יום חמישי, 15 במרץ 2012

ספר מפתח הספירות - פרשת במדבר

הבאתי שני עמודים מתוך מפתח הספירות, כדאי לקרוא אותו כמה וכמה פעמים. ואם השם ישלח לי שכל וכח אולי אוכל קצת לבאר אותו.

"וכל מה שאמרתיו בעניין זה אין שום חכם שלם מקשה עליו, אבל הקושיא בין חוקרי ההשגה מן המקובלים בעניין הספירות היא מתחלפת באיכות התחדשות הבריות מאת השם באמצעות הספירות. והוא שהכת האחת מאמנת שהעולם מחודש מהאלוה ית' מעת היותו בכח הספירות, וזה הכת מאמנת שהעולם קרוי מחודש אבל הוא קדמון בעצם הווייתו הכללית. והכת השנית מאמנת שהעולם קרוי מחודש מהאלוה ית' לפי ציירו אותו מעת היותו ית' אך תמול שלשום על דרך משל וחדשו בפעל על ידי הספירות הנאצלות מאתו ית' ג"כ. וזו הכת מאמנת שהעולם קרוי קדמון בכח ומחודש בפעל. ושתי הכתות האלה הן הפכיות באמונה זאת ושתיהן טועות באמת ובאמונת איכות חידוש העולם.

ואמנם דעתי ואמונתי אני בדבר זה היא אמונת הכת השלישית, והיא דעת כל חכם מקובל שלם ודעת כל הנביאים והיא זאת. דע שהעולם קרוי מחודש וקרוי קדמון, קרוי מחודש מצד היותו נברא, וקרוי קדמון מצד שאינו נברא כשאר הנבראים. והבורא המחדש הזמנים המושכלים חדשו בזמן מושכל כללי לא בזמן פרטי. ומפני שהזמן אצלנו הווה נפסד כאישי המינים והיום והלילה חלקים מחלקי הזמן הווים ונפסדים והאור מורה על היום, וכבר חלקוהו לי"ב שעות, והחשך מורה על הלילה והיא ג"כ נחלקת לי"ב שעות אחרות ונקראו שניהם יום אחד. וכל שעה חלקוה לאלף פ' חלקים שהם אלף ושמנים חלקים. לפיכך אמרו החכמים כולם שהזמן נמצא והוא מושכל, אך קצתם אמרו שהוא מושכל נמצא בשכל ואין לו מציאות בעצמו חוץ לשכל במינים הנשואים על האישים ובסוגים הנשואים על המינים שיש להם מציאות בשכל ואין להם מציאות בעצמם חוץ לשכל כמו שאמרנו לפני זה העניין. וקצתם אמרו שהזמן נמצא ובאמת שהוא מושכל לנו בציירנו מהותו, אבל מפני היות הזמן מקרה נשוא על התנועה והתנועה מקרה נשוא על גוף הגלגל, והגלגל מתנועע תמיד בכללו, ותנועות קצת חלקיו מורגשות לנו, והשמש שהוא סבת האור בהראותו הוא המבדיל בין היום והלילה, לפיכך יקראו הזמנים החלקים מתנועותיו המורגשות ימים נמצאים, וזמני היעלמותו יקראו לילות. ולפיכך יתכן לומר שהזמן מושכל בכללו ודומה למינים ולסוגים אבל מפני שהזמן אינו גוף אך הוא כח בגוף ואינו מכלל המקרים שבעולם השפל כלו במציאות בהרכבה המשגת את כל הגוף בעצמם עם היותה מקרה, ובמציאות המשגת את כל נמצא מן הנמצאים המחודשים בעצם אמיתתם. אבל הוא דומה למקום מצד אחד ואינו דומה לו מצד אחר, ודומה למספר מצד אחד ואינו דומה לו מצד אחר, ודומה למאמרות מצד אחד ואינו דומה להם מצד אחר, ודומה בקצת ג"כ לשאר מיני הכמות. על כן שמוהו מכל שבעה מיני הכמות ואמרו שהוא אחד מהם והבדילוהו להיותו ממין הכמות המתדבק וקראוהו מחזיק בגופים ומקיף בם. ואמרו חכמי המחקר כי העַתָּה (הווה) הוא החלק הקטן שבכל חלקי הזמן והוא הנקרא הזמן העומד. והעיתות הן העוברות והן העתידות לבא, ובעַתָּה ידבקו חלקי הזמן העובר והעתיד. ודומה העַתָּה מן הזמן אל הנקודה מן הקו כי בנקודה ידבקו חלקי הקו, והקו והשטח והגוף הם שלשה עניינים שהזמן נמנה עימהם לרביעי רק המקום שהוא חמשי להם מדמה לזמן יותר מהם.

ושבעה סוגי הכמות שהזמן אחד מהם, החמשה מהם מתדבקים והם הקו והשטח והזמן והמקום והגוף, והשנים מהם מתפרקים והם המספר והדבור. ואמנם ארבעה מהם שהם הקו והשטח והגוף והמקום הם מקומיים מחלקים שיש להם הנחה קצתם אל קצתם, והמשל בהם שכל חלקי הקו מפני שהם נמצאים יחד יאמר עליהם שהם מונחים בהנחת אחת אלה עם אלה, וסידורם מוגבל בהם יחד ונדבקים יחד בגבול אחד. וכן העניין בחלקי השטח ובחלקי הגוף ובחלקי המקום, כי חלקי המקום נמצאים מצד היותם ממלאים חלקי הגשם יחד, בין שיהיה המקום הוא הדקות שהגשם ממלאו, בין שיהיה המקום הוא המקיף בגשם מחוץ. ואמנם המספר והדבור והזמן שהם שלשת מיני הכמות לא היו חלקיהם יחד ולא יהיה כל אחד מהם מוגבל בחלקיו ולא יהיה כל חלק וחלק מחלקיהם דבוק בכלל מכל אחד מהם בצד מוגבל. וזה שעשרה שהוא חלק מחלקי המספר הכללי לא ידבק חלקם שהוא חמשה, בחמשה השניים שהם החלק השני מן העשרה הנחלקים לשני חלקים שווים בגבול משותף. ולא הארבעה בששה ולא השלשה בשבעה ולא השנים בשמנה, והחלק הקטן השלם שבם הוא האחד והגדול מהם הוא התשעה ולא ידבקו אלה באלה. והאחד כמספר דומה לנקודה בקו ולעַתָּה מן הזמן, והאחד הנזכר והנקודה והקו והעַתָּה לא יקבלו חלוקה. ועל כן כל מספר הוא באחד בכח והוא ככח ר"ל שהוא נעדר בלעדיו. ובהימצא המספר ימצא בו האחד בפעל, על כן נאמר אנחנו שאחד אינו מספר אך הוא ראשית כל מספר והשנים הם ראשית כל מספר הזוגות והם זוג ראשון והשלשה הם ראשית מספר הנפרדים והם נפרד ראשון. ואם כן אין האחד זוגי ולא נפרד ועל כן אינו מספר, שכל מספר הוא זוג או נפרד. ויש מי שחשב שהאחד הוא נפרד ואינו אמת באחד שהוא ראשית כל מספר, אך הוא אמת באחד הנספר שהוא איש לעצמו נפרד משאר אישי מינו. ועל זה טעו רבים באחד ולא הבדילו בין המספר והנספר בו וכל שכן שטעו באחד שאינו לא מספר ולא נספר:

וכזה בעצמו קרה להם בזמן שהעַתָּה הנמצא לשעתו הוא ראשית הזמן ואינו זמן כל שכן זמן העַתָּה שהוא איננו מכלל שאר העתות אבל הוא ראשית לכולן והוא שהתורה קראתו ראשית והוא שנאמר עליו "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" והוא קל וחמר כשזה הדבר הנקרא ראשית העתות הוא הנצחי הקיים והוא סבת מציאות ראשית הזמנים שהן העתות הדומות בזמן לאחד במספר וכן הדבור שנאמר עליו "בדבר יהוה שמים נעשו" הוא ראשית כל הדברים והוא סבת מציאות ראשית הדברים והתחלת התחלותיהם והחלק הקטן הנמצא בפה בדבור הוא הזכרת אות אחת מהזכרה משותפת ביציאת הפה עם הקול ועם הרוח ולפיכך הטועים באמיתת מציאות הזמן יטעו בו בחשבם שהזמן שהוא התחלת ההתחלות של הזמנים הוא בעַתָּה מהזמן והקצת מן החכמים המודים בזמן שהם שזכרנום באחרונה הם שקבלו מן הנביאים סוד הזמן ומהותו והנה בחשבך שהעולם נברא בזמן העַתָּה ושהעַתָּה ההוא הוא בעַתָּה הזה תנועה בו תמיד כי העַתָּה הזה כבר קדמו לו עתות רבות שהם ממינו אבל העַתָּה ההוא לא קדם לו שום עַתָּה ודומה זה לאדם הראשון כי כשתרצה לדמותו לאחד מאנשי מינו תתחייב להאמין שקדמו לו במציאותו אב ואם וכן לכמה דורות לפניו אבל כשתצייר אדם הראשון שלא נולד כתולדת מולד כל איש מן הבאים אחריו ותצייר לו אשה נבראה מצלעו ולא נולדה מאב ואם" .... (יש שני דפים חלקים חבל על דאבדין).

אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה