אברהם אבולעפיה - קבלה נבואית - לדעת ברוח Created by amnon gross

אני ראשון ואני אחרון

2012-02-06T12:55:00.003+02:00

במאמר מאתמול הבאתי את דברי הרמב"ם הפותחים במילים, יסוד היסודות ועמוד החכמות.

וכהרגלי אני בא מהלימוד הנעלה והמתקדם ביותר ואט אט בהמשך המאמרים אסוג ואסוג עד לתחילת הלימוד.

ומכאן (מה שהבאתי למעלה) רצוני לומר שכן הרמב"ם וכן הנביא ישעיה מלמדים אותנו דרכי הנבואה. ובראש המעלה הוא הלימוד המבאר את התהוות הדיבור ואיך לקושרו לשורשו דהיינו השכל ומכאן הדרך קצרה אל רוח הקודש.

וכיוון שטיפסתי מעלה מעלה לכל האוחזים עדיין בתעופה הביא מאמר נפלא מהרב אבולעפיה שבלשונו הצחה (אך המפרכת את מוחנו) מסביר את העניין באורך. (ואולי מידי פעם הביא הערה בסוגרים)

מספר חיי הנפש - מחשבת הלב היא עניין אחד בפני עצמו (ה)נמצא בציור השכל או בציור הדמיון (נקדיש לעניין בעתיד מאמר בפני עצמו). ודבור הפה הוא עניין אחד בפני עצמו (ה)נמצא בלשון. והמעשה הוא עניין שלישי בפני עצמו (ה)נמצא בידיים ושאר האברים עוזרים לו בעת הפועל. רוצה לומר העיניים לראות, והרגלים להתנועע ממקום למקום, והזרועות להניע הידיים.

ומבואר הוא שהציור אינו מחויב תנועה, ולא מעשה ולא דבור. אבל הלב מצייר איך ישלח הדבור לפה, והפה מדבר בכוח. אז בעת הציור הוא כח קרוב, ובלא עת הציור הוא כח רחוק, ובעת התחברות קול ורוח ודבור (גם כאן צריך ביאור נרחב) בפה יחד ברצון הלב, הפה מתנועע ופותח וסוגר שעריו, שהם השפתיים, ומעלה ומוריד החומות שהם השיניים, ומוליך ומביא ומניע בכל צד את הדבור בלשון עד השיניים ועד החייך. ושולח כח מן הריאה המנפחת את הרוח על הגרון בשיתוף קול, והגרון שהוא הצינור מוציא את רוח חוץ לשערים, ומשתפו עם האוויר שהוא יסוד שני ליסוד הרוח.

ולפעמים יצאו עמו טפי מים מתוך הפתיחה והסגירה על השפתיים, שהם מלחלחות תמיד מן הרוק הלח החם שהוא בטבע האוויר וחומו מקריי (מקריי – הכוונה שהוא אחד מן המקרים המתרחשים בטבע כגון הזמן הוא מן המקרה, הצבע הוא מן המקרה, כן מצב הצבירה שהוא חום הוא מן המקרה. ומה שלא מקרה הוא עצם). אך אמיתת טבעו הוא טבע המים, שהוא קר ולח כמים.

(לא למהר הפסקות קטנות יכולות לעזור J)

וזה הכח הרוחני משתף עמו קול הברה (הברה היא הצליל הראשוני של האות הנשמע לאוזן וזאת הכוונה כאן. המושג הברה התפשט ומה שהורגלנו בו כי הברה היא חלק מן המילה ויכולה להכיל כמה אותיות אך כאן הברה משמשת לצליל עבור אות אחת בלבד), וכשזה כולו נמצא בחמשה מקומות הפה במציאות מעשי, אז נאמר שהפה מדבר בפעל.

ולפעמים יהיה הדבור ההוא נמשך אחר הציור השכלי, ולפעמים אחר הדמיוני (כבר אמרנו שצריך הסבר בין הציור השכלי לדמיוני), ולפעמים לא ימשך אחר שום ציור כלל, אלא אחר ההרגל. כי באלה השלשה דרכים הפה מדבר.

והמעשה (קצת בעניין המעשה נגענו במאמר שהבאתי במוצאי שבת ה4 לפברואר) הנה ימשך ג"כ אחר אחד משני הציורים, רוצה לומר השכלי או הדמיוני. וגם ימצא ממנו מה שלא ימשך כי אם אחר ההרגל גם כן. כי שלשת הדרכים הללו נמצאים במעשה כמציאותם בדבור. ואם ימשך הדבור או המעשה אחר ציור השכלי, הנה ענייניהם אלוהיים. ואם ימשכו אחר הציור הדמיוני לבד, הנה ענייניהם שדיים. ואם לא ימשכו אחר זה ולא אחר זה הנה ענייניהם לפי היותם הרגליים אנושיים לבד. וכשנמשכים אחר ציורם, לא יתכן בלתי התחדש תשוקה וחשק וחפץ ואהבה ורצון ובחירה או אחד ממה שימצא פועל בידיים או דבור בפה.

אם כן הבחירה והתשוקה הנמצאים בציור במחשבת הלב, הם מניעים הקרובים לידיים ולפה להוציא המעשה והדבור מן הכח אל הפועל. וגם לא יתכן המצא אחד מן הציורים בלתי מציאות דבר, חוץ מהם, לפי מחשבתם או באמת.

ודע שהציור השכלי לא ישיג דבר כי אם אמת. כאומרך, מציאות השם (את מציאות השם אפשר לתפוס-)בהשגת שלילות והרחקות חסרונות ופחיתויות ממנו יתברך. ובמציאות המלאכים, ובמציאות הגלגלים, והרבה מתנועותיהם שאינם מורגשות. כי המורגשות מהם מושגות לראות בעין, ואין צריך להשיגם בשכל (בשכל אנו משיגים מה שלא ניתן להשיג בחושים). ובמציאות הוויות היסודות ארבעה, לא פחות ולא יותר והוויות ארבעה מיני המורכבים ממוזגים ומעורבים ומורכבים מהם.

הצעת הגשהJ - כדי לנוח קצת וחזור שוב על הקטע מההפסקה הקודמת.

והיות התחלתם (של המורכבים מ-)החמר והצורה הטבעיים, והיות התחלת הטבעיים נפשות השמים וכוחותיהם, והיות התחלת הנפשות השכל הפועל והשכלים הנפרדים, והיות התחלת כל נמצא שעבר והיה, וכל נמצא שעומד והווה, וכל נמצא שעתיד להיות, ויהיה הוא השם יתברך שמו, אליו התחלה, שהוא סבה הראשונה לכל (עד כאן בנשימה אחת). וכשישוער המציאות לכל נמצא ממנו יתברך עד השפע האחרון המושפע ממציאותו יקרא ראשון. אך כשישוער המציאות ויערוך מן הנמצא האחרון ונחשוב האחרון ראשון, יגיע המציאות בחקירת סבותיו עד השם יתברך מסבה לסבה, עד שנאמר עליו יתברך כי הוא הסבה האחרונה לכל.

ועל כן נקרא ראשון ואחרון כלומר ראשית ואחרית, ראשית כל מצוי ואחריתו ותכליתו וסופו. ורבים באלה העניינים אשר יושגו בשכל כאשר הם. אך הדמיון יצייר מציאות עניינים רבים נמצאים באמת, אלא שיקרה לו מקרה בציורו וימנעהו דם הלב מהציור האמיתי, ויצייר דברים רבים שאין להם מציאות כלל, לא בשכל ולא חוץ לשכל כלל, כי אם במחשבת הלב.

והנה גם הרב אבולעפיה סיכם את דבריו בנבואת הנביא ישעיה " אני ראשון ואני אחרון".

אני מציע לקרוא שוב ולקפוץ על הערות שלי בסוגרים כי לפעמים הם קוטעות את רצף המחשבה.

דברי הרמב"ם

2012-02-05T13:25:00.000+02:00

כעת היום נביא דברי הרמב"ם: (רמב"ם יסודי התורה פרק א)

יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להימצאות. ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי ולא ייבטל הוא לביטולן, שכל הנמצאים צריכים לו; והוא ברוך הוא אינו צריך להן, ולא לאחד מהן. לפיכך אין אמיתתו כאמיתת אחד מהן. הוא שהנביא אומר "וה' אלוהים אמת" (ירמיהו י, י) - הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמיתו. והוא שהתורה אומרת "אין עוד, מלבדו" (דברים ד, לה), כלומר אין שום מצוי אמת מלבדו כמותו. המצוי הזה, הוא אלוהי העולם אדון כל הארץ. והוא המנהיג הגלגל בכוח שאין לו קץ ותכלית, בכוח שאין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד, ואי אפשר שייסוב בלא מסבב; והוא ברוך הוא המסבב אותו, בלא יד ובלא גוף. וידיעת דבר זה מצות עשה, שנאמר "אנוכי, ה' אלוהיך" (שמות כ, ב; דברים ה, ו). וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר, חוץ מזה - עובר בלא תעשה, שנאמר "לא יהיה לך אלוהים אחרים, על פני" (שמות כ, ב; דברים ה, ו); וכפר בעיקר, שזה הוא העיקר הגדול שהכול תלוי בו. עד כאן לשונו.

הנה פתח הרמב"ם בצירוף שם ההוי"ה בראשי התיבות, וכן אפשר למצוא דמיון רב בין דבריו לדברי האריז"ל, רק שהרמב"ם הקדימו ב500 מאות שנים.

כיון שעסקינן ברמב"ם נביא מדבריו בעניין הנבואה:

דעות בני אדם בנבואה כדעותם בקדמות העולם וחידושו - כי כמו שאלו שהתבאר אצלם מציאות האלוה, יש להם שלש דעות בקדמות העולם וחידושו, כמו שבארנו, כן הדעות עוד בנבואה שלש. ולא אפנה לדעת אפיקורוס, שהוא לא יאמין מציאות אלוה, כל שכן שלא יאמין נבואה, ואמנם אכוון לזיכרון דעות מאמיני האלוה בנבואה:

הדעת הראשון - והוא דעת המון הפתאים ממי שיאמין בנבואה, וקצת המון אנשי תורתנו גם כן יאמינהו - והוא, שהאלוה ית' יבחר מי שירצה מבני אדם וישרה בו הנבואה וישלחהו - אין הפרש בין שיהיה האיש ההוא אצלם חכם או סכל, רב השנים או צעיר השנים, אלא שהם יתנו בו גם כן קצת טוב ותיקון מדות - כי בני אדם עד עתה לא אמרו, שישרה האלוה שכינתו על אדם רע, אלא כשיחזירהו למוטב תחלה, לפי זה הדעת:

והדעת השני - דעת הפילוסופים, והוא שהנבואה - שלמות אחד בטבע האדם, והשלמות ההוא לא יגיע לאיש מבני אדם אלא אחר לימוד, יוציא מה שבכח המין לפועל, אם לא ימנע מזה מונע מזגי או סבה אחת מחוץ - כמשפט כל שלמות שאפשר מציאותו במין אחד - שלא יתכן מציאות השלמות ההוא עד תכליתו וסופו בכל איש מאישי המין ההוא, אבל באיש אחד, ואי אפשר מבלתי זה בהכרח, ואם היה השלמות ההוא ממה שיצטרך בהגעתו למוציא, אי אפשר מבלתי מוציא. ולפי זה הדעת, אי אפשר שינבא הסכל, ולא יהיה האדם מלין בלתי נביא ומשכים נביא, כמי שימצא מציאה. אבל העניין כן, והוא, שהאיש המעולה, השלם בשכליותיו ובמדיותיו, כשיהיה כוחו המדמה כפי מה שאפשר להיות מן השלמות ויזמין עצמו ההזמנה ההיא אשר תשמענה, הוא יתנבא בהכרח, שזה - שלמות הוא לנו בטבע. ולא יתכן לפי זה הדעת, שיהיה איש ראוי לנבואה ויכין עצמו לה ולא יתנבא, כמו שאי אפשר שיזון איש בריא המזג במזון טוב ולא יולד מן המזון ההוא דם טוב ומה שדומה לזה:

והדעת השלישי - והוא דעת תורתנו ויסוד דתנו הוא כמו זה הדעת הפילוסופי בעצמו, אלא בדבר אחד - וזה שאנחנו נאמין שהראוי לנבואה, המכין עצמו לה, אפשר שלא יתנבא, וזה - ברצון אלוהי. וזה אצלי הוא כדמות הנפלאות כולם ונמשך כמנהגם, שהעניין הטבעי - שכל מי שהוא ראוי לפי בריאתו והתלמד לפי גידולו ולימודו - שיתנבא; והנמנע מזה אמנם הוא כמי שנמנע מהניע ידו, כירבעם, או נמנע הראות, כמחנה 'מלך ארם' בעניין אלישע:

מתחיל בלימוד קבלה

2012-02-04T20:36:00.003+02:00

מאחר שכבר הכנתי עצמי ללימוד הקבלה התחיל בלימוד:

אפתח במאמר מתורת האריז"ל (ספר עץ חיים - שער א ענף ב)

"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן אור אין סוף פשוט ההוא. ולא היה לו בחינת ראש ולא בחינת סוף אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת והוא הנקרא אור אין סוף. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו, אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות כמבואר אצלנו בענף הא' בחקירה הראשונה. והנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש, וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית. ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל ריקני מנקודה אמצעית ממש. והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההיא באופן שמקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה". עד כאן לשונו.

אומרים מפרשים רבים שעניין הצמצום אי אפשר להבינו כפשוטו, ואנסה לבארו כפי השגתי והשם יסלח לי אם שגיתי.

מקדים האריז"ל הקדמה קצרה לדבריו ומסביר את תמונת המצב לפני הצמצום, והצמצום מתחיל במשפט, "וכאשר עלה ברצונו". ואומר אני כי הרצון הוא צמצום המחשבה, שהמחשבה רָצָה לכל כיוון והרצון תופס אותה בנקודה מסוימת. וזה הצמצום הראשוני המדובר כאן. צמצום זה הביא את האור אין סוף לנקודה אחת.

שאלה ראשונה. מזה נקודה אחת?

נניח את העיפרון על הנייר באופן שתיווצר נקודה. למעשה מה שאנו רואים בעין זהו הסבר תאורתי על "נקודה". כי אם ניקח את אותה הנקודה ונגדיל אותה נגלה שהיא מורכבת מנקודות רבות. אם כן מהי נקודה? נקודה היא החלק הקטן ביותר שאין ממנו חילוק. כמובן שזה פילוסופי ולא ניכר במציאות.

שאלה שנייה. כמה מקום תופס האין סוף? נוכל לומר שנקודה יכולה לכלול בה את האין סוף (דהיינו האין סוף יכול להימצא בנקודה הקטנה ביותר). כפי שראינו למעלה בדברי האריז"ל שבאותה נקודה מצומצמת מחשבת האין סוף כולה ורצונו. (ועוד נבאר בהמשך).

הצמצום השני הוא הצמצום לצדדים סביבות הנקודה, כמו שמסביר האריז"ל.

שאלה שלישית. איך, כדי לסבר את האוזן נוכל להבין את הצמצום השני?

אקח משל - כפי שפועל רצוננו. תפסנו מחשבה ממחשבות רבות שרצות בנו והעלנו לתודעה רצון - והוא לבנות בית. זהו הצמצום הראשון. ותכף מכאן התחלנו להרחיב את הפרטים, כאן מתחיל הצמצום השני (היכן נבנה איך יראה מי יבנה וכו' וכו'). עד שבסופו של דבר הגענו עומדים ומברכים שהחיינו על המעשה המוגמר.

שאלה רביעית. מהו החלל הפנוי?

בין הרגע של הנקודה הראשונה והצמצום השני שהוא הפרטים נוצר חלל, או בלשוננו פתח הזדמנות לסוף המעשה (הבית). זהו החלל הפנוי המוזכר למעלה. וכפי שמביא האריז"ל בהמשך דבריו (מה שלא הבאנו למעלה). והנה דבריו: "והנה אחר הצמצום הנ"ל אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור האין סוף ממש כנ"ל הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים ויצורים והנעשים."

מכאן נוכל לבאר משפט פשוט, ידוע ומפורסם בפי כל: "סוף מעשה במחשבה תחילה" אך אם נתבונן בו נראה שאיננו כל כך פשוט. שהרי יכל המשפט להיות קצר יותר – "המעשה במחשבה תחילה" – מדוע נוספה המילה "סוף"? וממנה השאלה היכן התחלת המעשה?

אך לפי הסברנו העניין קל הבנה מרגע שעלה ברצונו כאן התחלת המעשה – המעשה הוא הצמצום. (הצמצום הראשון והשני הם תחילת המעשה) ומסוף המעשה אפשר לתפוס את המחשבה תחילה. ולשם המחשה אם היינו תופסים את המעשה של בניית הבית בפעולתו הגשמית (של מישהו אחר) לא היינו יכולים להצביע בוודאות על המחשבה. כי כשקנה מישהו אדמה לא בהכרח שהוא הולך לבנות בית. שמכרנו למישהו עצים לא בהכרח שהוא הולך לבנות בית, וכך הלאה.

לסיכום רק רצוני להגיד שיש הבדל בין מעשה האלהים למעשה האדם. ואשתדל לבאר זאת במאמרים הבאים.

הכנה ללימוד הקבלה

2012-02-02T06:48:00.003+02:00

אני מזכיר! אני מביא כאן מדברי הרמ"ק הפזורים בספריו. כפי שליקט אותם לפני כ100 שנים שמואל אבא הורודצקי מצאצאי רבי נחמן מברסלב.

אין ראוי לבוא בכל עת אל הקודש, עד שיטהר מחשבותיו מהבלי הזמן ותחבולותיו, וינקה ראשו מהגאוה כי היא קליפה מונעת לבעלה מלהיכנס לחזות בנועם השם ומלבקר בהיכל חכמה הזאת. וצריך להשפיל עצמו כעפר לפני כל אדם ויהיה שומע חרפתו ושמח ביסורין, ולא יהיה עסקו בחכמת התורה להתגאות. ומה גם לימוד החכמה הזאת, כי אש היא עד אבדון תאכל. לכן צריך להתנהג בשפלות זמן עד אשר יראה בעצמו, ואז יכנס אל מקדש השם. וראוי לכל הבא בשערי הגן, גן החכמה, להיות תפילתו לאל יישר צעדיו וייטב לכחו, לבל יכשל ולבל ימוט מו האמת ימין ושמאל.

ידיעת סודות תורתנו הקדושה היא ע"י הצרופים והגימטריאות והתמורות וראשי תיבות וסופי תיבות ותוכי תיבות וראשי פסוקים וסופי פסוקים ודלוג אותיות וצרוף אותיות. ועניינים אלו נשגבים ונעלמים וסודם נשגבה ואין בנו כח להשיגם לרוב העלמם. כי יתחלפו על פי דרכים אלו לאין סוף ולאין תכלית. ועל זה נאמר "ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים". ועניינים אלו אנו מקוים שיתגלו אחר התחיה אחר העיכול החומר העכור ואחר שיצרף הגוף הנגוף ויישאר הצורה בחפץ יוצרה.

ואחר שאתה מורגל להפשיט המלות והעניינים מקליפות משלים, תרגיל עצמך להפשיט המאמרים מחומרם ולהמשיך דעתך בהיכנסם בפנימיות, אם יורו על השפעת המידות או קשרן או המשכתן ואצילותן אלו מאלו או שורשן או הנהגתן. ועניין זה אי אפשר לך לעמוד עליו כראוי, אם לא ע״י הנהגתך בפשטי הזוהר בפסוקים היאך הוא מפשיטם מחומרם ומגלה נסתרים, ומשם תתחכם אל כיוצא בו, ואז יגיע שכלך אל שיעור מדרגה שתוסיף בהשכלת החכמה ובהקדמותיה בפלא, מה שהוא חלקך בסיוע נשמתך בתפיסתה בצורות העליונות הדקות. ואם אתה הרחקת אותה ברוע מפעליך דע שלא תועיל לך כל עצתי זאת באחד מאלף מהתועלת שהייתה מועילה לך אם נטהרת. ועוד אני מפחד שלא יזיקך. וכח הקליפות המחוברות אליה לא יביאך אל מקום שתיפול במהמורות האמונות המזיקות כמו שנפלו רבים שקדמוך בעבור היותם רוצים להיכנס אל חכמת הפרד״ס קודם הזמן הנאות לכל הסיבות הצריכות אל העניין הזה.

ורבים נכנסו לים חכמת הפרד״ס הזאת ונוקשו ונלכדו ברשת שוחה עמוקה. ולכך אתה אחי, הכנס בפרד״ס מדרגם אחר מדרגה ע״י אומן בקי, והתלמד בספרי רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום ובהם תמצא נועם לשכלך הזך אם אתה מן הזוכים, ואל תמהר להציץ מן חרכי מעוט ידיעותיך פן יחשכו עיניך בסברות כוזבות ונמצאת נפגע. אלא עמוד והתבונן עד שיפתחו לך שערי מדע, ותהיה מאחד מעיר ושנים ממשפחה הנאספים אליה בשלום ונכנסים בשלום.

ואל יעלה בדעת שום יודע המעיין בספרי חכמת הקבלה, שאפשר למקובל חכם לכתוב כל חקיקת הדברים בספר כמו שהם בלב המשכיל, מפני שמתמעטים הדברים מהלב אל הכתב, לכך לא ידמה שום יודע שירד לעומק ספרי החכמה הזאת, ומה גם דברי רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום. הגם שהיו דבריו כשאר חלקי תורתנו הקדושה, היו קצרים מפני שהם דברי התנא. והעריך דברי המשנה עם דברי התלמוד ודברי התלמוד עם דברי הגאונים ואחר כך המפרשים. והעריך שכלנו הקצר אל ערכי דבריהם. ועוד העריך היותם סתרי תורה כמה יתרחקו. אמנם נשיג מהם מה שיעזר השכל מאת הבורא שהעיקר תלוי בו.

באופן וזמן לימוד הקבלה,

ראיתי ענין זה מתחלק אל שלשה חלקים: האחד בהכנת עצמו להיותו ראוי להיכנס אל ההיכל הזה. והן אמת אין ראוי לכל הבא למלא את ידו, ללבוש את בגדי השרד לשרת בקודש יבא וילבש חס ושלום, אלא ראוי ראשונה להפשיט מעליו קליפת הגאווה הגסה המונעת אותו מלהשיג האמת, ויכוון לבו לשמים כדי שלא יכשל. שנית, צריך שיהיה מורגל בפלפול בעומק, כדי שיהיה מורגל ויוכל להפשיט המאמרים מהמשלים ובזה יגיע אל המכוון בחכמה זו. שלישית ידבק עצמו למלא כרסו בדיני הגמרא ופירוש המצות על דרך הפשט בפירוש הרמב"ם ביד החזקה. ידריך עצמו גם במקרא הן רב הן מעט, כדי שיהיה שלם במקרא ומשנה ובידיעה נכונה ואל יכשל.

בהגעת הזמן. אין ספק שאין ראוי לאדם להיכנס בחכמה זו אם לא נשא אשה ויטהר מחשבתו. עוד צריך להגיעו לפחות לשנת העשרים כדי שיגיע לפחות לחצי ימי הבינה, ואף אם יש שפירשו עד שיגיע האדם לשנת הארבעים אין דעתנו מסכמת בזה עמהם, והרבה עשו כדעתנו והצליחו. ועם כל זה הכל לפי טהר הלב וכפי טוב העצה הנכונה.

בזמן הראוי ללמוד. ודאי כי בכל יום נקל אל האדם ללמוד, אמנם הזמנים היותר מוכנים להשכיל בעומק הן בלילות ארוכות מחצות ואילך, או ביומא דשבתא דיומא גרים, וכן בערב שבת מחצות ואילך, ובימים טובים, ומה גם בעצרת כי זה ניסיתי פעמים רבות ומצאתיו יום הצלחה דרך פלא, וביומי סוכות בסוכה כי שם יש הצלחה גדולה. ושעות אלה הנזכרות הן מנוסות אצלי ודרך ניסיון אני מדבר.

בדרך הלימוד. צריך שתשתתפנה אל הלומד היראה והשמחה יחד כדכתיב וגילו ברעדה, ותשתתף אל שתי מדות אלה הענווה. וקרוב בעיני שצריך גם להצטרף אל שלש אלה הדאגה מזמן הנעורים, וגם החרטה מהפעולות החולפות שהם מסך קצת מבדיל. עוד יתמיד האדם בלב נשבר להתוודות על העוון ובוודאי מועיל נגד הקליפה.

ממי ילמד. ממי שנהג בדרכי יושר כפי האפשר, כי בידו מסורים גנזי רבו. ואל ירדוף אחר המתגאים בידיעתם, כי קולם יהמה כגלי הים ואין להם כדי רביעית, וזה ניסיתי אני פעמים הרבה. וקרה גם ענין זה לקצת מחברים יחברו ספריהם בחידות ומליצות וחרוזים, עד יבאו דבריהם ברב ענין, ולא נכניס ראשנו בזה חס ושלום, שאין ראוי להטיל מום בקדשים. אמנם הספרים שידבק בהם האדם להשגיח בהם, הם, חיבורי הרשב"י ע"ה כמו הזהר והתיקונים ורעיא מהימנא ושה"ש וסבא וינוקא. ומהקודמים אליו, ספר יצירה, וספר הבהיר, ומדרש רות, ומדרש איכה מהזוהר. ומהמאוחרים, מדרש מגלת אסתר מהזוהר. וגם ספר מעין החכמה, ופרקי מרכבה, ופרקי מעשה בראשית, וכיוצא, וקצת פקודין הנמצאים להרשב"י ע"ה. בהם ידבק האדם לאהבה ויצליח בחכמה זו, ובתנאי שיעמיק בהם בעיון נמרץ ואז ימצא מבואר רוב מה שנמצא בספרי המפרשים האחרונים ולא יצטרך אליהם, ולא חס ושלום כוונתנו לפסול, אלא לבחור אל המעיין הדרך הקצרה עם היותה ארוכה.

הכת הרצויה, הם אותם האוחזים להם דרך הישר, שיש להם חלק במקרא וחלק בגמרא והוראותיה שהם אצלנו כמשנה, וחלק בחכמה זו (קבלה), ולומדים אותה לשמה להיכנס בסודותיה לדעת את קונם, להשיג המעלה הנפלאה בהשגה האמתית בידיעת התורה, ולהתפלל לפני קונם לייחד במצותיו קודשא בריך הוא ושכינתיה, והיא העבודה הרצויה לפני בורא כל.

המשך מעלת לימוד הקבלה

2012-02-01T09:09:00.001+02:00

"לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו". ירצה, כי מי שימשך אחר התאוות ומעוט ההשכלה בתורה וסודותיה יקרא כסיל, מפני היותו נמשך אחר הכסילות והפתיות ושכרון עולם השפל הנופל. ויאמר כי הכסיל הזה לא יחפוץ בתבונה, פירוש, בדברים הנעלמים והם סתומים בתוך הדבר הנגלה, כי זה גדר התבונה כמאמרם ז"ל (חגיגה יד. סנהדרין צג:) מבין דבר מתוך דבר. והנה הכסיל לא יחפוץ בדברים הנעלמים הצריכים תבונה לדלותם, כאומרו ואיש תבונה ידלנה, (משלי כ' ה) "כי אם בהתגלות לבו", פירוש, בדברים הנגלים שהם לבוש אל הנעלמים, והם הנראים לכאורה פשוטן של דברים. והם לכאורה נגלים אל הלב, ולא אל לבות המשכילים, אלא אל לבות הכסילים שכמותו, וזהו שאמר, בהתגלות לבו, פירוש גלוי דעתו הקצר:

צריך יראה גדולה אל החכמה הזאת, ומה גם בהיותו עוסק בשיעור קומה, וגם צריך אהבה. ושמעתי כי הקדמונים היו נוהגים ליישב על גבי קרקע כשהיו מלמדים חכמה זו לתלמידים כדי להכניעם ולאיימם.

שאר דיני התורה בהיות האדם עוסק בדיניה, יעלו בדעתו חלקי הסותר בתחילת העיון, ויאמר על טמא טהור וכיוצא, ואין מזה נמשך חורבה כלל, אלא ימשך עיונו עד שיעמוד על אמיתת הדין, או יעמידוהו חבריו, ואין בזה עוון כלל אשר חטא, מה שאין כן במעשה מרכבה ובמעשה בראשית, שאם יטעה באחד מן הדברים הנעלמים הרי האמין במה שאינו הגון, והם דברים תלויים בהאמנת הלב, ולכן אי אפשר להעלות בהם חלקי הסותר שלא יטעה באחד מן הצדדים, ועל עבירה כזו נאמר אין עבירה מכבה תורה, אלא סופו שמסכים אל האמת,

וצריך אדם לדלות מים מבורות עמוקים להשכיל נסתרים ולמודדם בשכל מדידה ושיעור יפה, להיכנס אל תוכיות החכמה העליונה וההנהגה הפנימית.

יש דברים נסתרים שקשה בלב המשתדלים לרדוף אחר חקירת מעשה השם כי נורא הוא ויש בית דין גבוה ששם נדונים הדברים הנסתרים והם בסוד הכבוד העליון הנקרא מחשבה ועל אלו שאל משה ואמר "הראני נא את כבודך".

והעוסקים בסודות התורה יש בידם לתקן העליון.

הקדושה מתרבה ועושה פירות, ואור הנשפע על ידי התורה האמיתית, רצה לומר היודע הסודות ושונה בהם לעולם וכן שאר חלקי התורה, אין ספק שישפיע שפע שיהיה אותו השפע והאור הנברא עומד לעולם ועושה פירות לו ולדורות, כעניין דכתיב (שמות ל"ד ז), "נוצר חסד לאלפים" פירוש שומר החסד לאלף דור, כעניין זכות אבות וכיוצא.

צריך בהכרח שיתעמק בתורה שבעל פה שהיא פירוש התורה והיא נשמת התורה רצה לומר מגלה רוחניותיה שהוא פירושיה וסודותיה.

התורה עצמה לבוש אל עצם האלוה כמו שהספירות הם לבוש אל עצם השרש המתפשט ולסבה זו עסק התורה עולה על הכל.

עם היות אלו (אותם שהם עוסקים בסתרי הלכות דרשות ואגדות והחוקים והדינים והמשפטים כפי פשוטן של דברים לבד) שכרם כפול ומכופל והיא המידה הנבחרת. עם כל זאת אינם זוכים למעלת הנשמה הזאת עד הגיעם לסתרי הספירות שהם סוד האלהות. והם נקראים מארי (בעלי) מידות. ונקראים כן מטעם כי כל העסק של החכמים בקבלה הוא במיידות ועניינם. שאלו יורשים נשמה מצד המלכות בעצמה לא מצד מטטרון עבד. ולא מצד אמה.

"הבן בחכמה וחכם בבינה בחון בהם וחקור מהם ודע וחשוב מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו". נראה לבאר כי חכמה היא הקבלה והלמוד שאדם לומד מרבו. כעניין מוסרין לו ראשי פרקים. הבינה היא העיון והתוספת שאדם מעיין ומוסיף מעצמו מתוך כללים וראשי פרקים הנמסרים אליו. ועתה אל זה כוונו באמרו, "הבן בחכמה". רצה לומר עיין היטב במה שלמדת מרבך בחכמת המידות שאין מוסרין בה אלא ראשי פרקים. וצריך האדם שיבין בה דבר מתוך דבר, כענין אמרם ז"ל (חגיגה י"ג) אין אומרים דבר זה אלא לחכם ומבין מדעתו. הנה שצריך האדם לדמות דבר אל דבר ולהוציא דבר מתוך דבר כדי שיהיה לו שכל מוליד ולא שכל עקר. ואמר, "חכם בבינה" פירוש כשאתה מוליד ומדמה בשכלך ותבין, צריך שתחכמהו ותסברהו בקבלת הרבנים ובקוצר דבריהם שיהיה נכלל העניין במוסף אליך הן רב הן מעט "ועל בינתך אל תשען". ובחון בהם רצה לומר בעצם הספירות דהיינו בהם במהותם תהיה הבחינה בדרך רצוא ושוב בלבד ובדרך ענוה ולחוס על כבוד קונך המחכים הפתאים וזהו "בהם". אמנם בפעולות הנמשכות מהם יהיה העניין בחקירה עצומה ובידיעה טובה במשא ומתן ובעיון גדול. ולהיות כי החקירה היא בפעולות הנמשכות לנו ממציאות הספירות אמר "וחקור מהם" רצה לומר בהנמשך מהם ולא בעצמותם דהיינו "בהם". "והעמד דבר על בוריו", פירוש העמד העניין על תקפו ורד לעומק הדרוש כדי שיהיה ברור לך בלי ספק. "והשב יוצר על מכונו", פירוש כל כוונתך על כל פנים יהיה להיות מלך מלכי המלכים האין סוף ברוך הוא משגיח במכונו שהם כסאותיו שהם י' ספירות, והכוונה הכל יהיה לעניין יחוד הנאצלים המתייחדים במאציל והמאציל בנאצלים.

מעלת לימוד הקבלה

2012-01-30T10:01:00.008+02:00

אני מביא כאן מדברי הרמ"ק הפזורים בספריו. כפי שליקט אותם לפני כ100 שנים שמואל אבא הורודצקי מצאצאי רבי נחמן מברסלב.

וכך הוא מביא:

קודם בואו לעולם עוסק בה {בתורה} כפי בחינתה שם שהתורה היא מצויה בכל העולמות. ירד למטה בעולם הזה עוסק בם כפי מציאותם בעולם הזה. ואשריו מי שיודע להמשיכה לעולם התחתון כמציאותה בעולם הזה ובעולם הבא ובעולם התחיה וכמציאותה אחר חידוש העולם, כאשר אבאר. מפני שהתורה הויה דקה רוחנית מתלבשת במשלים גשמיים, ומשליו יש בהם חכמה גדולה ושכר טוב לעוסק בהם. אמנם המפשיט חומרה שוכב עם בת המלך ובא עליה כדרכה והיא נשואה לו. ויודע להפשיט לבושיה לבוש שתחת לבוש ולבוש שתחת לבוש עד היותו בא אליה אל פנימיותיה. ואשריו מי שנכנס ולא נטה הדרך. ולזה נאמר "בהתהלכך תנחה אותך". דהיינו סוד הנהגת האדם והילוכו בעולם הכזב הזה, שאין בו אמת אלא תורה ונשמה ואלהינו. ומי שייחד שלשתם הרוויח. ומי שלא קשר שלשתם לא עשה דבר. "בשכבך תשמור עליך". דהיינו עולם שאחר המוות עד זמן התחייה. "והקיצות היא תשיחך" בתחייה שאחר המוות. ולעולם תורה מתהלכת עם האדם עד התקשרו בעץ החיים.

"חכמות בחוץ תרונה", דהיינו סודות הנעלמים בתורתינו הקדושה. והיא אומרת, "עד מתי פתים תאהבו פתי", ירצה, אתם נמשכים אחר הפשט, ואתם מפתים את עצמכם בפתיות, "ותאהבון פתי" זה חלק שהם מאמינים בתורה שאין בה אלא פשט. "ולצים לצון" וכו' זה כגון מנשה וכו' שהיה דורש בהגדות של דופי {ומתלוצץ על דברי תורה} (סנהדרין צט:). ומי גרם זה, רודפן אחר פשוטן של דברים ולא יביטו אל נסתרם. והיינו "וכסילים ישנאו דעת" דהיינו ידיעת הנעלמות, ובתריה מאי כתיב {ואחרי זה מה כתוב} "תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי", פירוש, הנשמה המתלבשת בתוך הפשט, "אביעה לכם רוחי", אודיעה דברי אתכם בנסתר שיש בי, "ותפרעו כל עצתי" אז יקראונני ולא אענה" וזה שאמר {הזוהר}, והכי למאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא וכו', {זוהר- וכך מי שגורם שתסתלק חכמת הקבלה וחכמה פנימית מתורה שבעל פה ומתורה שבכתב וגורם שלא יעסקו בהם, ואומרים שאין בתורה ובתלמוד רק פשט הרי הוא כאילו מסלק הנביעה (המקור) מאותו הנהר}.

ממעלת החכמה הזו על שאר חלקי תורתנו הקדושה, שהיא עסק האלהות ודאי שיש בה דבקות גדולה, שאין ספק, שלפי העסק שיעסוק האדם בעולם השפל כן ידבק נפשו בעולם העליון. ולכן העוסק באלוהיות אין ספק שיהיה דבק יותר מהיותו עוסק בשאר חלקי התורה, עם היות התורה כולה אלוהית וכולה שמותיו יתברך. ונתבאר בתיקונים פעמים אין מספר כי מעלת בעלי קבלה גדולה על בעלי מקרא ובעלי משנה חלק רב. כי נפש העוסק במקרא לבד היא מהעשייה ולא עלה יותר. והעוסק במשנה, עולה אל מעלת היצירה ומשם נשפע עליו הרוח. ומעלת העוסק בקבלה בסוד הבריאה ומשם ממשיך לו נשמה. ועוד לו מעלה על זאת כפי שעור עבודתו שיגיע אל מעלת נשמת האצילות, ויצא לנו בעיקר כי עוד על הסוד הזה הנסתר יש פנימי לפנימי, וזה נעלם עתה מעיני היודעים, ונזכה אליו בעולם הזה כל ישראל לעתיד.

זהו קטע מתוך ליקוטיו של הרב הורודצקי ונביא מידי פעם המשך לדבריו המחזקים של הרמ"ק.

כלים מכלים שונים

2012-01-18T12:55:00.000+02:00

דברנו על הקנית כלים ועכשיו נזכיר שאם כוונתנו ליזון ולקבל מן השפע הרוחני היורד בתמידות חייבים להכין כלים. הכלים הגשמיים הם כלי קיבול בעלי נפח ואילו כלי השפע שונים מהם מאד.

הכלי הראשוני לקבלת שפע הוא רצון הרצון לקבל את השפע עוצר (כונס) בתוכו שפע.

ספר עץ החיים שער א'- דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן אור אין סוף פשוט ההוא... וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו, אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות... והנה אז צמצם את עצמו, אין סוף, בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש, וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל ריקני מנקודה אמצעית ממש... והנה אחר הצמצום הנ"ל אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש כנ"ל, הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים ויצורים והנעשים, ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.

אנו רואים במאמר הנפלא הזה שהכל מתחיל מהנקודה של, "וכאשר עלה ברצונו" שזהו הכלי הראשוני. מאותו הרצון נגרם - שצמצם עצמו. הרצון מוליד את הצמצום, ורק שם בצמצום אפשר לקבל את השפע. אך זו התחנה הראשונה.

השפע הגיע, אבל אי אפשר להביט בו אי אפשר לעכל אותו אי אפשר להבין אותו. כי חסר כלי תובנה, צריך לבנות עוד כלים.

כלי שני היא האמונה שנולדת מתוך ההתבוננות הפשוטה בשני חלקי הצמצום. שהרי הצמצום הראשון היה אל הנקודה הפנימית, והצמצום השני היה לצדדים. ואשר באמצע הוא החלל שבו נבראו העולמות (כפי שמסביר בעץ החיים). אותו החלל הוא בחינת האדם שגם הוא נברא בחלל. ואז ראשית ההתבוננות היא החוצה אל הצדדים, הוא העולם שעומד לפנינו. ומכאן מקבלים נקודות אמונה פשוטות, כשרואים את השמש זורחת בכל יום מאמינים שגם מחר תזרח השמש. כשרואים גוף נע ופתאום נעלם מאחורי קיר ואחר נגלה בצד השני, מאמינים שהגוף הנע כשהוא נבלע מאחורי הקיר לא בלעו הקיר אלא ישוב ויצא בצדו השני וכו' וכו'. ועל זו הדרך מקבלים את האמונה הפשוטה שמתמלאת מהתבוננות הפשוטה מסביב. ואז באה ההתבוננות הפנימית אל נקודת הצמצום הראשונה. כאן האמונה גוברת בעיקר ממה שלא רואים, וכל שכן אם רואים. כשמתבוננים במערכת הראיה על דרך פעולתה ההתפעלות כה רבה שמחייבת אמונה להאמין שלא אני יצרתי את אותה המערכת, ואי אפשר שתקום מעצמה. מערכת השמיעה פלאית אף היא כמוה, ומערכת הדיבור עולה עליהם עשרות מונים.

כשההרגשות והתחושות הפנימיות מתגבשות למחשבה ואותה המחשבה יוצאת באורך פלאי מן הפה, כשכל אות מגיעה מאחת מחמש מוצאות הפה, כשהקול הפנימי יודע בדיוק היכן לפגוע. והצירוף הנפלא הזה יוצא ברצף מילים ומשפטים. ועוד נעסוק בהם רבות בעתיד, וכן כרגע במאמר זה, זאת מטרתנו, לנגוע בנקודה המצרפת את האותיות, במערכת הפנימית הזאת אשר בקרבנו. ואז בהתבוננות אמיתית חכמתית, מוכרחת העובדה שנוצרנו בכח עליון. וככל שמרבים להתבונן כך מתגברת ההבנה ואמונה בו (בכח העליון). ועיקר ההתבוננות תגיע לאותם קירות שהכל נבלע מאחוריהם, וכבר נוכחנו שיש משהו מאחורי הקיר. וככל שאמונה זו מתגברת כך השפע שיורד הוא יותר מבורר, הטוב נקלט והפסולת יוצאת. (אך עדיין אותו השפע לא בא לתובנה)

אחר באה מידת הנתינה (מדת החסד). ככל שמחזקים את הנתינה כך גובר השפע. בעולמנו רואים סימולציות (הדמיה) רבות. אחת היא, כשהאם מעניקה או מניקה את עוברה שפע החלב גובר.

בתוך מידת הנתינה יש את מידת האהבה שגם היא מתגברת את השפע, כשמשפיעים אהבה מקבלים שפע גדול יותר להשפיע עוד אהבה (מכאן גם הכלל "מצוה גוררת מצוה" ו"שכר מצוה מצוה"). ושוב כלי הַהֲכָלָה הוא הצמצום מדת הדין.

דרך ההתבוננות בשפע נעשת אצלנו באופן טבעי בעזרת כלי התבונה שרכשנו, אשר הם נבנו בחלקם הגדול מהדיבור שלנו, מהשפה שרכשנו בין בפה בין באוזניים בין בעיניים. אם אדם חסר ראיה ושמיעה ודיבור ישאר הוא כגולם. כיון שרכישה זאת נעשתה בצורה טבעית ולא מבוקרת קבלנו כלים טבעיים לברור, והבנה עם מגבלות שאין בהם כלים להבין את הדיבור והרצון האלוהי.

כאן בא הכלי שמיועד למטרה זאת

ובארגז הכלים של הפוטושופ הייתי קורא לו כלי הצירופים.

ונעשה אתנחתא עד להמשך המאמר.

ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאשה אשר עמה ויאכל

2011-10-22T19:35:00.002+02:00

מוצאי שבת 7.30 עברנו את החגים ומתחילים מבראשית וכמו שנאמר בתרגום הארמי "בראשית" – "בחכמתא". באתי להתבונן בחכמה בענין חטא אדם הראשון. החטא המתמשך מימות בראשית. שניסה לתקנו נח אך לא הצליח להשלימו עד שהוליד שלשה בנים. וכיון שחם היה שרוי באותו הקלקול לא הצליחו גם הם והתגלגלו בשלשת האבות שהצליחו להתגבר על החטא. ושוב לאחר עולה החטא בצאצאיהם עד מעמד הר סיני. ששם מסתלקת אותה הקליפה וחוזרת במעשה העגל. ומאז ועד עתה טרם בא על תיקונו.

ומה מספרת לנו התורה על אותו החטא:

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:

אך עדיין לא ברור מהו החטא? ומבארי הסוד מאשימים את האדם שפגם בבריתו. דהיינו התיאור של התורה ממשיל את מעשהו, שעצם המעשה הוא מעשה ביאה של האיש והאשה, אדם וחוה מתייחדים ומכאן יוצא החטא. והעניין תמוה ביותר. וכי החיבור שלהם אינו מעשה טבעי? האין זה דרך העולם? הלא מצווה ראשונה שנצטווה האדם היא פרו ורבו, ולהלא כך עושה. ומדוע נחשב לו זה המעשה לחטא?

ועוד אומר הנחש לאשה באכלכם ממנו והייתם כאלהים. וכי לא עצה טובה משיא לה הנחש?

כל מעשה הבריאה נעשה בשם "אלהים". אומרים חז"ל ל"ב פעמים מוזכר "אלהים" בפרק א' של בראשית וכנגדם פותח ספר היצירה "בל"ב נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר ספור". "אלהים" הוא "הטבע" (וכן בגימטריה) האלהים כפי הטבע הוא מתנהל על פי דין בחוקיות מושלמת הוא פועל כטבע, אין בחירה במעשיו. וכן האדם נברא בצלמו וכדמותו כפי שאומר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" ואותו האדם הנברא כלול מזכר ונקבה כפי שנאמר "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם". מסקנה מכאן, שכפי שהאלהים בורא כן יש היכולת לאדם הנברא ממנו לברוא. שהרי נעשה בצלמו כדמותו. וכן מחזק את הסברה הנחש באומרו והייתם כאלהים יודעי טוב ורע. מכאן שמהבריאה נולדת הידיעה. שהבריאה היא החיבור וממנה באה ההולדה ובכל מקום שנעשה החיבור התורה קוראת לזה "ידע" שהוא התוצאה של החיבור.

והתמיה שאם האדם בא על אשתו וזהו מעשה בריאה כפי שנאמר וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן היכן החטא??

אנו רואים שאותו האדם שברא האלהים בדמותו זכר ונקבה נברא כאחד, שהוא ממש צלמו ודמותו של האלהים שהרי הוא בורא.

אומר הרב גיקטיליה (בספר החשמל) – "ומתוכה דמות, מתוך השגת החשמ"ל, הבודק ביורדי המרכבה יש לפנים ממנו דמות ד' חיות, בכל מקום שאתה רואה דמות הוא סוד הצורות המצטירות במלכות, ועיקר מציאות מלכות, ובכל מקום שאתה רואה צלם הוא סוד כל הצורות המצטיירות על יד יסוד, וזהו סוד נעשה אדם בדמותינו בצלמנו. וסוד מה שאמרו אין נשמת זכר יוצא מבלי נשמת נקבה שהיא בת זוגו, וכבר בארו רז"ל בזה עיקרים גדולים, והוא סוד ויקח א' מצעותיו, וסוד ויביאה אל האדם, וסוד זאת הפעם עצם מעצמי וגו', וסוד ודבק באשתו והיו לבשר אחד, וסוד אלה"ים מושיב יחידים ביתה (וסוד) מוציא אסירים בכושרות, וסוד ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שאכלה פגה. המבין זה יבין טעם בנות צלפחד שהיו לבני דודיהן לנשים. ויותר תועלת לנפטר בלא זרע ביבום אשתו לאחיו יותר מתועלתו בבתו, ולפיכך אמר בבת והעברתם את נחלתו לבתו, יום עברה היום ההוא, והתורה מבארת הכל: והנה אחר שאמרה התורה נעשה אדם בצלמנו כדמותינו הוא סוד האצילות מיסוד למלכות, והוא סוד אצילות כל הנשמות זכר ונקבה כאחד, חזרה ואמרה כי הזכר הולך וגדל במקום ידוע, ואשתו הראויה לו הרי אפשר שעדין לא נולדה, או היא בכרכי הים, והרי הזכר הולך וגדל במקום ידוע, וזהו ויברא אלהים את האדם בצלמו, וחזרה תורה ואמרה דמות שהרי הנקבה שהיא בת זוגו של זה הולכת וגדלה אפילו בסוף העולם, שהרי נשמותיהן יצאו כאחד, ולפיכך חזרה תורה ואמרה זה ספר תולדות אדם בדמות אלהים עשה אותו, וזהו ויקח אחת מצלעותיו, וסוד ויבן ה' אלה"ים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם. והיודע סודות עיקרים הללו ידע הטעם שאמרו רז"ל שהקב"ה מזווג זיווגים, וסוד שמא יקדמנו אחר ברחמים".

אחרי דברים הקשים והעמוקים של רבי ג'יקטיליה אבאר, שרציתי להראות שאותו אדם הנברא עשוי צלם ודמות שמהם ובהם אפשר לברוא. אך האדם לא מסתפק בזאת הוא רוצה לזכות לברוא בדרך הבחירה ולא רק בדין. אלא שתהיה הבחירה בידו להשתמש בחכמה ובדעת שיבוא הדבר מרצונו. פונה הוא מעל לטבע אל השם הוי"ה שיפריד אותו השם משני חלקיו, שתפרד הדמות מן הצלם והוא יחברם בעצמו. וכך עושה לו השם "וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת": וכאן נוצרת צורה חדשה. ה"צורה" הפכה ל"אש" (וכן בגימטריא) וצד אחד הוא האיש, מן הצלם נהיה צורה. וצד השני היא האשה, מן הדמות נהיה חומר.

ונשאלת השאלה מאין הגיע הנחש??

החומר שבא מן הדמות חבק בתוכו את הדמות שהפכה לדם, וכן המות בא מן הדמות בהסתלק הדם. ובעוד הדם בחומר במרוצתו מוליד את הדמיון, הוא כח התאוה, הוא המסית, הוא הנחש. עד כאן הכל בא בחכמתו של האדם ומתוך רצונו לבחור את מעשיו, ובהתגברו על התאוה יוכל להתעלות אף ממעלת הטבע להיות כאלהים יודע טוב ורע ובוחר כהוי"ה בטוב.

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם כח התאוה כח הדמיון ומתגבר על האשה. וכאן בא מעשה החטא, ולאחריו וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם אומרים לנו המפרשים ערומים ממצוות שרצו לקיים מצות פריה ורביה ונשארו ערומים. שהתאוה יתגברה על השכל. שטיפי הדם טרם יזדככו ונשאר בתוכם מן הדמיון מן כח התאוה וכך עולה הדם הפגום למח וגורם לפגם הברית ומאותם טיפי מח פגומים נוצר הזרע ואז נפגם גם הולד שדמו מהול ופגום.

וכן בנחש נאמר עליו וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה שכל החיות פרות ורבות והוא ערום ממצוות שהרי אותו המסית הדמיון הרע היצר הרע העולה מן החומר ומשול לנחש ואין לו בת זוג עדיין ועל כן מורד בבוראו ומסית את האשה.

יוצא שהחטא נוצר במהלך אחד של הפירוד של האדם ותיכף בא החיבור שהיה מהול במחשבת הדמיון ומוסת על ידי (הנחש) היצר הרע להתאוות למעשה כשלכתחילה היה רצונו של האדם להיות כאלהים לברוא בקדושה וטהרה ואף להתעלות ולעשות זאת מתוך בחירה ובתוך המהלך לא נותר לו זמן להתכונן ולעשות את החיבור בקדושה ובטהרה ופעל בשיתוף היצר הרע

אומר המדרש אדם שנברא ביום הששי ובשעה העשירית של היום חטא ואילו היה מחכה עוד שעתיים עד כניסת השבת היה התיקון מושלם וללא חטא. מכאן נצחונו של היצר בא בדרך כלל מהפזיזות שלנו ידוע המימרא "הפזיזות מהשטן" על כן צריך להתבונן בלחישת היצר לקחת את הזמן הדרוש להרגיעו ואז להורגו "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" שלחישתו עולה מיד לראש אך המתן עד שתרד לעקב ובכך הימתתו.

"גן נעול" שיעור 25

2011-08-30T07:53:00.001+03:00

אני חוזר לגן נעול ומביא מאמר מתוך "סולם העליה" המבאר את ה"חקיקה וחציבה"

נבאר מהו חקיקה ומהו חציבה כי הוא דבר הכרחי לפי כוונת חיבורי זה לידע כיצד יורשם בשכל הנביא הדברים שרואה במראה הנבואה ואינו שוכח מהם דבר.

ואומר שהנה שם חציבה הוא חילוק אות א' או אותיות רבות במראה הנבואה, והוא ענין דומה ממש לסדר חילוק האותיות שפירשתי בפרק הה' רק ההבדל שביניהם אינו אלא זה, שענין חילוק האותיות שכתבנו לעיל הוא פועל אחד מלאכותיי שעושה האדם בהיותו בהרגשותיו ומחשבתו ושכלו ברשותו, שמכיר ורואה ויודע בבחירתו ורצונו מה שהוא עושה. אמנם החציבה הוא שם מושאל על ענין עמוק ונעלה, יותר מזה שהוא על הפועל המחשביי המצטייר בכח המדמה אשר באדם במראה הנבואה דהיינו אחר שיצא שכלו מתחת רשותו האנושיית ונחלשו אבריו והרגשותיו כאילו הוא אבן מעמסה שאינו מרגיש, ויצא השכל שהיה מכוסה וטמון בתוך מאסר הכחות הגשמיות ויצא מן המוטבע אל המורגש ומהמורגש אל המושכל שהוא כמי שיצא מהכח לפועל ועמד ברשות האלהות. וכאילו אז שכלו, שכל בפועל, מתדבק עם "שכל הפועל". ואז בהיותו במראה הנבואה ההיא נצטייר בכח המדמה והמחשבי שבו פועל ענין החציבה דהינו חילוק האות או אותיות.

והמשל בזה כדי שתבין הגע עצמך שכמו שענין יעקב אע"ה כשנתאבק עם המלאך כמבואר בפשוטי הפסוקים שבודאי היה ועבר זה בפועל ממש. הגע עצמך שתאמר ותפרש שהיה ג"כ זה הענין במראה הנבואה שנתאבק יעקב אע"ה בכחותיו האלהיות שבו עם המלאך, ונמסר לו היכולת מצד העזר האלהי וישר-אל מלאך ויוכל לו. ושאל אז במראה ההיא ברכה מהאלהות. הגע עצמך שהורוהו וברכוהו באלו המלות, לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם אשמ"ר, ולא ידע מה ענין מלת אשמ"ר ונאמר לו אז במראה ההיא חצוב אות יו"ד מאות מ"ם של מלת אשמ"ר ותעשה מהמ' למ"ד יו"ד, וצרפם ותמצא שיקרא שמך ישראל דהיינו בגימטריה אשמ"ר.

הנה א"כ ענין החציבה הוא לחצב ולחלק גזרות אבני האותיות במראות הפנימיות הנבואיות, אחר שיצא שכלו מתחת רשות האנושות ועמד ברשות האלהות כאילו הוא אז שכל בפועל כמו שפירשתי.

והנה החקיקה היא על ב' פנים שאבאר אחר שראשונה אבאר מהותה והיא זאת, החקיקה עניינה היא שקיעת האותיות הנחצבות בנפש. עד"מ כדמות הצורה השקועה וחרותה בחומר הקשה, אך אינה דומה לה מכל צד. כי החקוק בחומר יבטל אחר זמן רב כשיבטל כל השיקוע ההוא החומרי.

אמנם החקיקה בנפש לא תבטל שכמו שהנפש לא תבטל כן הצורה הזאת השקועה בה לא תבטל ואדרבא שהצורה ההיא החקוקה היא המעמדת את הנפש והיא הנקראת "צורת הדעת" כד"א "גם בלא דעת נפש לא טוב" (משלי י"ט ב'). וא"כ החקיקה היא החריתה, ע"ד אמרו (שמות ל"ב מ"ז) "חרות על הלוחות", בספירות הנפש עד"מ, והוא חקיקת אותיות חקוקות בנפש שהכרתם משני עבריהם. כי אין מבדיל מסוכך בו לרוב זכות הנשמה המקבלת החקיקה ההיא. ומזה הצד תלמודו מתקיים בידו.

ומה שהיו רואים הנביאים ומדברים ברוח הקדש במראותם ובחזיונם לא היו שוכחים, כי היתה נחקקת צורת האותיות מאותו ענין שהיה נאמר להם במראה הנבואה בנפשם הזכה והטהורה והיה מתקיים בה. כי אין חקיקת הענין ההוא חקוק ותלוי בכח חומרי עד שיבא כח חומרי אחר כנגדו ויכסנו ולסיבתו ישכחנו. אך החקיקה היא תלויה במראות הנפש אחרי טהרתה וזכותה אשר באמצעות החקיקה ההיא תתקיים לעולם לחיי העוה"ב, וע"כ אמרתי שהחקיקה ב' מינים.

הא' החקיקה אשר תחוקק בנפש מצד הרגש הראות והדמיון ושאר הכחות הגשמיות כפי דרך האנושות. וזאת החקיקה להיות סיבתה כחות חומריות אפשר להשתכח ולהתבטל לזמן רב או מעט כפי התמדת הכחות ההם. והמין הב' היא החקיקה החקוקה וחרותה בנפש ע"ד הציור השכלי או הנבואיי מצד השלימות התכליתיי שהוא עבודת הקב"ה וקיום תורתו אשר הוא המבוקש לבעלי השלימות האמתי. שחקיקה כזאת מידיעת הקב"ה וקיום מצות תורתו עיוניות ומעשיות הוא החקיקה החקוקה וחרותה בנפש לא תבטל לעולמי עד. והיא המזכה ומעמידה הנפש בעונג עוה"ב.

ועל זה הענין תמצא שהמתבודדים כאשר מעיינים באיזה ענין או דרוש עמוק מאד סוגרים עיניהם, וכמעט מבטלים כחותיהם כדי להוציא שכלם הטמון, מהכח אל הפועל, ולהקים בשכלם הדרוש ההוא ולחקקו ולשקעו בנפשם. כי ההרגשות והכחות החומריות הם הם המונעים והמכסים על השכל מלהבין ולידע מה שבחקו להשיג.

והשתכל בזה הענין כי הוא ממה שיש בו תועלת רב וגדול לתת למעיינים ולמתבודדים דרך ו"ערמה לנער דעת ומזימה" (משלי א' ד').

הנה ביארתי לך ענין הב' שמות אלו מהחציבה והחקיקה ביאור רחב ומבואר היטב כפי מה שיכולתי לבארו כי הענין הוא דק ועמוק ראוי לקחתו ולתופשו בדקות המחשבה והציור השכלי הדק ואז תדעהו בשלימות.

על הא הא ובג בג

2011-08-19T15:05:00.006+03:00

במאמר הקודם הבאתי קטע מספר האות העוסק בתיאור הנבואה שמקבל הרב אבולעפיה ונשאלתי ע"י תמר כך: "שאלה חשובה לי אליך, וכל רצוני ללמוד כי באמת אין לי השגה בדברים מרוממים ממרומים אלו. דברי נבואה אלו סתומים, האם אתה יכול להבינם? האם אתה רואה מה מן הדברים הללו התגשם? ועוד שאלה אחת, כאשר ראה בחזונו כי עליו ללכת לפגוש את האפיפיור, וסיכן נפשו והלך לפוגשו בודאי גם בלבך עלתה קושיה, מדוע לא ראה בחזיון את מות האפיפיור? אכן ניכר שיד ההשגחה הייתה כאן וזכה לשמירה גדולה,

והגיעה לאחריה עוד תגובה של אנונימי ונרא שהתגובה מנסה לבאר את שאלת תמר וכך מתחילה התגובה השנייה "הנבואה הזאת הינה מה שקורה עכשיו בעולם ומסביבנו.... "

אנסה בדרך ארוכה וקצרה לענות ולישב את הדברים.

התנ"ך כולו מלא בנבואות. מן התורה ואל הנביאים ואל הכתובים. אין ספרים אלה עוסקים בהיסטוריה. מקובלנו להגיד על התורה שהיא איננה עבר היא עכשוית.

בלומדינו את התנ"ך ראשית ניגש לפשט המילים ולהבנת המקרא על פי פשוטו, ולאחר נעבור לפנים האחרות של התנ"ך. וכשבאים אנו ליישב את הנבואות בדרך הפשט נחפש את התגשמותן והדבר אינו כה פשוט ונצרך הרבה ידע ודעת.

כבר אמרתי בעבר שבתוך הנבואות ישנן צפנים רבים וביניהם מנסה הנביא להורות לנו את דרך ההתנבאות שגם לימוד הנבואה נמצא בנבואה.

הנבואה יוצאת מפיו של המתנבא בקול. ומה שכותב הנביא הוא תיאור של מה שקיבל פיו, הדיבור האלוהי (השפע האלוהי) שהתקבל בדעת הנביא מתואר לנו במראה הנבואה ובדרך החיזיון.

השפע הזה יורד מעולמות עליונים ואם נבצע חתך (מדעי) של השתלשלות העולמות נגלה את השפע הנזכר לאורך כל הדרך אך בכל מקום יחולו בו שינוי צורות עד שנקבל אותו בתיאור הנביא כפי שעיניינו (העיניים) רואות במכתבו. דהיינו התיאור הוה ומתהוה כל הזמן. ועל כן נוכל למצוא את הנבואה בהתגשמותה פעמיים מספר במקומות וזמנים שונים.

ועל כן אני רוצה להתייחס לשאלתה של תמר על דברי הנבואה הסתומים ולא על התגשמותם.

בספר "גן נעול" שהתחלתי בביאור, והגעתי לאחד המקומות הקשים בספר. והוא היכנסות אל תהליך הצטרפות האותיות במערכות הפנימיות והמשוכללות שבתוכנו. זוהי ליבת המחשב שבנו, ורק בדרך המשלים יכולים אנו להתקרב קמעא קמעא אל ההבנה.

הנבואות מלאות במשלים. וכאן בנבואה של הרב אבולעפיה הרגשתי את הקשר העז בין נבואתו ללימוד שמביא הרב ב"גן נעול", לבין שני המאמרים שקדמו לנבואה שהבאתי כאן בבלוג, ועל כן הבאתי את הנבואה.

וכדאי לקרוא את הקטעים מן "גן נעול" ואת הנבואה ולמזג ביניהם ולחזור ולתת למילים לזרום דרכנו פנימה.

כשאני עשיתי זאת עלה בי שיר מן העבר והעליתי אותו על הקיר שלי בפייסבוק מבלי לרמוז על הקשר. אך כשאני מתבונן בקליפ The Rolling Stones Paint It Blackמתעוררים בי רגשות רבות.

והנה בפיסבוק ב"קבוצת אבולעפיה" כתבה תהילה דבריה https://www.facebook.com/groups/abuelafia/?view=permalink&id=221024367948828

ופתחה את דבריה במשפט "דיו גדלת ועל דיו תתגלגל..." לכאורה לא מובן מאיפה הביאה את המשפט. אך מי שעיניו חדות ומתבונן גם בבלוג וגם בקבוצה יודע שמשפט זה לקוח מתוך הנבואה של אבולעפיה בבלוג במאמר שאנו מדברים עליו. ומכאן יצאה תהילה והביאה את מה שהביאה ולזה אני מברך אותה ומכבד אותה בדרכה. ואומר בפה מלא שהיא לא רק שייכת ל"קבוצת אבולעפיה" בפייסבוק אלא היא ממש שייכת לאבולעפיה ומשוייכת אליו בידיעתה או שלו בידיעתה. כיון שהנבואה ובפרט שורה זו העלתה בה ואותה לדברים שקשרה אחרי זה.

ואף על פי שהערתי לה ושאלתי שתי שאלות על דבריה שנראה לי שיש לה טעות בחשבון אך גם אם הטעות היא וודאי טעות הדרך היא הדרך הנכונה והדרך הנפלאה ביותר ובעת העיון בספרי הרב ובפרט כשמגיעם לגימטריאות צריכים אנו ראשית להשוות ביניהן וזוהי ההתחלה אך לאחר אנו צריכים לחפש את הקשר בין הגימטיאות השוות ולא די בשיויונם שהרי השיויון בה להצביע על קשר על עזר ומשל להבינת הנמשל.

מהשם נשאל הכח והדעת ובעזרת השם עוד נשוב ונמשיך בביאור ה"גן נעול"

מתוך ספר האות

2011-08-14T23:41:00.004+03:00

זאת הנבואה אשר מתנבא הרב אבולעפיה קשורה ומקושרת לפי תחושתי למאמר הקודם הבא מתוך ספר "גן נעול". אשר הבאתני עד "עילפון חושים"

מחזה חדש הראני אלהי בשם מחדש על רוח מתחדש יום רביעי לחדש השבי-עי אשר הוא הירח הראשון לראשית שמנה עשרה שנה למראותי. חוזה הייתי והנה איש בא מן המערב בחיל כבד מאד ומספר גבורי מחנהו שנים ועשרים אלף איש. הוד האיש ההוא והדרו וכח גבורת לבו מרעיש כל הארץ ומגעיש לבות אנשי חיל ועמו בעלי זרוע פרשים ורגלים אין קץ בלתי גבוריו. ובמצחו אות חתום בדם ובדיו לפאות השתים וד-מות אות בדמות מקל מכריע בנתים והוא אות נעלם מאד. צבע הדם שחור היה ונהפך לאדום וצבע הדיו היה אדום והנה הוא שחור ומראה האות המכריע בין שתי המראות לבן. פלאות הוא מגלה החותם המפותח תוך מצח הבא על פיהו מתגלגל ונוסע כל צבא חיל.

ואני בראותי פניו במראה נבהלתי ונרתע לבי בקרבי ונתר ממקו-מו ואחפצה לדבר לקרא בשם אלהי לעזרני וינס הדיבר מרוחי. ויהי בעת ראות האיש עוצם פחדי וחזק יראתי פתח פיו וידבר ויפתח את פי לדבר ואען לו כדברו. וכדברי התעצמתי והתהפכה לאיש אחר ואפקחה עיני ואביט וארא והנה מעין עין לשונות נובע מבין אות מצחו. אות מצחו סם המות קראו האיש ואני קראתיו סם החיים כי הפכתיו ממת לחי. וירא האיש ההפכה אשר הפכתי לכבוד אלהי ישראל וישמח בי מאד ויברכני ברכת עולם ויפתח פיו עלי ויאמר קול רם. אשרי צמח צדיק ואשרי הוריו ומוריו ואשרי העם הבא אתו ואשרי האנ-שים הסרים אל משמעתו וברוך יהוה אלהים אלהי ישראל אלהיו אשר ברכו. ברכת עולם ברכתו כי ממנה הכל נהיה וחן וחסד סביבה וצדקה ומשפט תוכה וחצי רחמים קשתה מורה ועל דם הלבבות חרבה מניע. גבור לבך פרח נטוע בעדן ציץ צומח ממרומי מרום אשר מלחמתי נצחת ודמי מצחי וטבעם וצבעם הפכת ועל כל נסיוני מחשבותי עמד-ת. דיו גדלת ועל דיו תתגלגל אות קדשת ועל יד אות ומופת תתקדש בשם גדול וקדוש זה הנקרא יהוא יהוה יאוה מחדש מחודש. השם הנכבד והנורא הזה יהיה בעזרך ואות המצח יודיעך וממקור הלב יכלכל רוחך ויושיט לך את שרביט הזהב אשר ביד הכבוד להחיותך חיי העולם. ותהי זאת לך לאות ביום הלחמי ביושבי הארץ אשר אגלה לאזניך ותראה בעיניך ותבין בלבבך האות הנעלם החתום במצחי מפורש. זאת תורת האות וחוקתיה מקץ לקצים מתחלפת ומדור דורים מתהפכת ומלחמת מערכות מרומים לוחמת ובלק ח-בלי שלח לוקח שלל המהפכה ממות לחיים. חי הוא ממירה מאות מחייבת אל אות מזכה ומחיה עמו כל אנשי סודו יודעי דרכיו ואהבי נתיבות נסתריו נפלאות. טוט-פות נחקקו על מרומי הראש עם כח דיו שחור על פי דם אדום לבן והכח הוא עולה ויורד ממדה אל מדה. יוד הא נחתמו על כל מדה ומדה נגלה ונעלם בכלם מקור מיוחד ועל פי מדות המקור יתעלמו כחות האות ועל פיהם יתגלו.

כבד לב מח כלם בדברו יורו חצי תורה בקשת דעת מורה בינה אל מטרת חכמה כי כח דם בלב סתום וחתום. לב כל חכם לב שלם הוא המבין אשר דמו חי וטיטו מת ועל כן חתומים בלבו טיט ודם. מר ממות הוא טיטו ובו נטבע כחו ומתוק מדבש הוא דמו ובו שכנה רוחו במשכן הלבב. נפש כל חי משכיל נסעת מאהל הטיט אל אהל הדם וממשכן הדם נסעת אל משכן לב הש-מים נשמה שוכנת כל ימי חייה. סוד חייה וסתר נשימותיה תלוים על פור אפיה עת לזה ועת לזה ואות מצחי מכריע בנ-תים. עד הגיע אחד מהם אל ממשלת מלכות לא יפרדו מהלחם איש באחיהו וביום מלוך האחד אומה נופלת ביד אומה. כי הגבורה גוזר גזירות חדשות באפסי ארץ על יד האף הנוצח בכח הפור והעת ועל פי האות המצחי המכריע. צור ישראל שופט המדות ודן במדות עד אשר ישובו העליונים תחתו-ני ארץ והתחתונים יה-יו עליוני מרום. קרן המלכויות ושופר הממ-שלות תוקע בעל הפור ומשמיע הקול מעולם ועד עולם מקצה ועד קצה רוח נורא ורעיון שורף הלבבות מתחדש בבאי חדרי הדעת להנקם זה מזה נקמת שפיכות דמים וגלוי ער-יות. שם נכבד ונורא פועל ישועות בארץ ונוקם נקמות משכחיו מתחדש בעת הנסיון ביום הזכרון ברגע הנצחון. תורה ומצוה לובשות בגדי נקמה וחצי משפט מורות ללבבות אשר הם מטרה לחצי המחש-בות ומבשרות בשורות טובות למזכירי השמות.

בשמעי הברכה מפי האיש הלזה הבא להלחם מלחמות אדני יהוה אלהי הצבאות ממולחת בחכמה ומעורבת בבינה ומסוב-בת בדעת שמח לבי עם האיש שמחת עולם. ואקוד ואשתחוה לפניו שבח ליהוה אלהי אשר שלחו להחיות את נפשי ולהעיר את רוחי ולהקיץ את לבבי משנת המות. ואשתכל באות המצחי ואדענו ויתפקח לבבי בהביטי בו ורוחי חיה עמו חיי עד ותביאני תורתו ויניעני חוקו לדבר ולחבר ספר ה-אות זה. והאיש נעלם מעיני אחר דברו דבריו וילך הלוך וגדל וחזק במערכות מלחמתו עד אשר גבר על כל אויב. ושמועות גבורות ידיו ופועל מלחמת מערכות מחנהו הבהילו לב כל חזק והמסו כח כל גבור. וכל מלכי הארץ וגבורי המחנות שבו משברם ריקם ואחור נזורו מתק-ותם וכל אחד ואחד מהם הבריח עמו והניס עבדיו מפני פחדו. בעת ההיא שמתי נפשי בכפי אני להודיעני מה תהיה אחרית עמנו מן המלחמות האלה ברכהיהו בן שלויאל עבד יהוה אל-הי ישראל ואתחננה לפניו.

ואשא עיני וארא והנה שלשה גבורים רודפים זה אחר זה. רחוק כמטחוי קשת זה מזה ואומר איש אל רעהו רוץ הלחם כנגדי. וארא והנה רץ האחד הראשון לקראת השני וינס השני מפניו ובנוסו ירה אחריו חץ שנון ויפול החץ לפני רגליו ויך באבן זוחלת ויעבירנה מצד אל צד ויגע ברגלו וידבק בה. ויחל האיש ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד ויאמר אהה יהוה אלהי אבותי כי ימיתני החץ אשר לפניו להודיעני מה תהיה אחרית עמנו מן המלחמות האלה.

הראשון הרג את השני רץ אחר הראשון וחרבו שלופה בידו ויכהו פעם אחת ושנית ושלישית עד עשר מכות וימת מן העשירית. ואגש אל המכה ואשאלהו לשלום ואומר לו יהוה עמך גבור החיל. אנא אדני ספרה נא לי ספרונות המלחמה הזאת אשר ראיתי אני במראה ויראני איש זקן בעל שיבה יושב על כסא משפט ובגדיו תכלת וארגמן. ויאמר לך שאל האיש ההוא היושב בהר הדין והוא יגדך ויודיעך מה המה המלחמות האלה ומה אחריתם אשר הוא מבני עמך. ואעל אל הר המשפט ואקרב לפני הזקן ואכ-רע ואשתחוה ואפול על פני ארצה לפני רגליו ויסמוך שתי ידיו עלי ויעמידני על רגלי לפני. ויאמר אלי בני שלום בואך שלום שלום לך ולכל אהביך כי מהמלחמה נצלת וכל מלחמותי נצחת. ועתה דע והבן כי ימים רבים ושנים קויתיך פה עד בואך ועתה הנני מגידך מה פתרון המלחמות אשר ראית. שלשת הגבורים הרד-פים זה את זה שלשה מלכים המה אשר יקומו בשלשת פאות הארץ בעלי שלש דעות הפו-כות. ויערכו מלחמות זה עם זה ובהיותם עור-כים מחניהם מערכה לקראת מערכה ישלח הראשון הדרומי דבר לשני:

הצפוני. והשני ינוס מפני דברו וירוץ אחריו שליח הראשון אשר הניס את לבבו בדברו בתחילה ויגד לו דבר שני והוא יבא כחץ בלבו. ואשר ראית אבן זוחלת היא מחשבה מפחדת מבהלת ומזחלת מושכת הדבר כמשך האבן את הברזל בכח מקורי. והדבר יגיע בעצם המלכות ובעבורו ימות לב מלך השני בקרבו. ובמות לבו יקומו חכמי עמנו ליעצו ובעצתם ינוח לבו זמן אחד מאנחתו. והוא הלחש אשר לחשת לאזנו ונרפא בו מסם חץ המחשבה אשר הכתהו. ואשר ראית עוד הראשון נו-פל ושונה ומכהו הנה יוסיף דברים מרים על דבריו ובם יגבר ויקח מלכותו מתחת ידו והנו מת. ואשר ראית השלישי מכה את הראשון אשר נ-צח את השני והוא ש-נה ושלש והלך מכה ומרבע ומחמש עד סוף עשר מכות. הוא המלך המזרחי אשר ינצח את הדרומי ההו-רג הצפוני על פי שם יהוה המכה מכה עשירית תמיד לפי מדותיו. על כן אמרת לו יהוה עמך בבקשתך פתרונות המלחמה מפיו. ומה שהיה הוא שלחך אלי כי אנחנו בני ישראל והוא לא מבני עמנו הוא רק יהוה שלחו להלחם בעדנו עם כל אויבנו. ושלשת המל-כים הכני בסם אשר בו. עודנו מדבר ורגלו נפוחה כנאד נפוח מלא רוח וכרגע גבר הכאב וכל גופו הרגיש עד אשר נפחו אבריו ונתחיו כשאור. וכשמעי קול צעקתו נכמרו רחמי עליו וארוץ ואקרב אליו ואלחש באז-נו ויברח כאבו מכל גופו מפני לחשי. ויהי כראות האיש הגבור הראשון אשר הכהו ברגלו בחצו כי נרפא מכאבו על יד לחשי. רץ עליו בחניתו ויכהו על טבורו ויתקעה בכרסו ויפל את בני מעיו על הארץ ויפל שם וימת. וכראות השלישי אשר להם שלשת שמות גבורה כשמות שריהם העליונים. שם האחד קדריאל ושם השני אגדיאל ושם השלישי אלפיאל ושם הגבור אשר חזית במחזה הוא תוריאל. ושמי אני יהואל אשר הואלתי לדבר אתך זה כמה שנים על כן יקרא שמך אתה בישראל עוד רואיאל החוזה בן מקוראל החי כי ממקור החיים נגזרת ובחיים בחרת ועם החיים תחיה. והחיים הם בני אברהם ויצחק וישראל אבותינו וכל הדבקים בם ידבקו באלהי האמת ויחיו עמנו. והנה הגבור חמישי הוא משיחי אשר ימלוך אחר מלחמת ימי ארבע מל-כויות. זה פתרון הנגלה לכל, רק פתרון הנעלם יבינהו המבין מדעתו. ועתה אתה בני רואי-אל כה אמר לך יהוה אלהי ישראל כתוב את אשר ראית בספר וקראת שמו ספר האות. והיה לאות לכל רואהו לדעת כי יהוה דבר טוב על עמו ישראל וכבר הואיל להושיעם. ושלח הספר לספרד ואל תירא מאיש ואל תבוש מאדם כי הנה יהוה אלהיך אשר בטחת בו לבדו מחזיק זרועך למען יסופר שמו הנורא באפסי ארץ. ואעש ככל אשר צוני הזקן על פי יהוה ואכתבה הספר הזה. והנה שלחתיהו לכם היום למושיע לאמר יהוה עמכם בשובכם אליו בשנת המח זה בלב שלם:

"גן נעול" שיעור 24

2011-08-11T21:53:00.009+03:00

שלום חברי היקרים החלטתי להתקדם עם הספר "גן נעול" וכבר ליבי פועם, אך החלטה זו החלטה. ובקטעים שאביא כעת אוסיף להם פירושים מגדולי עולם ובפרט ממפרשי ספר יצירה ואזכיר כל אחד על מקומו.

"גן נעול" עמוד 21 - ומכאן ואילך אם אתה חכם תבין החציבה הנזכרת. והנה חקקן חצבן אמורים והחציבה כטעם שהיא מוטעמת ומתוקה כשהיא יפה ונאה. והפכה כשהיא כעורה ומגונה. שקלן, דומה לפעל נחירי האדם. תדע זה מסוד שקל הקדש באמרו, "מחצית השקל בשקל הקדש...

............................................................................ ציור של רמברנדט

לכפר על נפשֹתיכם" (שמות ל' יג'). כי הסוד, "ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם" (שם). והמגפה נעצרת עם ריח הקטרת. "וירח יהוה את ריח הניחֹח" (בראשית ח' כא'). והמשקל מישב הדעות והנחירים שוקלי השעות הנפרדות והזוגות בסגולת המנין. וכתיב "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב' ז'). והשוקל האותיות צריך שיתבונן בסוד הזכרת השמות עם הנשימות הנעלמות החתומות בכל החכמות ובהם יחיה אחרי מות".

פירוש רבי יצחק סגי נהור לספר יצירה:

חקקן, בבינה - עשה הגולם, אבל לא רצה לדבר מן הרשימה אף על פי שמצינו הרשום בכתב אמת, כי הרשימה איננה צורה עד היותה תחלה בכתיבה. וחצבן - מן האותיות שהיו יסוד תחלה חקוקות בבינה אחרי העשות הגבולים בחקיקה שאחרי הרשימה. שקלן - זו כנגד זו ושקלן כדי לזווגן לעשות פירות, שאי אפשר להתאצל דבר מדבר בלי משקולת. והמירן - התמורה בכלל החילוף, דכתיב [שה"ש ב', י"א], "הגשם חלף הלך לו", כי הגשם הוא המשתלח מן הסבה והוא שב, כדכתיב [ישעיה נ"ה, י"א], "כי אם עשה את אשר חפצתי". ולכך כתיב חל"ף כי הוא חוזר לגלמו. ואפשר שעושה שליחותו פעם אחרת בחלופין, אם הגשים גשם עב מגשים גשם דק, אבל אין חילוף בכלל תמורה, כי החלוף הוא דבר משתנה מעיקרו, כדכתיב [תהלים ק"ב, כ"ז], "כלבוש תחליפם ויחלופו", "חליפות שמלות". כל בני חלוף שהן משתנים מעיקרן, אבל השנוי הוא השתנות הדבר ממדה למדה ומצבע לצבע וממקום למקום. והתמורה היא דוגמא למלך שהגיע עת תכלית ממלכתו, ויסירוהו ממלכותו, וימלוך תחתיו טוב ממנו או כיוצא בו, כי התמורה הולכת מסבה לסבה ומדור לדור, כגון דוד שניתן עליו הוד מלכות, ואותו הפועל פעל עד הגיע תום גורלו, אחרי כן התחיל מלכות בנו שלמה שנתן עליו הוד מלכות שנתן לאביו עד תום מלכותו, והומר זה בזה. וכן ענין האותיות המתנענעות המתפשטות, ולכך אמר המירן ולא אמר החליפן:

צרפן - עד כאן דבר מן העולם העליון, עכשיו נדבר מאיזה מקום נפעלו הנפרדים מפשיטות האותיות. צרפן זיווגן פעמים רבות. ושנה הלשון לומר שקלן צרפן ששניהם ענין זיווג כפי פנימיותן, כענין רשימה שהיא פנימית מחקיקה וחקיקה היא פנימית מן החציבה. וכן השקול פנימי מן ההמרה, וההמרה מן הצרוף כענין השלהביות, כי כל עוד שהן מתפרדות אין יכולת לעשות מעשה עד שיתחברו כולם בגחלת. וכן באילן, אין הבדים חזקים כל אחד ואחד אלא בהצטרפם זה על זה וזה לפנים מזה. והצרוף עצמו שהזכיר הוא אומר על כל מה שהזכיר שאין דבר מתחבר מבלי צרוף, כי רצה לדבר דבריו במדרגות וסדר תחילה כי בתחילה עשרה אנשים ואחרי כן נשים, ועשה תחלה יעקב ועשו אשה מכאן ואשה מכאן, ושקל מי ראוי להיות בן זוגו של זה ובן זוגו של זה. וזה הוא השיקול - אחר זה יהיה זה, ואחר זה יהיה זה. כך מתחלה נבראו כל הנשמות העתידות להיות, וכל הצורות העתידות לקבל רוח.

פירוש הרמ"ק לספר יצירה - חק"ק וחצ"ב - מלות אלו נשתמש בהן בעל הספר הזה הרבה, ואין ספק שאין החקיקה והחציבה דברים שוים, אלא החקיקה דבר דק מן החציבה. כי החקיקה היא חקיקת דבר בלי לחצוב דבר מהמקבל העניין ההוא, והחציבה תקרא דבר הנחצב ונבדל ממקום. וכשנבא לייחס ענין זה נמצא על החקיקה דבר דק ממנו והיא הרשימה. ולמטה משניהם עב מכולם והיא העשיה. וכבר פירשנו בספ"ר בשער אבי"ע כי יתייחסו ארבעה מלות אלו שהם רשימ"ה חקיק"ה חציב"ה עשי"ה אל ענין אצילו"ת בריא"ה יציר"ה עשי"ה, והארכנו שם בעניינם.

"גן נעול" עמוד 22 – והנה המשקל והריח נרמזים המירו התמורה היא במראות מתחלפות נראות לעינים ודומים לצבעים ולטבעים.

כי הטבעים הם מחליפי צורות וממירין זו בזו צורות לחם בצורת דם. וצורת עסה בצורת לחם וצורת קמח בצורת עסה. וצורת חטה בצורת קמח וצורת שבולת בצורת חטה. וצורת עשב בצורת שבולת. והנה זה למפרע וישר עשב שבלת חטה קמח עסה לחם דם. והנה עשב בעל שב"ע צורות בהגיעו לגוף הניזון. ואמנם זה באדם, אבל שור אוכל עשב מתהפך מיד בגופו אל דם. וסימנם באדם ד"ל ע"ק ח"ש ע' (ד'ם ל'חם ע'סה ח'טה ש'בולת ע'שב).

והצבעים מתחלפים וראשוניהם לבן. שהוא מקבל כל הצבעים, בסוד אש לבנה. ואחרוניהם שחור שהוא תכלית כל הצבעים בסוד אש שחורה. והשם חקק תכלית התורה שהוא ישראל בראשיתה שהוא בראשית. ורמז דבר זה אמרם ז"ל, מחשבתן של ישראל קדמה לכל, שהם תכלית כל היצירה וחותם כל המציאות. כמו שהם חותם כל התורה. ועל זה העידה הקבלה שצריך לכתוב לעיני כל ישראל בסוף שיטה אחרונה מיוחדת לעצמה ובאמצע השיטה כדמות החותם "לעיני כל ישראל".

צירופם כל"ל איל"ן עשיר"י, כולל עשר ספירות וכן מספרם הספירו"ת. והם עמקי שכל הפועל והם מעמקים תהום. רמז להם "תהום אל תהום קורא לכל צנוריך" (תהלים מב' ח'). וסמיך ליה, "כל משבריך וגליך עלי עברו". וכן תמורת האותיות מעמקת עד תהום רבה ועולה למעלה ויורדת למטה, פעם מאירה התמורה את העינים ופעם מחשיכה. כי העינים רואות בהמצא האור עמהם ובהיותם פקוחות. ובאור מבדילות בין התמורות שהם אות וחיים וברכה וקללה וטוב ורע אולת וחכמה חן וכעור זרע ושממה עבדות וממשלה. ובתמורה מקום הסכנה שאם העינים עיורות אינם רואות עם האור.

מתוך ספר הפליאה לרבי אביגדור מפרג כ100 שנה לאחר אבולעפיה-

"וראה והבן כי כמו שיש לגוף עניינים מתחלפים כן יש לכל אות ואות עניינים מתחלפים. ועתה תבין ותשכיל על מה שאמרו חכמי האמת שצריך לכתוב לעיני כל ישראל בסוף שיטה אחרונה שיטה מיוחדת לעצמה ובאמצע השיטה האות כ' והחתימה באות ל', רצוני לומר ישלים שיטה זו משלש תיבות הללו (לעיני כל ישראל) יכוין לבוא הכ' באמצע השיטה, אמרתי לר' ומהו הכונה. אמר לי בני כאן כולל עשר ספירות וי"ב הויות, אמרתי לר' ואיך הוא הדבר, אמר לי "כל" הוא היסוד, ישראל הוא התפארת והעטרה בכללם הרי כאן ג' ספירות, וג' ספירות כמה עיניים צריכים ו' כל אחד ב' והו' עיניים יש להם כח למעלה הנותן להם אור הרי כאן ז' עיניים וג' ספירות הללו כלל העשר ספירות, אמרתי לר' ויש לך עדות בזה. אמר לי כן "לעיני כל ישראל" בגימטריא כל"ל איל"ן עשיר"י הרי כולל י' ספירות. אמרתי לר' ולמה הכ' באמצע? אמר לי בני כ"ף במלואו עולה ק' וקו"ף במלואו הוא קפ"ו, ויהו"ה ברבוע עולה קפ"ו ומתגלגל בי"ב הויות בתוך העשר ספירות, ועל כו ה' אותיות בראשו ושש בסופו ועמו י"ב רוצה לומר לעיני קודם הכ', והכ' עמהם הרי כאן י"ב, אמרתי לו ויהיה ו' קודם הכ', ואחר הכ' ה'? אמר לי בני עד אצילותו של תפארת שהוא הכ' ה' ספירות. וו' אחרי כן לומר לך שהוא מלך בו' קצוות. ועוד בני דע לך כי כל"ל איל"ן עשיר"י בגימטריא "הספירות", ובגימטריא מעיני"ם ישרא"ל, ישראל מעינים בגימ' הספירות, והכוונה שהספירות הם עיני ישראל וישראל בעשותם המצות הם עיני הספירות, והספירות הם עמקי שכל הפועל והם מעמיקים התהום, וכן תמורות האותיות מעמיקות עד תהום רבה ועולה למעלה ויורדת למטה פעם מאיר התמורה את העיניים ופעם מחשיכים כי העיניים הרואים בהימצא האור עימהם ובהיותם פקוחות האור מבדיל בין התמורות שהם מות וחיים ברכה וקללה טוב ורע וחכמה ואיולת חן וכיעור זרע ושממה עבדות וממשלה, ובתמורה הוא מקום הסכנה כי כל דבר מתהפך לב' עניינים ואם העיניים עיוורות ואינם רואות עם האור".

2011-08-10T12:03:00.004+03:00

העליתי את סדר העיבור מתוך "אבודרהם" נצרך מאד למי שלומד את "אוצר עדן גנוז". כרגע אפשר לראות אותו בקבוצת אבולעפיה בפייסבוק הנה קישור" http://he-il.facebook.com/groups/abuelafia/

בשעה טובה הצלחתי להכניס לכאן את סדר העיבור. אל מנת לפתוח יש ללכת לצד ימין לרשימת הספרים ב-pdf מתחת לתמונות החברים וללחוץ על סדר העיבור

הקדמת מתתיהו דלקרוט ל"שערי אורה"

2011-08-06T22:46:00.000+03:00

הבאתי חלק מהקדמתו של הרב מתתיהו דלקרוט מפרש ה"שערי אורה" לרבי יוסף ג'קטלייא. צריך לעיין בו במתינות ובפרט בחלוקה הנפלאה בעניין נפש רוח נשמה ואלו דבריו:

"ראשית כל דבר האל יתברך הוא ראשון לכל וקדמון לכל ונשגב על כל והוא נקרא עילות העילות. וקודם שנברא העולם היו כל הדברים כמוסים ונסתרים אתו ולא נודע מה שהיה בכוחו כמו שאמרו חז״ל קודם שנברא העולם לא היה אלא הוא ושמו בלבד. כי יחסו העשר ספירות כולם בשם העצם כמו שיתבאר. עוד אמר שלא היה נודע אלא הוא ושמו בפשיטתו ולא בהוראתו כי היו המידות כולם כמוסות וגנוזות באין סוף באחדותו הפשוט. עד שעלה במחשבתו לברוא עולם בברואים יכירו וידעו דרכיו ופעולותיו ונתגלה לכל אחד כפי עצם כחו להשיג ולראות פרסום אמיתתו. וזה גילה על ידי הספירות שהם עצם כבודו ומידותיו אשר בהם פעל ועשה. כי הכרת השם יתברך ע"י מידותיו כדרך שהנשמה על דרך משל נראית וניכרת אמיתתה ע"י כחותיה ופעולותיה באיברי גופה . ואל תחשוב כי זה היה התחדשות בו ושינוי רצון אצלו ועניינים חלוקים. כי אלו הספירות הם כוחותיו נמצאו בו בפועל תמיד רק שהיו כמוסים ואחודים עמו לאחד. והם הם תוארי פעולותיו ומידותיו אשר נתגלו אח"כ ולא היו התחדשות בריאה כי אם התגלות אמיתות הדבר הנעלם שנתגלה לנבראים ע"י מדרגות מדרגות. כי השגתן בפשיטות נמנעת, כי השכל לא ישיג הדברים כי אם בתוארים עצמיים או מקריים או ע״י פעולות. כן הייתה גילויו יתברך ע"י פעולותיו, ויחסום בתוארים אמצעיים אלו ונספרים במספר עשר אף כי כולם אחד ומכוחו המיוחד יבואו ואליו ישובו.

ויש להתבונן כמו זה מפעולות האדם איך יצאו ממקום הנשמה אשר המשלנו באמצעות איברי הגוף. ולפי האמת אין אמצעי לה רק מקום התגלות כוחה. ותחילת התפשטות כוח הנשמה הוא במחשב"ה ומכח המחשבה תשוב להיות חכמ"ה ומשכלת, ואחר מבינ״ה הנאות מהבלתי נאות והדברים האלה מיוחסים אל המוח ונקראים (נשמה) ביחוד.

עוד יצא מן הלב כח המרגיש ומתנועע כל האברים לפעולתם ברוח חיים, ואחר מעורר לטוב ולרע ולממוצע פעמים יעורר לחנן ולחסד, איש חסד ופעמים כאשר יראה מעשה רע הנה יעורר לכעוס ויעלה עשן באפו להתנקם באכזריות. וכאשר יראה מעשה טוב ימשוך רצון ונחת רוח מן המוח דרך חוט השדרה לרח"ם ולהטיב במשפט וצדקה ונקראים הכחות האלה ביחוד (רוח).

עוד יצא מן הכבד כח הזן והמגדל, ואחר המתאוה ונקרא הכח הזה (נפש) והוא נוטה אל הדברים הגשמים ומקיים הגוף מדת זמן האפשרי.

עוד נתבונן בכח הקושר כל הדברים האלה ומנהיג אותם כראוי והוא המזג והטבע אשר בכל איש ואיש לפי הרכבתו. וידוע הוא שאין כל הפעולות האלה כי אם מכוח הנשמה ודבקים בה והם הם כוחותיה הנשפעים ומתגלים ממנה. ואף כי נקרא לזה רוח ולזה נפש הנה הוא בבחינת התקרבות אל הגשמיות. אבל היא הנשמה לעולם בלתי מתחלקת ונפרדת רק עצם אחר ונעלם ובלתי ידוע מהותה אצלנו רק נאמר שהוא כוחני על כל הפעולות האלה. כי טבע המקור ראוי שימצא בנחצב ממנו וכן בהיפך ויתגלו הפעולות ע"י האמצעים הנזכרים.

כן נוכל לצייר על דרך המשל האצילות או התפשטות או זוהר או ניצוץ תקראהו כמו שתרצה שנתגלה לברואיו מאמיתות מהותו והוא כוח האלוהות מיוחס ומתואר באמצעיים אלו שיצאו לפועל בהדרגה מאצילות לאצילות בבחינת הברואים. אף כי היה כולו בבלתי זמן ובלתי חלוקה. ועל כן קיימו וקבלו המקובלים וסדרו לנו סדר האצילות וקראוהו ספירות על שם הזכות והבהירות מלשון לבנת הספיר. וכמו שהדבר הספיריי יתראו בו הצורות כך הספירות הם דפוס וצורות כל הנמצאים והם בלתי תוספת בהם כמו שהתראות הדברים בדבר הספיריי הוא מבלי תוספת בו .

והחכם רבי עזריאל אמר כי הספירות הם כח שווה לכל דבר ותמורתו כהתראות הדברים ההפכיים בדבר הספיריי בשווה וכן ההוויות הנעלמות בעמקי האין מתגלים בהם ונפעלות על ידיהם ואינם תוספת וריבוי בעילת העילות כתוארים שלנו, כמו שכל הדברים מתגלים ונפעלים בדבר הספיריי לעין הרואה בו ואינם תוספת וריבוי בו. ולכך הותר לתארו יתברך במידות אלו. ואמרו כי כאשר רצה השם יתברך לפרסם אמיתתו ולברוא עולם התנוצץ ממנו כח מאוריי על הבריאה ייחסוהו למחשבה. כאשר יחשוב הבנאי על דרך משל על בניינו ומתחכם ומתבונן על בניינו בעת התחלתו. וקראו לו כתר עליון כי הוא מכתיר הכל.

ואז נתגלה עוקץ היו"ד משם העצם ואותו האור התנוצץ (טעם נקרא כתר) לתר"ך ניצוצי אור כמניין כתר ולא נפסק מן הכתר עד שהתנוצץ ממנו בהדרגה ניצוץ החכמה ונתגלה עובי היו״ד, ומתנוצץ גם כן לל״ב ניצוצות קראם ל"ב נתיבות חכמה. ולא הפסיק כח ניצוץ המאוריי הזה עד שהתנוצץ ונאצל מחכמה גם כן בהדרגה ניצוץ קראוהו הבינה מתפוצץ לנ' ניצוצות קראום נ' שערי בינה ונתגלה אות הה״א. וכן מהבינ״ה התנוצץ ונאצל כוח קראוהו חסד בע"ב ניצוצות לע״ב גשרים קראום ע״ב שמות קודש הידועים היוצאים מפסוק ויסע ויבא ויט. וכן מהחסד הפחד במ״ב ניצוצות קראום עליהם שם בן מ״ב הידוע היוצא מבראשית עד ב' ובוהו. וממנו התפאר"ת מתנוצץ לע' ניצוצות קראום ע' ענפי אילן, ואלו נכללים בשני גוונים לובן ואודם דו פרצופין שהם ע״ב ונכללו בי"ב שמות ההוי"ה. כי השם בגלגולו י"ב ובצירופו ע"ב כמו שתאמר כי אי אפשר לי"ב ענפים לפחות מכל אחד ו' קצוות (ו׳ פעמים י"ב הם ע״ב) מעלה ומטה ימין ושמאל פנים ואחור הרי ע״ב. וכנגדם שם של י"ב היוצא מפסוק י"י מלך י"י מלך י"י ימלוך בחילוף נקודותיהם. ויש אומרים כי הוא יוצא מצירוף י"ב אותיות שהם אהי"ה ויהו"ה ואדנ"י. ונתגלה אז ה-ו' מהשם ומהתפארת יצא הנצ"ח ומהנצח יצא ההו"ד ומההו"ד היסו"ד,

ואחר יצא כח הקושר כל הכחות ומנהיג הכל קראוהו המלכות ונתגלה ה-ה' אחרונה מהשם ונתנו להם ציור כתר למעלה ולמטה ממנו לימין החכמה ולשמאל הבינה ולמטה מהם מימין החסד ולשמאל הפחד להורות על הדין והחסד על הטוב, וציירו התפארת למטה מהם באמצע מכריע אך נוטה קצת אל הימין שהוא ברחמים יותר. ולמטה מהתפארת אל הימין נצח ואל השמאל הוד, ויסוד למטה מהם באמצע מכריע ג"כ ונוטה קצת אל השמאל. ולמטה מהיסוד המלכות נוטה אל השמאל יותר. ומה שציירו ימין כנגד ימינו של אדם וכן שמאלו זהו על דרך וראית את אחורי ופני לא יראו והבן".

"גן נעול" שיעור 23

2011-07-10T10:38:00.006+03:00

"גן נעול" עמוד 21, 22. - וכל צורות מלאכה נחלקת אל שלשה מינים שסימנם שב"ח, ורמזם "מבכי נהרות חב"ש" (איוב כח' יא'). והן צורות חלק כדמות הלובן בלוח או השחרות על הלובן באותיות על הדף. וצורה בולטת וצורה שוקעת כדמות חותם הזהב על השעוה. ושתי הצורות השניות הפכיות, והראשונה אמצעית ביניהן, שאינה לא בולטת ולא שוקעת. וכשהשמש זורח לנו מהמזרח, מראה לנו צורה בולטת ומתחייב ממנה האור. וכששוקע במערב צורתו אצלנו שוקעת ויתחייב ממנה החשך."עד כאן".

כלל הצורות נרמזות במילה חב"ש שהם ראשי התיבות לשלשת הצורות חלקה בולטת שוקעת השוקעת והבולטת הם הפכיות ומשלימות זו את זו כדמות החותם שיש לו צורה בולטת וכשמטביעים אותו בשעוה נהיה בשעוה צורה שוקעת כן השמש בעת הופעתה בשמים בזריחתה היא בולטת ובשקיעתה היא שוקעת והצורה החלקה היא כממוצע ביניהם.

ואמנם צורת האותיות עם היותה בדמות חלק נוטה אל הבולטת, וצורת העינים בולטת מן האותיות שבה צורה בולטת עבה וגסה מאד בעניין יחודה, יעלה בסוד האורים והתומים ומצטיירת בתוך עיני הראש. ומאירים האותיות את העינים בשקיעתן בהם ומשם עובר הכח אל הלב ומשתקע בו בולט. והלב מקבלו ומשלים בהם פעלו ויוצא מן הכח אל הפועל, בהשגתו זאת המופלאה הנעלמת. ומי שרואה את האותיות ואינו מגיע בראייתם אל זה הפעל הנעלם, דומה בהם לפי ערך זה המעשה האלוהי המופלא, למי שאינו מכיר את האותיות ורואה אותם כתובות בספר, שלא יעבור דבר מהם אל תוך לבו להבין מה שהם אומרים ולא ישיג כוונתם בשום פנים. כן הרואה גוף האדם ואינו משיג עניינו, שלא יתכן שידע למה נברא ומה עניין מציאותו ומה תכלית הכוונה בו. וכמו שיש לגוף עניינים מתחלפים, כך יש לכל אות ואות עניינים מתחלפים."עד כאן".

האות על הדף יש לה נטיה להראות בולטת אך היא משתייכת לצורה החלקה. כתיבת אותיות היא כעין פעולת ביניים שפועלת על העיניים הבולטות שמעבירות את ראייתן אל הלב ותהליך זה כולו הוא תהליך האמונה. והביא לכאן מתוך מאמר שכתבתי לפני שנה ואני מצטט-

ואולי אפתח בדברי ה"חזון איש" (הרב אברהם ישעיה קרליץ זיע"א) מספרו "אמונה ובטחון". ידוע שהחזון איש שלא ללמד רפואה אך היה נקרא לניתוחי מוח מסובכים כיועץ בכיר.

כך פותח הוא את ספרו: "א. מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו. האמנם העדין הזה פצעיו לא חובשו עדיין, והנה הוכה הכה ופצוע, כי לבו ראה הרבה מעיון הבחינה אשר תחת השמש, אותן הבחינות המראות בעליל, כי העולם שלפניו, נבנה בתכנית מעובדה ומחושבה מראש, וכאילו מהנדס חכם צייר לפניו את העולם בטרם נברא ופגע בעיכובים מכריעים על כל שעל ושעל, אבל מרצו הגדול עמד לו להסיר כל המכשולים אחת לאחת". וממשיך בתיאור נפלא מפלאי הבריאה. ואין בי היכולת לתמצת את דבריו יותר ממה שעשה אותו הצדיק. על כן מי שחפץ להתבשם מדברי צחותו יעיין בספרו הדק ורב האיכות.

אמונה היא מהמידות הגבוהות ביותר שבאות מן הספירה הגבוה ביותר דהיינו מן הכתר ועל כן הקושי בהסברתה ובהבנתה. ומאידך אנו קושרים את האמונה ללב ואת הכתר אנו קושרים במוח.

וכפי שכבר עמדתי על הדבר בענייני הלב אני מציין שוב שלהבנתי יוצאת האמונה מן המוח. שם שורש האמונה. אך גילוייה הוא בלב. שם אנו מגלים את האמונה כפי דרגתנו על פי מעשנו ובדרך רצוננו.

שורש האמונה - היא האמונה בבורא עולם. וכפי שמתאר אותה הרמב"ם ב13 עיקרי האמונה.
שורשים אלו נמצאים בכתר ובמוחנו ועבודתנו להוריד שורשים אלו ללבנו על מנת לאחוז באמונה אמיתית שתבנה בנו שכל ישר ורצון אמיתי. שגם אלו באים מן הכתר לאחר האמונה. ומתגלים הם בליבנו.

אמר רבי יצחק דמן עכו בפירושו על ספר היצירה משפט שאפשר עליו להקים עולמות, יסוד אדיר ועצום. וכך אמר: "ברית יחיד מכוון באמצע, כי ברית הלשון פירושה כריתת וחקיקת האותיות בלשון על השפתים, ועל כן אלקים עולה לחשבון פ"ה, וכן בלימה. ובא מן הכתר, כי הוא לחשבון הלב. ועל כן האיברים הפועלים הם זוגות זולתי אלו הפה והמילה, כיונו על מה שיצוה השכל כי הוא הרצון השוכן בלב". והגיד זאת במילים שלי הרצון השוכן בלב הוא השכל. עד כאן מהמאמר שלפני שנה.

ושלשת המלאכות נרמזות במילה שב"ח שהשבח הוא ביטוי לגודל האמונה.

וכך אומר רבי נחמן מברסלב:

(ליקוטי מוהר"ן - סימן כט) כִּי לֹא כָּל דִּבּוּר נִקְרָא דִּבּוּר, כִּי דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל אֵינוֹ נִקְרָא דִּבּוּר, בְּחִינַת (תְּהִלִּים י"ט): "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם". וְעִקַּר מַה שֶּׁנִּתְקַבֵּל הַדִּבּוּר, הוּא מֵחֲמַת הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, כִּי טוֹב הַכֹּל חֲפֵצִים. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ טוֹב בְּהַדִּבּוּר, אֲזַי הַדִּבּוּר נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל, אֲבָל כְּשֶׁאֵין טוֹב בְּהַדִּבּוּר אֵינוֹ נִתְקַבֵּל.

וְאֵיךְ עוֹשִׂין הַטּוֹב בְּהַדִּבּוּר? הוּא עַל - יְדֵי שֶׁלּוֹקְחִין הַדִּבּוּר מֵהַדַּעַת, אֲזַי יֵשׁ בּוֹ טוֹב. אֲבָל כְּשֶׁהַדִּבּוּר בְּלֹא דַּעַת, אֲזַי אֵין בּוֹ טוֹב. בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי י"ט): "גַּם בְּלֹא דַּעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב", 'נֶפֶשׁ' הוּא הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ב'): "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", וְתַרְגּוּמוֹ: 'לְרוּחַ מְמַלְּלָא'.

וּלְהָקִים וּלְרוֹמֵם אֶת הַדַּעַת, הוּא עַל - יְדֵי שֶׁבַח הַצַּדִּיקִים. כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִין וּמְפָאֲרִין אֶת הַצַּדִּיקִים, עַל - יְדֵי - זֶה נִתְרוֹמֵם הַדַּעַת. בִּבְחִינַת (דְּבָרִים ל"ב): "כַּנֶּשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ", 'נִשְׁרָא' דָּא רוּחָא (כַּמּוּבָא בְּתִקּוּן ג' מֵהַי"א תִּקּוּנִים), דָּא בְּחִינַת צַדִּיק, בִּבְחִינַת (בְּמִדְבַּר כ"ז): "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ". יָעִיר קִנּוֹ שֶׁהוּא מְעוֹרֵר הַמֹּחִין מִתַּרְדֵּמוּתָן, מִבְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, מִבְּחִינַת שֵׁנָה. קִנּוֹ דָּא "קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִּינָה" (מִשְׁלֵי ד'), שֶׁהֵם הַמֹּחִין:

וַאֲפִלּוּ מַלְאָכִים כְּשֶׁרוֹצִים לַעֲשׂוֹת דִּבּוּר שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל אֶצְלָם, בִּבְחִינַת: 'עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְבָרוֹ', אֲזַי הֵם מְשַׁבְּחִין וּמְפָאֲרִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תְּחִלָּה, שֶׁהוּא צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחִינַת (תְּהִלִּים קמ"ה): "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו", וְעַל - יְדֵי - זֶה נַעֲשֶׂה הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת: 'לִשְׁמֹעַ' וְכוּ'. וְזֶה (תְּהִלִּים ק"ג): "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו", הַיְנוּ הַשֶּׁבַח שֶׁמְּשַׁבְּחִין תְּחִלָּה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְאַחַר - כָּךְ עַל - יְדֵי - זֶה: 'עוֹשֶׂה דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ', שֶׁעוֹשִׂין הַדִּבּוּר שֶׁהוּא נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל.

ולסיכום האמונה היא מידה חבויה בכתר ואנו קונים אותה מיום היווצרנו ועד יום מותנו. הפעולה הראשונה של גילוי אמונה היא הבכי הראשון של התינוק. (המדע קושר את הבכי לנשימה והנשימה משחררת מי שפיר מן הריאה). וזוהי פעולה ראשונית שפותחת ערוצי אמונה. ומעבירה חמצן למוח ומתחיל הקשר בין המוח ללב. ואם נעביר חפץ מול עיני התינוק לא יראה אותם התינוק למרות שעיניו פקוחות. ורק לאחר שיקנה ידיעות ויפעיל מחשבות ויקבל זיכרונות, כל אלו יוצרים בו אמונה ואז יש בכוחו לראות. ואדם הראשון בגודל אמונתו ראה מסוף העולם ועד סופו. ובכך מתחיל רבינו לקשור את דרך הנבואה בדרך האמונה.

"גן נעול" שיעור 22

2011-07-04T08:59:00.003+03:00

"גן נעול" עמוד 18- הנה החקיקה נרמזת והיא פעל ראשון, והחציבה פעל שני והיא תקון הצורות בחמריהם כתיקון כל אות בדיו. והוא לפי היות ההתחלה מנקודה קטנה בצורת נקודת חֹלם או נקודת חִריק או נקודת שוּרֻק, שזו עליונה וזו תחתונה וזו אמצעית. כח מכריע בנתים, בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה. בין בית דין העליון ובין בית דין התחתון. ונחצבה הנקודה הזו מן העליון ונחקקה בתחתון. חצובה מרוח הקדש והחקוקה ברוח (החול) [הקדש]. והיא עולה ויורדת ועומדת תלויה באמצע. ומדת הדין קשה תוך האות שמה דגש והיא נקודה אמצעית. ומדת הרחמים רפה היותה על האות, רמז אל ההקפה, ושמה רפה רך וקשה תבנית גבור וחלש ופתח וקמץ עם צרי וסגול הם מתחלפים. שהם שני מלכים ושני משרתים. קמץ גדול וקמץ קטן שהוא הנקרא צרי. שני מלכים, אחד מורה על מלך גדול ואחד מורה על מלך קטן. והנה שני כוחות, כח גדול וכח קטן, פתח גדול ופתח קטן שהוא הנקרא סגול. שני משרתים, אחד מורה על כחו שהוא גדול. ואחד מורה על כחו שהוא קטן. והסוד הוא לפי מה שזכרנו, בצורה זו המצויירת פה.

אֹ אֶ אֻ אִ אָ אַ אֵ אְ

כמו ג' נקודות בשורֻק, במקום נקודה אחת אמצעית. להודיע שהתיבה כלולה משלש כוחות והשגחתה בתחתונים ומבטת תמיד לאחריה. כלומר, מה אחריתה. וכשתחבר שני המלכים שהם קמץ וצרי, אשר סודם קטן וגדול, שם הוא ועבד חפשי מאדניו. תמצא צורות שניהם משותפות שוות עם צורות שמשיהם שהם פתח וסגול. כי אלה נכללים בקו אחד ושלש נקודות זה כל קו אחת ושלש נקודות כאלה כן אלה. וארבעתם אם כן מורים על מעשה מרכבה ועל הצטרפות אלה עם אלה, וכולם אם כן שני קוים ושש נקודות לארבע צורות. ועל דרך משל אָ בֵ גֶ דַ נקודם בארבעה נקודים וצרפם והפכם בכל גלגליהם ותבין מהם "סוד אֲדֹנָי ליראיו". "עד כאן".

למרות הסתייגותו של רבינו מעניין העיבור עדיין רומז ומגלה מענייניו. שהרי ברור שהדיבור בורא. והדיבור כלול מאותיות. וחיות האותיות בא מן הניקוד. שהניקוד הוא הכח המניע כעין הנשמה בגוף ומכוחה נוצרים נשמות נוספות. ותהליך הפעולה נעשה על ידי חקיקה וחציבה חוזרת. שכל התקדמות בתהליך הוא חקיקה וחציבה כפי שהסברנו. התהליך הוא במחשבה ובדיבור ובמעשה. שהמחשבה מקצה מקום ועליו היא נרשמת ורושם זה עובר שוב חקיקה וחציבה. ובדיבור הוא הופך לקול ורוח, ואחר הולכה אל חמש מוצאות הפה ודיבור. כן העיבור עובר תהליכים דומים. וכן האותיות עוברות את התהליך הנ"ל, כשהניקוד מוליכן והוא מתחיל מנקודה ומכח רוח הקודש נולד באות, ומכוחו נולד הניקוד הבא עד לסיומו.

"גן נעול" עמוד 18- ודע כי השורֻק המשולש רמז לקו נוטה למערב. כי השכינה במערב והוא שמש לנקודה האמצעית. ודע כי השוא שצורתו בעלת ב' נקודות תחת האות, משתתף לעתים עם המלך הגדול שהוא הקמץ. וימהר תנועתו, וישנה אותה לעלוי, להדמות אל המלך היושב על הכסא והוא החֹלם. הוא משתתף עם המלך הקטן הנקרא מלך קטן והוא הפתח הגדול. כי ארבעתם ארבעה מלכים הם. אלא השנים גדולים והשנים קטנים ומשתנים וממהר תנועתו לבד ואינו משנהו. וכן משתתף עם הסגול וימהר תנועתו ולא ישניהו. אבל אינו משתתף עם הצרי לעולם והוא דומה לו בצורתו, אבל לא במערכתו ותנועת שניהם הפכית כי זה מאחר התנועה וזה ממהר התנועה. 'ודמיאן נקודתא באותיותא כנשמתא דחיי בגופהון דבני אנשא'. ומספר כל הנקודות יד"א עם הדגש. ורמזם "פס יד"א כי כתב"א" (דניאל ה' ה'). וכלל הקוים ב"א עם הרפה וכבר נרמז בסוד גם "אהב"י אהב (ו"מ י"מ) [ומשחרי ימצאנני]" (משלי ח' יז'). "עד כאן".

ממשיך רבינו להשכילנו בחוקי הניקוד. וכפי שהמילה היא בעלת מהות משלה, וכמה מילים יוצרות משפט הבא לספר לנו דבר, כן הניקוד מלמדנו מהיכן משתלשל המשפט ועל כוונתו. שהניקוד הוא שורשי ביותר והוא מורכב מקוים ונקודות אשר הם התחלת כל אות, והם חיותם. כדוגמת הנשמה המחייה את הגוף וממנה נגלה את שורשה ואת מפעילה.

"גן נעול" עמוד 18- והנה החציבה נרמזת בפעל האנושי אשר ממנו יודע הפעל האלהי. כי המלאכה משבחת את בעליה או מגנה אותו. ואם היא מופלאה יפלא השבח. "עד כאן".

וכפי שסימתי קודם אומר הרב, שהחציבה נרמזת בפועל האנושי. שהאות על הדף נעשתה ע"י האדם שכתבה. וכן הדיבור וכן העיבור. וממנה יוודע הפועל האלוהי, כפי שמן הנשמה נכיר יוצרה כך מן הנקודות אפשר להתחבר אל הרוח המביאם. והפלא ופלא.

חלק מהקוראים היו רוצים יותר חומר ואולי יותר עומק, אך ישנם הרבה שאינם מספיקים העיסוקים רבים המלאכה מרובה ובעל הבית דוחק. וכן עבדכם. גם עלי חלים חוקי הטבע הקירוב אל האדמה מושך ומפתה ולפעמים מקוצר שכלי אני נתקע. אני מאפשר במה לכולם השתתפו ועוררו

"גן נעול" שיעור 21

2011-06-29T13:53:00.002+03:00

"גן נעול" עמוד 16- והפירות ג' מינים. (א)פרי נאכל מבית ומחוץ כולו, כאתרוג והדומים לו. (ב)ופרי נאכל תוכו ולא ברו כאגוז. (ג)ופרי נאכל ברו ולא תוכו כתמר. ומי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. והרמז ר' עקיבא שהיה תוכו כברו, ע"כ נכנס בשלום ויצא בשלום. אבל אחר (אלישע בן אבויה) לא היה כן כי טינה היתה בלבו, ועם היותו חכם גדול בתורה ניצחתו מדת הדין. ויצא לתרבות רעה בעת הנסיון והבחינה. ור' מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. "עד כאן".

בשיעור הקודם ניסיתי לחלק את האותיות בין עץ החיים ועץ הדעת, שעץ החיים הוא הפרי שיש בו רק טוב, לכן נאכל כולו. ורבינו נקט אתרוג (צריך עיון שהיה יכול לנקוט תאנה). ועץ הדעת טוב ורע כגון פרי שנאכל תוכו כאגוז וקליפתו היא הרע, וכגון תמר שנאכל ברו (בר=חוץ) והגרעין הוא הרע. אם כל זה ראינו בשיעור הקודם ש-עץ חיים=233=אותיות הקדש=1232, וקצת בסתירה למה שהבאתי קודם. כעת לוקח אותנו הרב אל הלב. שהיה מכריז רבן גמליאל מן שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. דהיינו שאינו שלם במידותיו, שדיבורו אחד בלב ואחד בפה. וכן אלישע בן אבויה שהיה גדול בתורה ובגלל הטינא בליבו יצא לתרבות רעה ונקרא "אחר". ורבי עקיבא חברו שיחדיו עלו לפרדס. אך רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. ואילו ר' מאיר שהיה תלמידו של אלישע בן אבויה המשיך ללמוד מרבו "אחר" גם לאחר שהשתבשה אליו דעתו. אך ידע לקחת רק הטוב שנאמר עליו "תוכו אכל וקליפתו זרק.

"גן נעול" עמוד 16- והזוכה להשגת הספירות צריך שיזהר מן המדות ההפכיות, פן ימות במלחמת היצרים והשמירה כולה תלויה בכך שישים הנכנס בסוד כל ספירה בענין אותיות היצירה כל דעתו בשם הנכבד והנורא לכבודו לבד לא זולת זה. "עד כאן".

וכל ההקדמות באו להזהירנו שנדע לברר בין הטוב לרע. כי גם בהשגות הגדולות יש טוב ורע ומלחמת היצר גדולה. וצריך להיזהר שלא ינצח היצר הרע כמו שמביא בעל ספר הפליאה. "צריך שיזהר ממחשבות ההפכיות פן ימות במלחמת היצר שינצח היצר הרע את היצר טוב וימות במלחמה והשמירה כולה תלויה לתפוש האותיות כמשפטם והספירות כעיינינם והנתיבות כחכמתם".

"גן נעול" עמוד 17- ועתה אבאר לך איך תתנהג בהשגת השם, בכח הספירות הנזכרות, בקבלך שפעם בכלל מהותך. דע שיש באדם שלשה עניינים שבהם הוא משיג כל השגותיו. בכח השנים מהם, בו כוללים י' ספירות בלי פירוד, חמש כנגד חמש, והאחד מהם בו ה' ספירות לבד והם חצי י' השניים פנימיים תלויים בשכל ובנפש יחד. ה' כוחות לשכל תלויות על חמשה חומשי תורה. וה' כוחות לנפש תלויות על חמש מגילות. והאחד חיצוני תלוי בגוף הפועל ה"א פעולות חיצוניות (כמו) באותיות, לפי הפעל השלם שבגוף. והם חקיקה במישוש האצבעות בעט, והעט בדיו עם הלוח שעליו חוקק האותיות ומחדש מהם בריות חדשות ובונה עולמו ומחריבו, עד שאומר 'דין אהניין לי'. וזה הפעל הוא פעל אלהים. כי כמו שהאדם חוקק אותיות שהחמר שלהם הוא הדיו. ובאמצעות הקנה הוא לוקחו מן הקסת ומצייר בו צורות מתחלפות, כן השם חוקק אישים פרטיים בעלי צורות מתחלפות באמצעות הקנה בעל הברית. והדיו יורד דרך הצנור לח מן העט מושך אותו מן הקסת ויורה כחץ, עד הגיע אל הלוח בחלון תעלומה ונדבק בפנים ונקפה ומתיבש ונתפש ומצטייר מבית עד התגדלו בהעלם ויוצא לאור העולם. נגלה לחיצונים בחיצוניותו ונעלם בפנימיותו, כדמות האות שנגלהו ניכר ונסתרו נעלם. "עד כאן".

אומר הרב שיש באדם שלשה עניינים שבהם משיג את כל השגותיו. האחד הוא חיצוני תלוי בגוף והשנים הנותרים הם פנימיים תלויים בשכל ובנפש. ה' כוחות לשכל וה' כוחות לנפש, והם כנגד י' ספירות בלי פירוד. והכוחות השכליים כנגד חמשה חומשי תורה. והנפשיים כנגד חמשת המגילות. וכח הגוף שגם הוא כנגד ה' ספירות והוא המוציא לפועל.

ונראה לי שהם באים כנגד עולמות בריאה יצירה ועשיה. שכוחות השכל בעולם הבריאה, וכוחות הנפש בעולם היצירה, וכוחות הגוף בעולם העשיה. ובעזרת כוחות הגוף מתבצעת החקיקה. שכוחות הנפש והשכל פועלים ומפעילים את האצבעות במישוש העט. וההשגה השכלית הנפשית עוברת אל העט. ובעזרת הדיו והלוחות נרשמות האותיות על הדף ויוצרות בריות חדשות. וכפי שאומר המדרש, שהקב"ה בונה עולמות ומחריבן עד שאמר אלו טובים לי, כך האדם חוקק אותיות שחומרם הוא הדיו הבא מן קסת הדיו, ובאמצעות העט חוקקן ויוצר צורות. הוא תהליך העיבור-שהזכר מקבל הזרע הלח מן מקומו כדוגמת הקסת ועובר הזרע אל הקנה ומשם יורהו כחץ אל הלוח הוא רחם הנקבה ושם נדבק ומתקשה ונוצר הצורה, עד יציאתו מן הנעלם אל הגילוי.

"גן נעול" עמוד 18- ומזה תבין סוד העבור, כי איני ראשי להרחיב בו יותר מזה מפני פחד האשפ"ה הידועה הנזכרת במשלי בניני פלטרין. והרמז הוא אשר שכבת זרע, שהוא דם בכיסיו והוא זר"ע לב"ן והוא שט"ן דומה לדיו אשר הוא שחור. וסוד די"ו שחו"ר רו"ח ושד"י. "עד כאן".

כבר הרחבנו די והותר בפיסקה הקודמת. והרב כאן רומז זאת במשל הגמרא "משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו, בנו לי פלטירין גדולין על האשפה. הלכו ובנו לו. אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה". (חגיגה דף טז/א). שולח אותנו הרב למסכת חגיגה פרק "אין דורשין" וכבר המלצתי בעבר למי שיכול יעבור עליו ויעיין בו כראוי מפני שטמונים בו סודות רבים וצריך זהירות רבה בהבנתם וישוב הדעת במסקנות. הקטע שבענינינו עוסק בנושא "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו שלא בא לעולם". ומעניין שהמילה "אשפה" באה מן המקורות ובמקורה היא הכלי המחזיק את החיצים, שהוא נקרא אשפה. ומעניין איך שעברה דרך אותה ה"אשפה" עד שהיא מכוונת אל מקום הטינופת ודי בזה.

"גן נעול" שיעור 20

2011-06-25T22:47:00.004+03:00

"גן נעול" עמוד 16- וכל זה ידוע לכל מקובל שלם שקבל סתרי תורה, כי התגים אשר באותיות, הם רמז על כתרים. והכתר נרמז בהם "בספר היצירה" ליודעיו ומכיריו באותיות אמ"ש שהם כלי תבונה. תבין זה מסוד השמשים שהם י"א אותיות. וסימנם, שמלאכת"ו בינ"ה וממנו תבין ג"כ שמות האילן הנקרא עץ החיים, גם עץ הדעת הטוב והרע, אשר שניהם בתוך הגן כדמות הפרי שבתוך קליפות האגוז. "עד כאן".

עד כאן עסקנו בספירות ומכאן העיסוק עובר אל האותיות. כבר רמז לנו הרב בקטע הקודם שהספירות הם בחינת התגים שעל האותיות. שהאותיות הם הגן. והתגים הם המצמיחים את האותיות שהם להם ככתר ומהם יונקים האותיות (האותיות המקבלות תגים הם: בד"ה חק"י בעלי תג אחד. שעטנ"ז ג"ץ בעלי שלשה תגים. והאותיות אוכ"ל מספר"ת אינם מקבלים תגים). ספר יצירה מחלק את האותיות לשלש מחלקות. המחלקה הראשונה היא אותיות א'מ'ש' הנקראות אִמות שמהם באים שלשת היסודות, א'-אויר מ'-מים ש'-אש. המחלקה השנייה הם האותיות המקבלות לפעמים דגש ולפעמים לא, ונקראות כפולות והם ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת'. והמחלקה השלישית הם השאר ונקראות פשוטות ה'ו'ז'ח'ט'י' ל'נ'ס'ע'צ'ק'.

ספר יצירה בסדר הזכרת האותיות מתחיל מאמ"ש ואומר "המליך אות אל"ף ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה וחתם בהן אויר בעולם ורויה בשנה וגויה בנפש זכר באמ"ש ונקבה באש"ם." וכך מונה כל האותיות ולכולם קשר כתר (וכפי שאמרתי קודם אנו לא רושמים כתרים לאותיות א'ו'כ'ל' מ'ס'פ'ר'ת').

קורא הרב לאותיות אמ"ש "כלי תבונה". ונראה שרוצה לקשור זאת בהמשך לאותיות שמלאכת"ו בינ"ה. המושג הזה לא חוזר במקום אחר בספריו ורק מופיע מעט בכתבי האר"י שם מוזכר "כי ג' כלי תבונה הם עיבור יניקה ומוחין".

ואומר הרב שניתן להבין את כלי התבונה מן אותיות ש'מ'ל'א'כ'ת'ו' ב'י'נ'ה'. (אני מביא בסוף מקורות לעיון בנושא זה). האותיות מתחלקות לשרשים ושמשים כל קבוצה מונה 11 אותיות. ח'ט' ספ"ר גז"ע צד"ק הם השרשים. שמלאכת"ו בינ"ה הם השמשים. השרשים אינם מניעים והם כגוף, והשמשים מניעים והם כצורה, ולמטה יתבאר יותר.

וממשיך רבינו ואומר, מאלו אותיות השמשים תבין שמות האילן הנקרא עץ החיים וגם עץ הדעת טוב ורע, הנמצאים בתוך הגן, כדמות הפרי שבתוך קליפות האגוז. כבר אמרנו שהגן הם האותיות. ובאותיות השמשים נמצאים אותיות הוי"ה. אולי רוצה לחלק רבינו את האותיות י'ה'ו' כנגד עץ החיים ואת השאר מן שמלאכ"ו בינ"ה לעץ הדעת טוב ורע. כפרי האגוז שתוכו יהיה הטוב וקליפתו הרע. ואז נקבל שלשה מיני פירות כפי שממשיך בקטע הבא.

מקורות: אומר הרב בספר אור השכל חלק ד'- "החלוק הזה של אותיות לפי מציאותם נחלק על דרך הדקדוק של הדבור לשני חלקים שווים. והם י"א אותיות שמשים ושרשים, וי"א אותיות שרשים שאינם שמשים. והשרשים נלקחים בסדר ידוע לפי האלפא ביתא והם ג'ד' ז'ח'ט' ס'ע'פ' צ'ק'ר', והשמשים נלקחים גם כן לפי הסדר והם א'ב'ה'ו'י' כ'ל'מ'נ' ש'ת'. וסימן השרשים ח'ט' ספ"ר גז"ע צד"ק וסימן המשרתים שמלאכת"ו בינ"ה.

וסימנם בכלל מספרם של השרשים תדל"א וסודם המפורש נפ"ש כ"ל העול"ם של אש וסימן כלל מספר השמשים תתס"ד וסודם ברי"ת המאו"ר חמ"ר התור"ה צל"ם ודמו"ת בצל"ם אלהי"ם. והנה היה החלוק כך שנלקחו א"ב לשמשים ג"ד לשרשים ה"ו לשמשים ז"ח לשרשים ט' לשרש י' לשמש. והנה היו חמשה מהן מן האחדים שרשים וחמשה מהם שמשים, והיו השמונה מהם מתהפכים בתשיעיות שהנה א"ח הם ט' וכן ב"ז וכן ג"ו וכן ד"ה וסודם ישר א"ח ב"ז ג"ו ד"ה, וחובר כך החבור האמיתי שמש עם שמש. והפכם עוד שרש עם שמש שרש עם שמש. וראשיהם אבג"ד וסופיהם הפוכים הוז"ח, וזהו יושר עליון בח' אותיות. ומפני שהיו ט' עוד מכלל האחדים והם תכליתם בשני צדדים, היה ט' שרש וי' שמש באמת. ודע שהשמשים הם כצורות, והשרשים הם כחומר. ועל כן היו אותיות השם מהשמשים ועלה מספר הכל האחד, והאחד אחד, וסודם זוג אחד, אחד אחד. ואם תכיר זה הסוד תכיר שכבר בא אליהו והשיב לב האב על בן ולב בן על אב, על כן הוליד דומה, והתייחד הלב האחד בסוד האחדים שהם י' ספירות. הנה נשארו עוד בעשרות שמונה וסודם ח', ובמאות ד', חברם כאחד שלשת המעלות ותמצאם יח"ד, וסימניך ברזל בברזל יח"ד, ואיש יח"ד פני רעהו, כי האותיות מורות על כל המרכבות. ועתה תקח עוד ד' מן העשרות הראשונים והם כ'ל'מ'נ', והנה היו שמשים, ותקח עוד ד' מן העשרות הנשארים והם ס'ע'פ'ץ'. והנה היו שרשים וחלוק מספר האחדים הוא כ"ד ל"א והם כוללים כ"ל א"ד העולה מן האדמ"ה. והסוד אדי"ם שכוללים א"י פעמים מ"ד כמו שרמזתי למעלה בעניין ג' מזה החלק. ומזה תבין כי העשרה כללו הכל והם הכ"ל. ואמנם הח' עשרות חלוקם שק"ם וסודם מנשי"ם, ואמנם הם שמנ"ה אשר הם השמי"ם, חברם ותמצא סוד כלם כל"י הנפ"ש הם שמנ"ה כלי"ם הם שמנ"ה ימי"ם, ועל כן ברית מילה בשמנה ימים. ותבין זה הסוד מן השכלי"ם, גם מן ש"ם אדנ"י. ובדעתך סודו על בוריו תמצא בעצמך כח שתוכל בו להכחיש פועל המכשפים, ותכיר שלשת מיני נמצאים אשר להם דמות אדם. והם אד"ם מלא"ך שט"ן אשר הם המכשפים בעצמם".

סוד החשמ"ל לרבי יוסף גיקטליא ז"ל- "ואחר שהודענוך הכללים הגדולים הללו, בהיות כל ניקוד תלוי בשם המיוחד יתברך, והיאך כל מיני הניקוד בהיותם מניעים נסתרות אותיות השי"ת ונבדלות, צריכין אנו להודיעך כיצד מיני התנועות הן בשני דרכים, שבאלו שני הדרכים נמצאו כל תנועות שבעולם לכל מיני הנבראים למיניהם בעליונים ובתחתונים, וכשתבין זה אז תכנס לראות דברים נסתרים מתוך הנגלים. וקודם זה יש לנו לעוררך כי כל אותיות התורה הם כ"ב אותיות, נחלקות לשלשה עניינים. האחד, האותיות המניעות תנועה עליונית שכלית, ונקראות אותיות חשמ"ל. הב', אותיות המניעות תנועה גופנית, ונקראות אותיות חיו"ת. הג' האותיות המתנועעות מכח מניעות אבל אינן מתנועעות מעצמן ולא מניעות אחרות חוצה להם, ונקראות אופנים.

האותיות הנקראות חשמ"ל הן ד' אותיות של שם, שהם חשות וממללות, לפי שהם מניעות את שאר האותיות בנקוד, והם נסתרות ונבדלות ואינן נראות, ולפיכך נקראות חשמ"ל כלומר נסתרות וממללות. האותיות הנקראות חיו"ת הם הנקראות שמ"י נא"ה לכתו"ב, וקצת המדקדקים קראום שמלאכת"ו בינ"ה, ואלו הן האותיות שמניעות תנועה גופנית אבל לא תנועה שכלית, לפי שאינן מניעות לזולתן אם לא יתנועעו גם הם עמהם. האותיות הנקראות אופנים הם האותיות הנקראות גז"ע צד"ק פר"ח ט"ס, שאלו האותיות אינן מניעות לזולתן כלל, אמנם הם מתנועעות מכח האותיות הנקראות חשמ"ל ומכח האותיות הנקראות חיו"ת".

סוד החשמ"ל לרבי יוסף גיקטליא ז"ל- "ואחר שהודענוך זה נחזור לכוונתינו ונאמר, כי האותיות הנקראות חיות הן אחד עשרה אותיות שהם מניעות האותיות, ואע"פ שהן מניעות אותם הן מתנועעות עמהם, והתנועה שלהן הן כדמיון האבן ביד שלא תתנועע אם לא תתנועע היד עמה, ובדרך זה ממש יש תנועה גופנית לחיו"ת שהיא דומה לתנועת האבן ביד, והיא תנועת השמוש לא תנועת הנשמה. כיצד, הרי אמרנו לך כי י"א אותיות נקראותך חיו"ת, ואלו הן שמלאכת"ו בינ"ה, ונקראות חיות לפי שיש בכח כל אחת מהם כח חיים להניע התיבה לימין ולשמאל פנים ואחור למעלה ולמטה, כיצד כאמרך על דרך הלשון פעל, יבאו אלו י"א אותיות ויתגלגלו ממלת פעל י"א גבולים משונים אלו מאלו, באומרך, שפעל, מפעל, לפעול, אפעול, כפעול, תפעל, ופעל, בפעול, יפעל, נפעל, הפועל, הרי י"א אותיות גלגלו מלת פעל לי"א הפוכים וגלגולים משונים זה מזה, ובאלו ההפוכים תבנה ותכונן לשון הקודש ותכונת תורה ויסודותיה ובנייניה, ובהם נתלים כל פעולות עולם וסתריהם, וכל אחד מאלו י"א גלגולים צורך גדול, אלו חסר אחת מהם היתה הפעולה חסרה, כדמיון האדם שחסר עין או יד או רגל או אחד מאבריו, והרי אלו י"א אותיות מניעות התיבה לכל צד".

סוד החשמ"ל לרבי יוסף גיקטליא ז"ל- "אבל האותיות הנקראות חיות אינן משמשין אלא בשני שמושים לבד, הא' שמוש תנועת הגוף כאומ' עבר וישמשו אלו האותיות שמלאכת"ו בינ"ה, שעבר, מעבור, לעבור, אעבור, כעבור, תעבור, ועבר, בעבור, יעבור, נעבור, העובר, הרי אלו י"א אותיות משמשות ומניעות תנועה גופנית. השמוש הב', הוא שאלו האותיות הנקראות חיות גם הם חוזרות ונעשות במקומות אופנים, כאומרך דרך משל מל"ך, אף על פי שאלו הג' אותיות הם מאותיות שמלאכת"ו בינ"ה הרי חזרו שלשתן במלת מל"ך להיותן אופנים, והם צריכות להתנועע מכח אותיות אחרות זולתן, כאומרך, שמל"ך, ממלו"ך, למלו"ך, אמלו"ך, כמלו"ך, תמלו"ך, ומל"ך, במלו"ך, ימלו"ך, נמלו"ך, המול"ך, הרי גם אותיות חיות מתנועעעות מכח אותיות שמלאכת"ו בינ"ה, ונמצאו האותיות הנקראות חיות מתנועעות מכח אחרות אעפ"י שהם מניעות לזולתן, והם משתמשות בשני שמושים הללו ואין להם שמוש ג', כי השלישי השכלי מיוחד הוא לאותיות חשמ"ל".