יום שישי, 10 בפברואר 2012

זכה יתרו שנקרא פרשת מתן תורה על שמו

בכל שנה בחודש זה מגיע אלינו פרשת יתרו המעמד הגדול בתבל - מעמד הר סיני קבלת התורה. כשאני מתחיל לכתוב את המילים האלו "מעמד הר סיני" "קבלת התורה" רעד וחלחלה אוחזים אותי. כשאני מנסה בשכלי ובדמיוני לבאר לעצמי אין השכל והדמיון מאירים בי, אך בכותבי אותם רעד אוחזני. אז אנצל את מעמד החלחלה ואזרום מן התחושות שעוברות בי.

כבר פרסמתי בעבר דברים שאני עומד לכותבם אך מפאת חשיבותם לא אחסוך מילים ואכתוב שוב עם רעיונות חדשים שכבר עומדים בקצה לשוני.

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהֹוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם". שואלים המפרשים מה שמע יתרו ובא. לכאורה השאלה תמוהה, שכבר אומר לנו הפסוק מה שמע, שמע יתרו – "את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא יהוה את ישראל ממצרים".

וכדי להבין את שאלת המפרשים נצטט את רש"י "וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. יש כאן שאלה שמורכבת מב' עניינים א. מה שמע יתרו ב. ובא. דהיינו מה השמועה ששמע שגרמה לו לבוא. (ואז ברורה שאלת המפרשים) והתשובה הרווחת כפי שמביאה רש"י, שמע על גודל הנס של קריעת ים סוף, ושמע כי גבר עם ישראל על עמלק. מגודל הנס של קריעת ים סוף הבאנו בעבר וכל אחד שמע ויודע גודלו. אך מלחמת עמלק מסתתרת לה מעיני כל, ואין מובן גודל הנס. ואולי אם יסתייע בידינו עוד נדבר בזה במאמר זה.

ויתרו מעוצם פליאתו ובהבנתו את גדולת הקדוש ברוך הוא, בא להצטרף לעם הנבחר שהקדוש ברוך הוא בראשם.

אך הגמרא בבואה לדון בנושא הביאה בפנינו פן נוסף ומעניין. תוך כדי הדיון מנסה הגמרא להבין, האם יתרו הגיע לפני מתן תורה או לאחרי? "בְּנֵי רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, חַד אָמַר, יִתְרוֹ אַחַר מַתַּן תּוֹרָה הֲוָה, וְחַד אָמַר, יִתְרוֹ קֹדֵם מַתַּן תּוֹרָה הֲוָה". בניו של רבי חייא ורבי יהושע נחלקו צד אחד אמר שיתרו אחר מתן תורה בא וצד אחד אמר שיתרו קודם מתן תורה בא.

וכאן ממשיכה הגמרא בדיון מאלף "שם כְּתַנָּאֵי, (שמות יח) "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֶן מֹשֶׁה". מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא וְנִתְגַּיֵּר? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע ובא, שֶׁהֲרֵי כְּתוּבָה בְצִדּוֹ (שמות יז) "וַיַּחֲלוֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב". רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע וּבָא. כְּשֶּׁנָּתָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה קוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכָל מַלְכֵי עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, אֲחָזָתָם רְעָדָה בְהֵיכָלֵיהֶן, וְאָמְרוּ שִׁירָה". כאן יש עניין חדש לגמרי ואומרת הגמרא, שם יש מחלוקת תָנַאִים בעניין. (איפה זה שם?-)בפסוק "וישמע יתרו". רבי יהושע סובר ששמע מלחמת עמלק ובא ורבי אלעזר המודעי סובר ששמע מתן תורה.

ודעתו של רבי אלעזר המודעי נכנסת להסתר!! רוב המפרשים לא מביאים דעתו כדי שלא להיגרר למחלוקת האם יתרו הגיע לפני מתן תורה או לאחריה.

אך אם נחזיק בדעתו של רבי אלעזר המודעי שיתרו שמע מתן תורה. נהיה חייבים להגיד שיתרו הגיע לאחר מתן תורה. ואז נשאלת השאלה איך באים בניו יש רבי חייא ורבי יהושע שהם אמוראים ואין בכוחם ההלכתי לחלוק על תנא (רבי אלעזר המודעי) ושואלים, האם הגיע יתרו לאחר מתן תורה או לפניה?

והתמיהה, שאם אומר רבי אלעזר ששמע מתן תורה ובא הרי ברור שהגיע לאחר מתן תורה אז איפה תופסת שאלתם?

וכפי שהסברתי זאת בעבר אומר שוב (והשם ירחם עלי באם שגיתי).

הדיונים הבלתי מבוררים חופנים בתוכם סודות נוראים, וחז"ל השאירו לנו רמזים אך לא מפורשים. כפי שכאן אנו יוצאים מן הלוגיקה החוכמתית של הגמרא, ונכנסים להילוך קבלי אמונתי. וכאן טרחה הגמרא לכסות את העניין מפני חלשי הדעת וחלשי האמונה.

ואני אומר: יתרו שמע מתן תורה!! והגיע לפני מעמד הר סיני!! איך יתכן???

והתשובה!! - יתרו הגיע בכוחו לדרגת נביא. ומקבל בנבואה את מעמד הר סיני ובא לחתנו משה לספר לו על המאורע הרם שעומד להתרחש. הפלא ופלא!! הצמרמורת עוברת בכל גופי ברגע זה. מתעלה יתרו על משה ברגע זה ומקבל את אירוע מעמד הר סיני בנבואה, ורואה במראה הנבואה את מתן תורה.

עכשיו אפשר להבין את מהלך כל הדיונים, האם הגיע יתרו קודם מתן תורה או לאחריה? כי אם שמע מתן תורה וודאי הגיע לאחריה. ואם טרם שמע, אז מה שמועה שמע ובא? אך כפי שאמרתי שקיבל בנבואה אפשרי לו להגיע קודם מתן תורה.

והרמז לעניין הוא במילה הראשונה בדבר השם "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים".

אנכי !!!

אומרים חז"ל במסכת שבת - "רַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר, אָנֹכִי", נוֹטְרִיקוּן, אֲנָא נַפְשִׁי כְּתִיבַת יְהָבִית. פשט המילים הוא – רבי יוחנן אמר, אני בעצמי כתבתי ונתתי. בדרך הפשט בא השם לומר את התורה הזאת אשר ימסור לכם משה אני בעצמי כתבתי ונתתי.

צריך לזכור ששתי הדיברות הראשונות שמעו כל העם מפי השם. ולא יכלו יותר לעמוד ופרחה נשמתם ובקשו ממשה – "ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות".

ונשאלת השאלה מה ההבדל בין קול השם לקולו של משה? שאפילו אם השם קולו הולך ומתגבר, שישימו אצבעותיהם באוזנם עד שיוכלו לסבול את הקול.

אך השומע את קול השם אחת דינו! שהוא מתנבא כרגע. רק בנבואה אפשר לקבל את קול השם. יוצא מכאן שכל העם הפכו נביאים בתחילת מעמד הר סיני, וקבלו את שתי הדיברות הראשונות בנבואה. כאן אי אפשר בסתימת האוזניים, כאן הקול הולך ומתעצם עד שרואים את הקולות. דהיינו במראה הנבואה, מתגלה השם לפניהם בברקים ורעמים, האש הפנימית בהם בוערת עד שנהיו כלפידים בוערים. ומתחלקים לשלש מדרגות במראות הנבואה, אחת - שחלקם רואים את הקולות. שתים - חלקם רואים את הלפידים. שלש - חלקם רואים את "אנכי" - השם בכבודו ובהידורו.

וכאן אנו שבים למילת "אנכי" ומבארים אותה יותר לעומקה.

כבר במהלך הגמרא הנוכחית מגלים לנו חז"ל סוד במילת אנכי "רַבָּנָן אָמְרִי, אֲמִירָה נְעִימָה כְּתִיבָה יְהִיבָה. אִיכָּא דְּאָמְרִי, "אָנֹכִי", לְמַפְרֵעַ - יְהִיבָה כְּתִיבָה נֶאֱמָנִין אָמַרֶיהָ". שסותרים במעט את דברי רבי יוחנן, ודורשים את אנכי פעם אחת מההתחלה לסוף ופעם נוספת מהסוף להתחלה. ומסביר המהרש"א שכאן אומרים חז"ל סוד בעניין אנכי. כשדורשים אותו כסדר – אז, דבר השם (אמירה נעימה) נכתב – בתורה (כתיבה) וניתן לנו (יהיבה). וכשדורשים אותו מהסוף להתחלה – כתובה ונתונה התורה כולה (יהיבה כתובה) ונתנה לנו בעל פה (נאמנין אמריה) עד כאן מתוך המהרש"א.

המשנה האחרונה בספר היצירה אומרת: "וכיון שצפה אברהם אבינו עליו השלום והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף ויצר ועלתה בידו, נגלה אליו אדון הכל, הושיבו בחיקו ונשקו בראשו, קראו אוהבו ושמו בשמו וכרת לו ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמר "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". כרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והוא ברית מילה, כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית לשון. קשר עשרים ושתים אותיות בלשונו, והמקום גילה לו סודו. משכם במים דלקם באש רעשם ברוח בערם בשבעה נהגם בי"ב מזלות". עד כאן מספר היצירה.

המילים, חקק וחצב וצרף ויצר, מקבילות לנוטירקון שיוצא מן "א'נ'כ'י' - אֲנָא נַפְשִׁי כְּתִיבַת יְהָבִית. וכפי שמגלה לנו רבי יוחנן למעלה שאומר "רַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר, אָנֹכִי", נוֹטְרִיקוּן, אֲנָא נַפְשִׁי כְּתִיבַת יְהָבִית. (כאן ראוי לבארם לעומקם) "רבי יוחנן דידיה אמר" - רבי יוחנן על עצמו אמר! אני את עצמי (את נפשי) חקקתי וחצבתי וצרפתי ויצרתי. דהיינו הגעתי אל שורש נפשי דהיינו אל "אנכי יהוה אלהיך" הגעתי אל הדבקות בשם שזוהי הנבואה.

לסיום, נחזור אל יתרו. שמע יתרו "אנכי", הגיע אל הדבקות בשם, זכה לנבואה שנתגלה לו מתן תורה ובא אל משה.

(ומעניין מלחמת עמלק לא נביא הפעם כיון שהמאמר יתארך כאורך הגלות ובעזרת השם עוד נביאו בעתיד .. והוא יגאלנו).

אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה