מאמר הנבואה

נשאלתי לעניין הנבואה ואני מביא מאמר הנבואה על פי שערי קדושה מתוך ספר הברית השלם בקיצור ובלשון קלה.

נשמת האדם נחלקת לנפש רוח נשמה חיה יחידה. ויש לה שורש בכל אדם דנשמות שבכל העולמות, שהן הן המזלות שיש לו להישראלי. ויש מזל לישראל בכל עולם. כי שורש נפשו העליונה אשר באדם דנשמות אשר בשמים דעשיה היא מזל הנפש, ושורש רוחו שבאדם דנשמות אשר ביצירה היא מזל הרוח, ושורש נשמתו שבאדם דנשמות אשר בבריאה הוא מזל הנשמה, ושורש חיה שבאדם דנשמות אשר באצילות הוא מזל חיה. ושורש יחידה שבאדם דנשמות אשר בא"ק (אדם קדמון) הוא מזל יחידה:

וברדת הנשמה בתוך הגוף מנחת שורשה המובחר שהוא בחינת כתר שבה בכתר דאדם דנשמות אשר בבריאה ובאותה בחינה אשר היא נשרשת שמה, כי ידוע שכל ספירה כלול גם כן מכל הספירות. ושורש בחינת חכמה שבה מנחת בחכמת אדם דנשמות אשר בבריאה בבחינה אשר היא נשרשת שמה וכן שאר בחינותיה בבינה וחסד וגבורה ותפארת ונצח והוד ויסוד ומלכות דאדם דנשמות אשר בבריאה. וכל אלה ביחד נקרא שורש נשמתו דבריאה ונקרא יחד נשמה אחת שלמה דבריאה. ובחינה קטנה פרטיית התחתונה והאחרונה מהם לבד הוא היורד ומתפשט ומתלבש ברוחו ונפשו עד הגיעו בגופו אשר בעולם הזה:

וברדת הנשמה דרך עולם היצירה בהתלבשותה ברוח דיצירה מנחת גם שמה שורשיה הפחותים מאותם הנזכרים, והם בחינת רוח שבה בכל קומת אדם דנשמות אשר ביצירה, וככה בירידתה בעשיה בהתלבשותה בנפש מנחת גם שם שורשיה הפחותים יותר, והם בחינת נפש שבה בכל קומת אדם דנשמות אשר בעשיה על דרך הנזכר, וכן יעשה הרוח, אך עיקר שורשיו נשאר באדם דנשמות אשר ביצירה ואשר בערך הנפש שבו נשאר באדם דנשמות אשר בעשיה בעברו דרך שמה בהתלבשותו בנפש. וכל אלה יחד נקרא רוח. וכן כך לנפש דעשיה ולחיה דאצילות וליחידה דא"ק הכל על זה הדרך באופן שאין לך נשמה שאין לה שורשים הרבה מאד זה למעלה מזה בעולמות העליונים. נמצא נשמת האדם הישראלי הוא בדוגמת ענף הדבוק בגוף האילן העומד במקום טהרה וכופפת עצמה למטה עד שנוגעת בארץ מתחת בעודו נאחז בסבך בגוף האילן והוא מזלו, כי ממנו יזל מים חיים ושפע אל קצה ענפו שבגוף האדם. וזה אמרם ז"ל שראה משה רבינו ע"ה מזלו של רבי עקיבא יושב ודורש, ואמר משה "רבש"ע הראהו לי". אמר ליה "חזור לאחוריך". ובסוד הזה תבין למה נכפלו שמות הצדיקים אברהם אברהם משה משה, שאחד הוא נגד השורש אשר בשמים ממעל ואחד נגד הקצה השנית. המחובר בגופם הטהור:

ויש לאל ידו של אדם ויכולת בחפצו קשורה להתדבק עצמו שהוא קצה הענף שבגופו בכל שורשיו אשר בשמים ממעל לו, עד שורשו העליון במקום מה נורא. לכשירצה ויכין עצמו להיות ראוי לזה ויסלק המעכבים, אף בהיותו חי על האדמה. כענין האדם שיצא מארץ מולדתו לדור במקום אחר בקצה תבל ולכשירצה אף שאינו שם ואינו רואה מדינתו בעיניו ממש עם כל זה זוכר אותה ומצייר בדעתו כל דרכיה ועריה בעין שכלו ובמחשבתו בכח הזוכר והמדמה שבו:

ובסוד הזה תבין ותשכיל גם כן ענין הכרת הנאמר ברשעים במקומות רבים בתורה שהוא שהנפש החוטאת חטא משפט כרת נכרת אותו הענף מגוף האילן הקדוש עץ החיים ותשאר היא לבדה נפרדת משורשה נעה ונדה בעולם השפל משוט בארץ ומתהלך בה, ימה וקדמה צפונה ונגבה. ולא תעלה במעלות העולמות העליונים אחר שנכרתה משורשה:

ועדיין צריכין אנו למודעי שאין הנביא יכול למשוך נבואתו אלא מן המקום אשר שם שורש נפשו או רוחו ונשמתו לא ממקום שלמעלה ממנו, וידוע שיש שורשים לנרנח"י (לנפש רוח נשמה חיה יחידה) של הישראלי בכל העולמות לאין קץ. והנה כפי מעלת מקום שורשו העליון כך יתגדל ויתקדש שפע נבואתו:

ואולם אם לא זכה לתקן כל השורשים שלו עד שורשו העליון אשר ברום המעלות אזי אף הוא לא יכול להמשיך נבואתו אלא מאותו המדרגה אשר תקן אותו, לא משורשיו אשר למעלה ממנו שלא תקנם עדיין. על דרך משל אם לא תקן בשורשי נשמתו אלא עד שורשו הנשרשת בספירת יסוד דאדם דנשמות דבריאה אינו יכול להמשיך נבואתו אלא מספירת יסוד דאדם דספירות דבריאה המכוון נגד ספירת יסוד דאדם דנשמות שכנגדו אשר בו נאחז שורשו המתוקן ומכש"כ שיוכל להמשיך משורשיו אשר ממנו ולמטה שכבר כלם מתוקנים לא משורשיו היותר גבוהים ורמים מזה על כי לא תקנם עדיין והוא הדין בשורשי נפשו העליונה שבעשיה ושורשי רוחו דיצירה וכן חיה יחידה שלו:

וצריך להבין שיש מדרגות בנביאים לאין קץ אשר לא ראיה זה כראיה זה ולכן ששים רבוא נביאים שעמדו להם לישראל אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, וזה כוונת ה"תנא דבי אליהו" הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקודש שורה עליו, כלומר רוח הקודש השורה עליו מאירה ובהירה לפי רוב המעשה והתיקון אשר תקן. כי אם תיקן עד מקום גבוה בשורשיו שפע רוח הקודש או נבואתו אשר ימשך הוא ממקום גבוה ואם לאו אינו אלא לפי אותו המקום אשר תקן למטה במדרגה:

ואין נפשם של הנביאים ובעלי רוה"ק יוצא מן הגוף, אם כן איפה הם רואים וחוזים ומתנבאים באיזה עולם? כי איך יתכן שבמחשבתם לבד ובמה שיצייר לו האדם שהוא עולה בעולמות העליונים יהיה מועף ביעף ויעלה ויבא ויגיע באמת באותן העולמות? הלא זה כמו זר יחשב מי נתן מסלה לאלהינו לילוד אשה בין מלאכי אש, וכי אם ידמה לו כך בדמיונו יהיה לו מהלכים בין העומדים האלה באמת? אך יש כח במחשבה לפעול יותר מאשר יפעל הלשון בדיבורו והאברים במעשיהם:

וענין - שכל משכיל ומושכל נעשים אחד לדעת המקובלים. והוא איננו כאשר זממו בו הפילוסופים המשפילים לראות בשכל הפועל אשר בשפל המדרגה למטה מגלגל הירח.

וחשיבות מעלת המחשבה הוא, שכמו שכח הדיבור הוא מהיר במלאכתו ונאמן לשולחיו וחשוב יותר מן המעשה אשר בפועל כפיו, הלא תדע שהאדם ימית את האדם אשר בקצה ארץ וים רחוקים בחץ שחוט לשונו, בהלשינו למלכות מה שלא ישיגנו בן קשת אשר בידו, וככה על ידי הדיבור הנכבד בלשון הקודש האדם בונה עולמות ומחריבן בדיבור ההפוכה כמו רגע ע"י ספר יצירה וחרב פיפיות משמות הקדושים שעל לשונו מה שהוא נמנע לעשות בפועל כפיו ממש, ככה כח המחשבה הוא יותר גדול ונפלא מכח הדיבור, כי המחשבה השכליית היא דיבור רוחניי כמה שכתוב "דברתי אני עם לבי" (קהלת א'), והדיבור הוא שכל גופניי כמה שכתוב "לב חכם ישכיל פיהו" (משלי ט"ז), ויותר חשוב דיבור רוחניי משכל גופניי כי הדיבור הוא דיבור הגוף וגשמיי ונגלה, והמחשבה הוא דיבור הנפש ורוחניי ונעלם אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולו והוא נגיד ומצוה לכל אברי הגוף כרצונו, והמה בהיותם מביני מדע לשונו הרוחניי תיכף סרים למשמעתו אל כל אשר יצוה ולמאמרו כסופה ירדופו.

והאדם במחשבתו יצוה לידו להגיע לו חפץ אחד מן השולחן ותיכף ידו תבין את זאת וברצוא ושוב יגיע לו אותו החפץ וישיב לשונאיו דבר ההוא על כי הוא שומע קול לו קול אליו בלי נשמע קולו לזולתו מבני האדם אשר עמו, וכן יצוה לרגליו במחשבתו ללכת ותיכף אל אשר יהיה שמה הרוח של מחשבה ללכת ילכו, ולמקום שאדם רוצה ללכת לשם יוליכון אותו. הרי שהמחשבה היא החשובה מהדיבור מכל שכן ממעשה אשר למטה במדרגה מהדבור כאמרם ז"ל (מסכת יומא כ"ט) הרהורי עבירה קשין מעבירה:

ויהיה על ידה ענין הרוה"ק והנבואה מהאדם צדיק וחסיד, ועל סוד זה אמר הכתוב "וביד הנביאים אדמה" (הושע י"ב) כלומר כח המדמה והמחשבה, אך אף אם היות שהמחשבה דבר גדול הוא בכל זאת צריך שידע הנביא או בעל רוה"ק כוונות ידועות לפעולה הנכבדת ההיא.