה, ולתקן נפשי ורוחי נשמתי לתת נחת רוח ליוצרי.

ויען אשר ראיתי אשר עדיין לא יצאתי ידי חובתי כי העלמתי הרבה מאד, עד שיכול המעיין חס ושלום ליפול ברשת השיבושים והספיקות, לכן חברתי חלק שלישי. אחר כך ראיתי שעדיין קצרתי במקום רבות (כמו שבאים אלי בכל פעם שאלות מחכמי הרזין), ואני קצרתי מפני היראה שלא להיות הולך רכיל מגלה סוד ואיחוב קמי שמיא ח״ו. אמנם עתה נחמתי ובאתי לשנת 'אל תיראי" לפ״ק (שנתו ה69 של המחבר), וראיתי כי העת גורם לפאר ולהדר זאת החכמה ולברר היטב האמונה האמיתית מהספיקות, לכן הוספתי לחבר חלק הרביעי הזאת ובשם מהדורא בתרא יקרא, לחזור על כל השלשה חלקים הראשונים, שעי״ז יתגלה שערי אורה להחפצים באמת, בית יעקב לכו ונלכה באור ה’. ויהיה יכול לידע בספרי מה שלא ידע אפילו אם ילמוד באלף ספרים, כי הכל הוא משם טמיר ונעלם, כי אני השפל, לבד השי״ת יודע עבודתי זה שלשים שנה שקבצתי הדברים, אפשר מחמש מאות ספרים כמו שהודעתי את הדברים כבר בהקדמת טל אורות חלק ראשון, ולא עשיתי מאומה כי קמחא טחיני טחנתי, רק במה שקבצתי וצללתי מים עד ים לחבר את האהל להיות אחד. וה' היה בעוזרי כי האלהים יבקש הנרדף, אבן מאסו הבונים היתה וגו', כי לא נחתי ולא שקטתי וגו׳, יהי שמו הגדול מבורך וגו' אשר ראה בעניי. ולא בעבור מעשי עשה עמי החסד הגדול הזה, כי אני יודע שפלות ערכי כו', אלא למען שמו הגדול הטוב ומטיב לרעים ולטובים, והוא את דכא ושפל רוח, ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשינו באמור לציון מלך אלהיך, במהרה בימינו אמן ואמן. דברי המחבר, בלב נשבר ונדכה מדבר, יעקב מאיר בן אליהו ז"ל.

 

הנה אנו רואים שכבר לפני למעלה ממאתים שנה הרגיש המחבר שהגיע העת לגלות יותר ויותר. וכך אני חש ומרגיש שהגיע העת לגלות מעט מעט את האור האלוהי.

וכעת אני חוזר למעשה אהרן הכהן שלא שינה ואנסה לבאר את דברי רבי ישמעאל במדרש ספרי, כפי שמביאו רש"י.

 

נאמר בפרקי אבות: הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום פירש רבי עובדיה מברטנורא: פירשו באבות דרבי נתן, כיצד היה אהרן אוהב שלום, כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ואומר לו, ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך והוא אמר לי שאבוא אליך שתמחול לו, ומתוך כך כשהיו פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה. וכיצד היה מקרב את הבריות לתורה, כשהיה יודע באדם שעבר עבירה היה מתחבר עמו ומראה לו פנים צהובות, והיה אותו אדם מתבייש ואומר אילו היה יודע צדיק זה מעשי הרעים כמה היה מתרחק ממני, ומתוך כך היה חוזר למוטב. הוא שהנביא מעיד עליו (מלאכי ב) בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.

מכאן למדו חכמינו שלא שינה אהרן לְעוֹלָם אלא רק מפני שלום.  מי שראוי שלא לשנות בשום ענין יכול לשנות מפני השלום ועל זה אמר רש"י שזה שבחו של אהרן שלא שינה. וכעת נשאר לנו להבין מה כאן בפרשה לא שינה או ליתר דיוק איפה היה יכול לשנות ולא שינה.

לכן פתחתי את המאמר בכותרת "נר מצוה ותורה אור" כן בפרשה. נקדים להגיד שנסמכה הפרשה לפרשת הנשיאים שכל נשיא הקריב ביומו את קורבנו לחנוכת המשכן ואילו אהרן שהיה נשיא שבט לוי לא הקריב. וחלשה דעתו אמר לו הקדוש ברוך הוא שלך גדולה משלהם. שגם אתה תעשה פעולה ראשונית שעל ידה תיחנך המנורה ועוד שהדלקת המנורה תעשה לדורות על ידיך.

אך עדין לא מובן מה לא שינה. וזאת נלמד משלמה שהביא את הפסוק (משלי ו) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. ונראה לי ששלמה קבל השראה מאהרן הכהן המצוה היא הנר והתורה היא האור ולרוב ככל שמעמיקים בתורה רוצים להקדים את קבלת האור למצוה מוכנים להסתפק בעשית המצוה ולא להעמיק ולעבור קודם אל הפנימיות האור אור הבורא. אך אומר לנו שלמה הסדר כך הוא, ראשית להבין את המצוה עד שהיכן ידינו מגיעה ורק לאחר להתבונן באור אמנם אלו דברי תוכחה אך זוהי דרך החיים ועל זה נאמר וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. המילה "פן" מלשון "אילו". ואהרן לא הלך בשרירות ליבו ולא שינה והלך בסדר הנכון ועל כן זה שבחו של אהרן. ואשרי ההולכים בדרכו. והבן כי קיצרתי. והשם יעזור ויסייע.