יום שני, 30 בנובמבר 2009

ויעקב הלך לדרכו


וישלח יעקב מלאכים-ראינו שיעקב מחובר למלאכים בכל אשר יפנה. יורד הוא לחרן ובדרך רואה הוא במראה הנבואה מלאכים עולים ויורדים. ובחזרתו מחרן פוגש הוא מלאכים בדרך ואחר שולח מלאכים לעשו, ועוד נאבק הוא עם המלאך ומנצח אותו.

ומאידך כבר עמדנו על התמיהה איך "לוקח" יעקב לעשו את הבכורה ואת הברכה. ונוסיף כאן תמיהה נוספת כשפוגש יעקב את רחל מבשר לה "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה" (בראשית כ"ט י"ב). ונשאלת השאלה איך הוא אחי אביה שהרי לבן אח אימו, וכדי לתרץ את השאלה מביא רש"י את דברי המדרש, "אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות" (רש"י שם).
אנו רואים במהלכו של יעקב סביבו מתנהל מאבק ממושך של קנוניות ורמאויות ובכל זאת סובב הוא מלאכים בכל דרכו.

לפני כך וכך שנים חשבתי על חילוף האחיות שיעקב בא לישא את רחל ואביה מחליף ונותן לו את לאה ואומרים המפרשים שיעקב ורחל עשו ביניהם סימנים שחשש יעקב מפני רמאות לבן. ואף על פי כן מסרה רחל את הסימנים ללאה. וכך לא הרגיש בה יעקב. ותמהתי איך לא הרגיש יעקב בחילוף. ואז עלה בליבי הרעיון שיתכן שרחל ולאה זהות היינו תאומות. וכך הייתי דורש את העניין. ונשאלתי תמיד מאיפה לי המקור. ואז שעדיין לא היה חיפושים קלים בעזרת המחשב יגעתי ומצאתי. שמביא סדר הדורות את החשבון המופלא שהכן רחל ולאה תאומות ולאה היא הבכורה. וכעת מובן מדוע הוצרך לסימנים. בכל אופן רואים אנו שוב את הרמאות הן של לבן והן במסירת הסימנים.

ואחר, איך לבן מהתל ביעקב ומחליף משכורתו פעם אחר פעם. ויעקב בורח ממנו בגניבה, "ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא" (בראשית ל"א כ"א). ורחל גונבת לאביה את התרפים ולבן רודף אחריהם להורגם. אך הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו ומזהירו לבל יגע בהם לרעה. ואז מקימיים ביניהם יעקב ולבן ברית ומקימים מצבה לעדות, וכל אחד מתחייב לא לעבור לצדו של השני. שגם זה מהלך תמוה ביותר. ועוד בהמשך דרכו ישנם רמאויות וקנוניות של בני יעקב. ונבוא כעת ונכנס בעובי הקורה.

אומרים לנו חז"ל "האבות הן הן המרכבה". מספרים לנו חז"ל ששלושת האבות הם שתיקנו לנו את התפילות. אברהם תיקן תפילת שחרית שנאמר, "וישכם אברהם בבקר". יצחק תיקן את תפילת המנחה שנאמר, "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב". ויעקב תיקן תפילת ערבית שנאמר, "ויפגע במקום וילן שם". גם כאן יש עניינים רבים ולימודים מאלפים, אך כעת אנו רוצים לקחת דרכנו לבאר את ריבוי המלאכים שבאים סביב יעקב. ונעזוב פלאות אלו למועד מועדים.
גם ידוע לנו שאברהם קנה את מדת החסד הנקראת גם גדולה. ויצחק את מדת הדין הנקראת גם גבורה. ויעקב את מדת התפארת הנקראת גם רחמים, ומשפט, ואמת. ויעקב נקרא בחיר האבות. וננסה להבין מה גדולתו של יעקב שנקרא בחיר האבות.

כבר רואים אנו שעיקר עיסוקם של האבות היה התפילה. אך נעמוד על ההבדל שבתפילתם.

ונבוא ונקדים במשל לצבא הצר על העיר ויורה ומפגיז ימים רבים ובתוך העיר הרג וחרבה, כבר כמעט ולא נשאר מגן וחיל. ולפתע קם ראש הצבא והוגה רעיון הוא מודיע במערכות הרמקולים בקול רב שנשמע גם לאויב וכך מכריז "לאחר ימים רבים של התקפת האויב עומדים אנחנו איתנים. לא הצליח האויב להרוג חייל אחד מחיילנו והעיר עומדת במלוא עוזה, ובקרוב אנו יוצאים להתקפת נגד כנגד האויב" ותיכף לאחר זאת משמיעים את המנון צבא העיר, וכולם מריעים. שומע הצבא המתקיף את הכרוז ופניהם נפלו. תיכף גומלת בהם ההחלטה לנוס מן המקום.

משל זה הוא המשל למלחמתנו ביצר הרע.
ונמשיל אותו לסוחר דגול שרכש מפעל ענק ולא היה בידו פרוטה אחת ואת כל כספו השיג בהלוואת קצוצות ריבית. וכשהחלו הנושים לצוץ מכל עבר הבטיח להם הבטחות, שברגע, ישלם להם שכרם שהרי יש לו מפעלים בכל העולם. וכולם שקטו על רוגזם וחיכו בשמחה לקבל שכרם.
זה דרכו של היצר הרע שהרי המלחמה כנגדו מכל עבר, ואין בידו מאומה להתגונן רק "רמאויות".
כבר גילו זאת האבות והחלו מלחמתם כנגדו. בא אברהם וניסה לכבוש אותו בחסד ועמד בכל הנסיונות אך לא הצליח להתיש אותו. כבש אברהם את מדת החסד עמד בנסיונותיו אך היצר נשאר בתוקפו. בא יצחק ונלחם בו בגבורה הושיט צוארו לשחיטה הראה לו שאין לו שום פחד ממנו. נבהל היצר עד שהפך למים בו עברו אברהם ויצחק את הדרך להר המוריה. עמד יצחק בגבורה אך לא יכל לו. ואז בא יעקב, חדר לתוך ביתו של היצר ונלחם בו בדרכו ובכליו. נכנס אליו כבר בלידתו לאותה השליה ונאבק בו כבר בבטן. אורב לו יעקב בכל פינה, תופס אותו עייף וקונה ממנו את הבכורה. אמו שאהבתו עוזרת לו לקחת את הברכה, שהרי היא אחות לבן הרמאי יודעת היא את דרכו. ואומרת לו "עלי קללתך בני". נלחם הוא ברמאי הלבני ויכול לו בכל. איך עשה זאת יעקב? הבין יעקב שמה שהחסירו אבותיו זאת מידת ההכרעה. שאם לא יכריע אותו בכל צעד יבוא הוא וירמוס אותו. זוהי מדת התפארת. היא המכריע בין הדין לחסד היא האמת והיא ודאי הרחמים זהו המשפט.

משפט שלמה - שאמר לשתי הנשים הביאו את הילד ונחצהו. ואמרה האם תנו לה את הילד ואל תחצוהו. והרמאית אמרה חצו את הילד. שהרי בסיפור הזה בא שלמה החכם מכל אדם, שמלך על העולם כולו בחכמתו ובכח ההכרעה, ומלמד אותנו מהו משפט. מהי מדת התפארת? היא המכריעה בין החסד לדין, היא לא הממוצאת ביניהן אלא מכריעה. תפקיד הגבר בבית להיות המכריע. אם אינו מכריע לא תשמע לו האשה, לא ישמעו לו ילדיו. כולם צריכים מכריע בבית. מלך שלא מכריע אינו מלך.
גם היצר חשש מכל, ממדה זו שהרי אין כוחו אלא הרמאות. וכשיש כנגדו מתפלל שיודע להכריע בתפילתו שיודע לעמוד על שלו, לא יכול לו היצר.

יעקב יורד לחרן ושם במקום מתפלל ומתנה אם הקדוש ברוך הוא, אתה תעשה את שלך ואני את שלי. כך אומר לו יעקב. וכך הוא נוהג אם לבן בכל הדרך. וכך הוא נוהג באחיו עשו. כמובן שלא יכל יעקב לשחוט את היצר, זוהי עבודתו של הקדוש ברוך הוא. אך הצליח יעקב שנכנע לו היצר והגיעו הם להסכם, אתה לא תעבור לחלקי ואני לא אעבור לחלקך.
כך זכה יעקב בהכרעותיו שכל מעשיו בראו מלאכים אין ספור ששמשו אותו בכל דרכיו. "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים" (בראשית לב' ב').זה מה שלימדנו יעקב. כלי זיינו היא התפילה. יש בכוחה להכניע את היצר עד שלא יוכל לנו. באם נידע להשתמש כראוי בחרב המשפט לקלוע בחוט השערה לעמוד על ההכרעה בעוז וגבורה מובטח לנו מיעקב אבינו חיי העולם הבא.

אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה