יום רביעי, 6 בינואר 2010

פרשת שמות

אנו עומדים בפרש שמות ואביא קטע מפירושו של הרב אבולעפיה לפרשה ישנם עשרות עמודים בספרו "מפתח השמות" לספר שמות וישנם סודות וגילויים עצומים. אך כדי לא להעמיס על הקוראים אביא קטעים קצרים ומעניינים והנה אחד:

ועל כן אמרנו שהעצה היא מחשבה מתוקנת לפי לב בעליה, ועל כן העצה תלויה בין הין ולאו. והכוונה היא קצת מחשבה משותפת בין ההרגש והדמיון לפיכך רוב בעלי החיים מכוונים. והרצון הוא קצת ציור משותף עם הכוונה. והבחירה היא עניין מיוחס לכל בעל שכל בלבד, ולפיכך אין שם בחירה נופל על כח בלתי מדבר. והבחירה היא מחשבה וציור משותפים עם ההרגש והדמיון והשכל. וזה לפי שההשגות האנושיות הם ג' מינים המין האחד תלוי בחמשת החושים ונקרא הרגש בכלל והוא עניין השגה חיצונית. והמין השני תלוי במה שיעלה מן החושים אחר שהושג בחושים והוא יותר דק מן ההרגש ואע"פ שרודף אחריו ונקרא דמיון בכלל והוא עניין השגה פנימית. והמין השלישי תלוי במה שהושג מההרגש והדמיון יחד מצד אחד ואינו תלוי באחד מהם מצד אחר ונקרא שכל אנושי בכלל. והוא עניין השגה דקה ועמוקה מן הדמיון והוא דיין עליו לאמתו ולרכזו בו. וכל אלו השלשה כחות הם כחות בגופים, והנפש היא שרשיהם. ואיברי הגוף נושאים ההרגשות והם ידועים לכל. והכחות הם השמע והראות והריח והטעם והמשוש ואיבריהם ידועים. ואמנם הדמיון הלב נושא אותו והמח מצייר ונותן ביד הלב שהוא המבין דבר מתוך דבר וכן התעלומות הדמיוניות. והשכל מיוחס אל הנפש מפני שדבקותו בה לבדה ולא בדבר אחר ויש שם השגה אחרת מיוחדת ומיוחסת לקצת אישי מין האדם בלבד והיא שהם מקבלים אותה ממי שאינו גוף ולא כח בגוף אחר שלמות ההרגש והדמיון והשכל האנושיים. ותושג זו ההשגה מבלעדי אמצעות הגופים אבל לא בלתי אמצעות כחות הגופים. והנה מפני זה ידמה אותה המשיג שלשת השגותיו יחד, כי ידמה מורגשת ומדומה ומושכלת ולפיכך אי אפשר היותה לעולם בהקיץ ובהתעוררות גמורה אבל תהיה למשיג כדמות תעודה ממש ונקראת זו ההשגה חלום או נבואה. ועניין אומרנו חלום לא כשאר החלומות הצודקות אלא חלום של נבואה ור"ל נבואה חלושה שלא התחזקה אצל רואה בתכלית החוזק.

אמנם הנבואה הגמורה ג"כ היא על מדרגות רבות והיא על דרך שהמשיג רואה מיד כי השגתו זאת היא השגת נבואה והיא באה לו מזולתו לא מכחו בלבד. וכמו שמשיג הממשש הגוף החם שזה הגוף חם ויאמר שאין חומו ממני שמששתיו אבל היא ממנו ואמנם אני השגתי בכח שהיה לי עליו להשיגו בעת הפועל המשושי. כן המשיג הדבור הנבואי ישיג שזה הדבר שהשיגו אינו ממנו אלא מן הפועל בו הדבר שהשיג, ויכיר בזה שיש לו כח לקבל עניינו לבד. ולפיכך לא ישיג ממנו אלא כפי שיעור כחו עליו וכפי שיעור השפע הבא אליו מצד המשפיע. ויתחייב מזה שיבוא זה הדבר לאדם בפעם הראשונה שמתחיל בזו ההשגה בחולשה גדולה ויקבלנה בפחד גדול מפני מיעוט הרגלו עליה, עד שיתחזק עניינה אצלו זמן אחר כן, וכשיתחזק יהיה על מדרגות רבות. ולפיכך יראה תחלה דמיונות ומשלים וחידות זרות עמוקות מאד אצלו עד שירגיל בהשגה ויראה מלאך אחד או רבים בדמיונות משונות עם היותו יודע שאין המלאך בעל דמות כלל וישמע דבריו או יראה השם או ישמע דבריו באמצעות דמויות הכבוד ג"כ אשר אינו בעל דמות ג"כ. וישתנה הנראה אצלו תמיד, פעם בשינוי גדול ופעם בקצת שינוי. ויתכן שיראה פעמים רבות העניין שצריך אליו לדעתו מצד הנבואה בדרכים מתחדשים מפני היות הכלי חלוש והוא כח המדמה. ולפעמים יראה הרואה צורות משונות מבהילות מפני רוע דרכי אנשי הדור כי כל המראות הנבואיות הן כוונות באות מהשם להודיע לנביאים עיקר השגת השם בבני אדם. ועל כן יש מהם שיודיעם הקב"ה זה לעצמם בלבד כדי להוציאם מכל צד מבוכה ולהיות חלקם בחיים הצפונים לצדיקים הטובים השלמים. ויש מהם שיודיעם השם עניין השגחתו בם ובבני אדם וירצה שיגלו זה לעם בין בכתב בין על פה. ויש מהם שיתן להם מופתים לאמת לעם שישלח להם שהם מדברים על פי י"י. ויש מהם שישלחם השם למשול עם י"י כמשה.
ומשום וכבר נודע עניין יכולת משה על פי השם וגם נאמר על המשיח "וברוח שפתיו ימית רשע" (ישעיה יא' ד') וסודו יצר רע. אמנם אמרו עליו "הכה ארץ בשבט פיו" (שם) סודו הוא תום זמן הגלות שסימנו ביד האומה הנצרית שוה למניין מאמר דניאל אלף מאתים ותשעים דהיינו סימן אר"ץ וראשי התיבות סימנם אמת. שם נאמר אות הרשום בכתב אמת והרמז עליו אמ"ת מאר"ץ תצמח, גם הוא צופן בראשו שלשת התיבות. ומופתי המשיח אין צורך להיותם כמופתי משה רבינו ע"ה ולא כמופתי אליהו ואלישע ע"ה ולא כמופתי יהושע ע"ה אבל גדולים מכולם אך לא כמו מה שיחשבום ההמון יהודים וגוים כי יש להם חידוש במציאות אשר בו יתגלה חידוש הנעלם לכל ויוודע שההשגחה בעם הקדש עצומה מכל מה שאפשר לנו לחשוב במחשבתנו. וכל שכן בסוד תחיית המתים אשר הוא עניין שיתחדש בסיבת בוא המושיע האחרון.

אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה